אילוסטרציה
אילוסטרציהפלאש 90

אנחנו ממתינים לאיזו בשורה של אחדות, אבל זו צריכה לעבור דרך שיח פתוח. קרן תקוה פתחה ביוזמה חשובה של שיח באמצעות פודקסטים, אותם מנחה בתבונה וברגישות הרב חיים נבון.

אמש צפיתי בשיחתו של הרב נבון עם הרב חיים ברוך, ראש הישיבה הקדם צבאית בברוכין. נעים לראות תלמידי חכמים המייצגים בתי מדרש שונים, שמצליחים לנהל שיחה חברית מעמיקה. לבד מן התכנים הממשיים העולים מן השיחה, המסר הסמוי חשוב לא פחות – וכפי שהסכימו שניהם – אנחנו שותפים ב 95% מהנושאים וחולקים אולי על ה-5 הנותרים, אבל הם מה שמעניין כי עליהם יש ויכוח וכך נוצרת תמונת עולם של מחלוקת חריפה, כאשר האמת הפוכה לחלוטין.



לעצם העניין – הרב נבון ממקם את עצמו כיום בצד הפובליציסטי – בהשפעה הציבורית שחייבה אותו להעמיק בפילוסופיה ובהכרת התרבות כדי להיות אפקטיבי. למולו הרב ברוך המייצג את בתי המדרש המעוניינים לגדל תורה בישראל ופחות מוטרדים ממה שיש למישל פוקו לומר לעולם.

שני אנשים המייצגים שתי תנועות רוחניות. זו הרואה את המציאות על כל גווניה כשדה המערכה וממנו דוקא היא פונה לבקש את רצון ד', מול זו המבקשת לראות את העולם מנקודת הגובה האלוקית; כתלמידי הראי"ה'.

האתגר הגדול של הציונות הדתית הוא התנועה שבין שני הכוחות הללו. ככל שאנחנו עוסקים בשאלות של מסירות נפש, עושה רושם שעמדת בתי המדרש המתחנכים לאורו של הרב קוק, חזקה יותר. האורות הגדולים שבהם גם התפיסה הכלל ישראלית כפי שניסח אותה הרב קוק, טוענים אותנו בכוחות חיים אדירים שנוטעים בנו את הביטחון ביכולת לשנות את המציאות מן הקצה לקצה. הקמת ישיבות בני עקיבא היא דוגמא אחת ותנועת ההתנחלות היא דוגמא אחרת – שתיהם יצאו מבית המדרש של האב והבן וחוללו שינוי היסטורי בעם ישראל.

אנחנו מכירים את הכוח הזה וראוי שנתן לו מקום של כבוד, אבל לצד זה צריכים להכיר את החיים עצמם בשיגרה הברוכה שלהם, והם כבר מחייבים כוחות אחרים.

השגרה מפגישה אותנו עם אנשי מחשבה ומעשה מתחומים שונים. היא מעמידה אותנו מול אישים שגם אם לא למדו תורה ואינם שייכים למחנה הדתי, עדיין הם מייצגים ערכים חשובים, שלא תמיד נמצאים בידינו רק בגלל שזכינו לשבת כמה שנים בישיבות ובמדרשות.

הרב חיים ברוך מוטרד מכך והוא מודיע על רצונו לייצר הכשרה שונה של תלמידים. לא רק כאלו שיגיעו למקצועות 'מסירות הנפש' כמו חינוך או צבא, מה שמותיר את כל היתר (שהוא גם הרוב) בתחושת חידלון קיומי. הוא מבין שיש צורך לתווך בין בית המדרש לחיים ומודה שלעת עתה אין לנו עדיין את ה'תורה' המתאימה לכך.

החיבור בין שני עולמות התוכן האלה יכול לרפא הרבה מתחושת השבר שאנחנו חווים. זאת בתנאי שקולה של תורה גדולה שמייצרת תביעה רוחנית רצינית ישמע, אבל תוך כבוד והקשבה לאלו המביאים את קולה של התרבות האנושית, על אורותיה וצלליה.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית