התמונות החוזרות ונשנות מהר הבית היו צריכות להדאיג מאוד את המשטרה ואת גורמי האכיפה. מדי יום שישי מקובצים על ההר אלפי מוסלמים ללא ריחוק ובצפיפות רבה ורק חלקם עוטים מסיכות. כל זה על רקע התחלואה בחברה הערבית שעומדת על מספרים גבוהים כבר תקופה ארוכה, וגובה מחיר כבד בנפש.
אלא שלנוכח ציטוטים שחשף השבוע כתב 'כאן חדשות' סולימאן מסוואדה, נראה שרמת הדאגה לא גבוהה במיוחד, שלא לומר מנומנמת. בכתבה ששידר התפרסמו ציטוטים מטרידים ביותר של ממונה הקורונה הממשלתי פרופ' נחמן אש, ובהם ההתבטאות "אין לנו מה לעשות עם זה" באשר לצפיפות במסגד שעל ההר.
מתפללי הר הבית מונים בכל שבוע בין 15,000 ל־20,000 איש, אשר מגיעים מאזורי יהודה ושומרון, מיישובים ערביים בצפון ובדרום וכן ממזרח הבירה. בימים אלו, בשל נתוני התחלואה הגבוהים באזור יהודה ושומרון, ממעטת הממשלה לתת לתושבי הרשות הפלשתינית אישורי כניסה לשטחי ישראל, אבל להר הבית ממשיכים להגיע אוטובוסים של מתפללים שמתערבבים יחד עם ערבים ישראלים, מה שבהחלט אינו תורם לריסון המגפה בקרב אזרחי המדינה.
הרמת הידיים של אש מטיפול בבעיה לא משאירה את ההדבקה רק בין המתפללים, אלא מהווה סכנה של ממש להפצת הנגיף בקרב אזרחים רבים. סגנית ראש העיר ירושלים חגית משה אומרת בשיחה עם 'בשבע' כי עמדת הממונה אש אינה מקובלת עליה כלל ועיקר.
לדבריה, "יש להתייחס לנעשה בהר הבית כמו לכל הפרה של כללי הקורונה. אין חוקים מיוחדים לאף אחד, והתקנות שוות לכל אחד ואחת מאזרחי המדינה. למתפללים בהר הבית, למפגינים בבלפור, לאנשים בקניונים, למטיילים ולמי שבכל מקום ומקום. אנחנו כולנו באותה מלחמה. בהר הבית יש הפרה חמורה של החוקים, יש סכנת הדבקה חריפה מאוד ואין עם מי לדבר".
משה מסכימה שיש מורכבות באכיפה בתוך השטח הרגיש, אך טוענת שאם זו המציאות - ניתן ללכת לפתרון גורף יותר. "אם העמדה הרשמית של אש היא שאין מה לעשות עם המצב הזה, צריך להגיע להבנות משותפות עם הווקף או עם גורמים אחרים בעולם הערבי שהר הבית יהיה סגור למתפללים לחלוטין ואף אחד לא יוכל להגיע אליו", היא מסבירה.
"לא הייתי רוצה ששוטרים וחיילים יגיעו להר לאכוף את התקנות כי לא צריך לסכן את החיים שלהם בשביל זה, המצב שם לא רגוע. אבל אם לא ניתן להשתלט על הנושא הזה, כמו שאש אמר, צריך פשוט לסגור את השערים. הבעיה לא נשארת בהר בזמן התפילה. כשמגיעים מתפללים ממקומות שונים שלא על כולם יש לנו שליטה, ההדבקה תגיע לכולנו. תושבי מזרח ירושלים עובדים בבתי חולים יחד עם היהודים, נוסעים ברכבת הקלה, נמצאים בחלק ממקומות הלימודים והעבודה כולם יחד, והמשמעות של התפילות ההמוניות האלה יכולה להיות הדבקה גם של הערבים וגם של היהודים, וכל מאמצי העירייה והעבודה שכולנו עושים כל הזמן פשוט יירדו לטמיון, ומדובר כאן בחיי אדם ובבריאות של כולנו".
