בסוף תקופת החגים הלא רחוקה, לפני מעל לחודשיים, התחלנו את התורה מחדש. פעם בשנה אנחנו מסיימים לקרוא את התורה ומיד מתחילים מחדש וכך עוברים על כל חמשת החומשים בשנה אחת.
סיפורי התורה הנפלאים הללו מלווים את רובנו עוד מימי הגן. חלקם מרגשים ביותר, חלקם קשים להבנה וחלקם עצובים, אבל הם כולם מהווים את ההיסטוריה שלנו, השורשים מהם ינקנו את חיותינו בתחילת דרכנו כעם וכאומה. משם בעצם הכול התחיל. מי שרוצה להעמיק בסיפורים אלה רק נדרש לפתוח את החומש או התנ"ך ולהתחיל לקרוא.
למרות הנגישות הרבה בימנו, בהם בלחיצת כפתור אפשר להיחשף לכתבים עתיקים אלו, גם אם מי מאיתנו איננו למדן גדול, הסיפורים הללו כל כך מוכרים לנו עד שנראה שזו אינה בעיה לכל מי שירצה לקרוא ולעיין. לצערנו, רבים מהעם היהודי, אינם מכירים את ההיסטוריה הבסיסית הזו.
אותם סיפורי בראשית ותחייתנו כאומה חסרים להרבה מן העם שלנו החי בתפוצות, דמיינו כמו חומה שעומדת ומפרידה בינם לבין הסיפור הזה, של העם שלנו. חלקם כלל לא יודע עברית כך שלקרוא או להבין מילים ברמה בה כתובה התורה, גם עם תרגומים, זה משימה כמעט בלתי אפשרית. חלקם כלל לא גדל בקהילה שיכולה לספק את המסגרת המתאימה או לפחות את הפולקלור היהודי. חלקם בכלל גילה את יהדותו רק לאחר שנים או שמע על איזו סבתא שהייתה יהודיה כנראה, אבל היא נפטרה כבר מזמן.
ואיך יצליחו לגעת, להבין, אם אפילו חוט שיכול לקשר אין? יש מהם שכל כך רוצים אבל לא יודעים או לא מבינים אפילו איך להתחיל. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנו נמצאים בתקופה בה כל פיסת מידע יכולה להופיע בשניות על המרקע, ורק להקליד נשאר, אבל הלב, הוא אינו נכנס במרווח הזה בין המרקע המרצד לעיניים המתבוננות בו, אין מי שבאמת יסביר לנפש צמאה. אכן קיימים ארגונים יהודים שונים בהרבה מקומות בעולם, אבל לאותם יהודים שגדלו ללא טיפת ידע בסיסי גם הצעד הזה של הפניה למקומות הרלוונטיים לא ברור, מבייש או לא ידוע.
יהודי שגדל בארץ , אם יחפוץ בכך, יוכל להוציא ספר תנ"ך ופשוט להתחיל לקרוא, גם אם לא הכול מובן, הוא כנראה יסתדר.
לחלקו של העם היהודי החי בתפוצות ענין שכזה איננו בחירה כלל וכלל, הם אינם מודעים להיסטוריה ולמורשת הזו. סביבתם אינה יהודית, התרבות, החברים, האקדמיה, האורות שדולקים סביבם בד"כ באזור חנוכה תלויים על עץ, ולא כחלק מנרות החנוכייה המרצדים. אז מהיכן? מהיכן יצמיחו שורשים היונקים ממסורת אבותם?
כחלק מתפקידנו בעבודה עם סטודנטים יהודים, יוצא לנו לפגוש "סוגים" שונים של יהודים. לא תמיד הרקע היהודי ברור ולעיתים הזהות מבולבלת, סימני השאלה עולים על הברור מאליו בשבילנו. ואנו מוצאים את עצמנו מסבירים על החג ועל מה שעושים בו, מהם ארבעת המינים, מה קרה בשבעת ימי הבריאה, ואני מדברת על הרובד הבסיסי והסיפורי נטו, הצימאון והרצון לעוד עולה ככל שהם נחשפים ליותר, כמו אדם שקם פתאום מתרדמת ורוצה להשלים את מה שקרה עד לנקודה בה פקח את עיניו ושרק ימשיכו להשמיע באוזניו עוד ועוד .