הר הבית אומנם נמצא בירושלים, אך האחריות עליו אינה נתונה ביד השלטון המקומי אלא בידי ממשלת ישראל, וביתר פירוט באחריות ישירה של משרד ראש הממשלה. לכן, אומרת משה, "על משרד ראש הממשלה ושרי הממשלה להיכנס בעובי הקורה ולהחליט להפעיל את סמכותם ולמנוע את המחדל הזה. זה בידיים שלהם".
מעטים מול רבים
מתברר שכאשר המשטרה רוצה או מקבלת הוראה אחרת היא בהחלט מסוגלת לאכוף את התקנות גם במקום הקדוש. כמובן, כאשר מדובר בעולים יהודים. אופיר דיין מארגון 'סטודנטים למען הר הבית' מספרת ל'בשבע': "הנעשה בהר כמובן מראה על התנהלות יותר רחבה. בזמן שכל זה קורה, יהודים עדיין מובלים על ידי השוטרים בקבוצות. רק השבוע, בימי החנוכה, הכריחו קבוצה של יהודים להתפצל לקפסולות של 20 עולים, כאשר כוחות הביטחון מעירים להם אם המסכה יורדת מתחת לאף כמו שצריך לעשות לכל אחד בכל מקום, בעוד שלווקף ולמוסלמים שעוברים עבירות קשות בהרבה לא נאמר דבר".
לדברי אופיר, "השר לביטחון פנים אמיר אוחנה התחיל במגמה חיובית מאוד. בניגוד לקודמיו הוא אישר הרחקות של גורמים קיצוניים ומסיתים מההר, אבל זה לא מספיק. יש פה הזדמנות אמיתית לקדם ריבונות ישראלית על ההר. זה לא ניצול ציני של הקורונה, אלא הכרח. נתוני התחלואה במזרח ירושלים, שמשם מגיעים רוב המתפללים בשישי, הם מהגבוהים בארץ, והאנשים הללו לא נשארים במזרח ירושלים. הם נפגשים עם אחרים ומעלים את אחוז התחלואה הכללי".
בעיניה של דיין הסוגיה הזאת היא לא רק עניין רפואי אלא בעיה מתמשכת של העדר ריבונות בהר הבית. "זה לא רק שכדאי להתחיל לעשות משהו - אלא חייבים", היא אומרת בתוקף. "אם נעביר את המסר שבזמן מגפה עולמית אנחנו חלשים מול מפרי ההנחיות והחוקים, כמו גם לאחר פסיקות מפורשות של בית המשפט בסוגיית המסגד שעדיין פועל בשער הרחמים, נמשיך לשחוק כל טיפת ריבונות. כמו שנאמר 'השולט בהר שולט בארץ'. אין לי ספק שזה מקור גם לבעיות ריבונות אחרות".
קודם כבוד, אחר כך אכיפה
הבעיה בהתפרצות הקורונה בחברה הערבית לא מתחילה או נגמרת בהר הבית. רק השבוע הוחלט להאריך את הסגר המקומי על כפר כנא וסכנין, וכ־30 ערים ערביות נמצאות ברשימת היישובים האדומים. בחלק מהערים האמורות המצב רק הולך ומחמיר, ובתקשורת מתפרסמים שוב ושוב סרטונים המתעדים חתונות והתאספויות המוניות ללא הצלחה של גורמי האכיפה להשתלט על אירועים אלה.
הפרסומים אודות מבצע החיסונים ההולך ומתקרב משרים אווירה של אופטימיות, אבל תא"ל צביקה פוגל, לשעבר ראש מועצת טובא־זנגרייה בוועדה קרואה, מסרב להתבשם מכך ומצביע על בעיה קשה של אכיפת החוק במגזר הערבי. "כשהתושבים באותם יישובים רואים את המעברים שהמדינה נותנת למתפללים מיהודה ושומרון להר הבית, את הכנסת הפועלים למרות ההכרזה הרשמית על כך שלא ניתן להיכנס לישראל מאזורי הרשות הפלשתינית, הם מבינים שיש פה חולשה בכל הקשור לאכיפה ומנצלים את הפרצות האלה כדי לעשות מה שהם רוצים", הוא טוען.
לדברי פוגל, מהיכרותו עם עבודת המשטרה כוחה מוגבל בכל הקשור לאכיפת החוק בכל רחבי הארץ, ובייחוד במגזר הערבי, מה שמתבטא במיוחד בימי הקורונה. "הציפיות שלנו כאזרחים ממשטרת ישראל גבוהות בהרבה מיכולותיה, בפרט במגזר הערבי”, הוא מסביר.
"חלקנו מסתובבים בעולם ורואים איך משטרה במדינות אחרות מתפקדת ורוצים לראות את זה גם כאן אבל זה לא קורה. ההבדל הוא שבעולם יש כבוד למשטרה, כאן אין. כשאין כבוד לשוטרים היכולת שלהם לממש את תפקידם פוחתת, וכשהיא פוחתת כמובן האזרחים מתאכזבים ועוד יותר בזים להם והמעגל הזה מזין את עצמו”.
וכשהדינמיקה הזאת, כך לפי פוגל, מגיעה למגזר הערבי, היא תופסת תאוצה עוד יותר. "בחברה הערבית מבינים את זה. הם רואים איך הרוב היהודי מתייחס למשטרה וזה משפיע עליהם. הפרצות קורצות להם יותר והם מנצלים את מגבלות הכוח. המדינה ניסתה לתת לתופעה הזאת פתרון בדמות שוטרים ערבים שישרתו ביישובים ובערים של המגזר, הצעה שבאה מחוסר הבנה שערבי לעולם לא יילחם בערבי אחר, בגלל פחד מנקמה או בגלל תחושת השייכות. זה פשוט לא עובד".
פוגל פסימי באשר לסיכוי שמשהו בהתנהלות החברה הערבית ישתנה, כל עוד לא יחול מפנה חד באופי העבודה מול מגזר זה. "המקומות היחידים שבהם אנחנו רואים שמירה על ההנחיות הם לא איפה שהמשטרה נכנסה בכל הכוח אלא היכן שמנהיג מקומי, ראש עיר או אדם שמקובל על הציבור, תמך במלוא עוזו במערכת החוקית", הוא אומר.
"אבל המקומות האלה מעטים מאוד. כשאני מסתכל על התמונה המלאה אני לא רואה סיכוי של ממש להצליח להשתלט על התפרצות הנגיף, אך מצד שני אסור לנו להרים ידיים ולתת למגפה להשתולל. לכן אם הייתי היום בתפקיד כלשהו במאבק בקורונה הייתי סוגר את כל היישובים של החברה הערבית. אין יוצא ואין בא. אם הם רוצים למות מהמחלה – אז לא בבתי החולים בערים הגדולות. אחרי שנעשה את זה ונבהיר שאין יציאה מהעיר עד שהיא לא הופכת לירוקה, בהחלט נראה שינוי מגמה מהיר ויסודי".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "לעניין האכיפה בהר הבית, משטרת ישראל פועלת על פי הנחיות הדרג המדיני בשטח הר הבית שגודלו 140 דונם. במסגרת פעילות ההסברה לציבור הופצו ופורסמו הנחיות למען שמירת הבריאות של ציבור המתפללים המגיעים למקום. לעניין האכיפה ביישובים הערביים, מזה תקופה ממושכת משטרת ישראל פועלת לאכיפת החוק ותקנות הקורונה בכל מקום ובכל שעות היממה, כולל ביישובי החברה הערבית. בחודשים האחרונים בוצעה אכיפה של התקהלויות אסורות בכל רחבי הארץ וניתנו דו״חות במגוון הפרות שזוהו, כולל חתונות מרובות משתתפים בניגוד לתקנות. נמשיך לאכוף את תקנות הקורונה במקביל למאבק בפשיעה, ביישובי החברה הערבית ובכל מקום אחר, למען שלום הציבור ובריאותו”.