ומה איתנו, האם אנחנו מבקשים את אחינו? אנחנו הרי היחידים שנוכל לנפץ את חומת הבטון הזו ולהרוות את הצמא, אנחנו, אותם יהודים הגדלים במדינת ישראל, שזכו לגדול בחינוך היהודי ולינוק לפחות בהתחלה את סיפורי ההיסטוריה שלנו, ובלי רעשי רקע אחרים מסביב ותרבות אחת חזקה ששולטת. חלק גדול מאחינו לא זכה לגדול באופן הזה.
והאוזן נחרדת למשמע אחוזי ההתבוללות שרק גדלים וגדלים: במחצית המאה האחרונה, אירופה איבדה כמעט 60% מהאוכלוסייה היהודית.
אחוזי נישואי התערובת לדוגמא במדינות אירופה: 70% מיהודי פולין מתחתנים עם לא יהודי, בהונגריה, הולנד, דנמרק ושבדיה 50%. בצרפת- 31%, בריטניה- 25% ובלגיה עם 14% נישואי תערובת. בארצות הברית- כ58% מתחתנים עם לא יהודים, ברוסיה כ75% ולצערנו המצב איננו משתפר.
אחריות רבה מוטלת כאן על כתפינו, כמו אח בכור, מצד אחד הוא זוכה להיות הבכור על כל המשתמע מזה ומן הצד השני מוטלת עליו אחריות, מצפים ממנו, ואנו צריכים להיות שם בשבילם ולהביא להם את מה שאנחנו זכינו לו. בין אחים התהליך הזה נקרא 'חיברות', בין בני עמנו הוא נקרא הישרדות.
קצרה היריעה מלהרחיב על הדברים שניתן לנקוט בעניין דחוף מעין זה, אך אציין כמה מהם: מדינת ישראל בראש ובראשונה צריכה להקצות משאבים גדולים יותר ככל שיידרש להגברת הקשר עם העם היושב בציון ומדינת ישראל, כדי לתמוך ולסייע לקהילות בתפקודם הרציף. להגביר את המשאבים לבתי הספר היהודים, להקצות עוד ועוד שליחים, שהרי לקשר בלתי אמצעי אין תחליף ורק כך הלבבות יפתחו. להוסיף עוד מסעות וטיולים לארץ בסיום התיכון ולהכשיר את הקרקע לקליטת עולים (מקומות עבודה, מגורים, סביבה תומכת) ועוד ועוד.
לעיתים, ניתן להסיק בטעות שחיזוק הקהילה בתפוצות דווקא יוביל להשתרשות בארצות וימנע עליה, אך ההפך הוא הנכון כי ככל שהקהילה תהיה יותר חזקה כך המשמעות שלה באזורים בהם היא נמצאת רק תגדל ותגדל, אם הקהילה לא תהיה חזקה ואיתנה מספיק, ואפילו אטרקטיבית מספיק לדור הצעיר יותר, היא רק תגרום לניכור הזהות היהודית וממילא לנישואי תערובת. ביסוס קהילתי נכון יזרים אויר יהודי רענן, רוח חזקה ומורשת אבות, ועניין זה כשלעצמו מביא לעוררות ציונית ועליה.
והכי חשוב לזכור, שאפשר לשבור את החומה הזאת ולבנות עם אחד שרגיש לגורל של כל אחיו משני צידי האוקיינוס, עם שיודע מהיכן הוא בא או לפחות לאפשר לו לדעת זאת.
נכון, שני הצדדים כמובן שצריכים לעבוד פה, ועדיין האחריות הגדולה מונחת על כתפי מדינת ישראל ויושביה,
מתוך דאגה ואהבה גדולה לעם הזה,
הכותבת הינה שליחה מטעם מכון 'שטראוס עמיאל' מבית רשת 'אור תורה סטון', שליחת ההסתדרות הציונית בקהילה ובקמפוסים השונים בסקוטלנד. היא תיקח חלק בפאנל מרכזי בכנס השליחים הבינלאומי של מכון שטראוס עמיאל שיתקיים וירטואלית ב 20-21.12