דייני בית הדין לממונות "ארץ חמדה-גזית" פסקו כי על עובד בעמותה, שרכב שנמסר לשימושו נגנב בעקבות רשלנותו, לפצות את העמותה על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהגניבה.
ביום בו נגנב הרכב נסע העובד עם הרכב בכדי לתקן עגלה נגררת השייכת לעמותה. בסיום התיקון העובד פנה לכוון נגרייה, בכדי לקחת מדפים שהוזמנו לצורך אישי שלו. הוא יצא מרכבו לכוון הנגרייה (מרחק של שישה מטרים), כאשר הרכב פתוח והמנוע פועל, ובעודו משוחח עם בעל הנגריה כשגבו מופנה לעבר הרכב - הרכב נגנב.
מאחר שהרכב נגנב בעודו מונע והמפתח בתוכו דרשה חברת הליסינג מהעמותה לשלם לה את שווי הרכב, ובסופו של דבר לאחר דין ודברים חויבה העמותה בתשלום חלקי, שאותו תבעה מהעובד להשיב לה.
בית הדין קבע כי מאחר שהותרת רכב כשהוא מונע ללא השגחה אסורה על פי החוק, מדובר במעשה הנחשב לרשלני, וממילא הוא נחשב ל"מזיק", כלומר למי שגרם נזק לרכב.
"השארת רכב פתוח עם מנוע דולק באזור תעשייה, תוך ניתוק קשר עין עם הרכב - חשוב לעשיית נזק, ולפיכך יש לחייב את הנתבע בתשלום הרכב שנגנב", קבעו הדיינים, כאשר הם מסתמכים על פסקיהם של בעל חידושי הרי"מ וה"אגרות משה".
בנוסף קבעו הדיינים כי העובד חייב לשלם על הרכב גם מדין "שומר", והעובדה שבחוזה שנחתם עמו לא אוזכר נושא הרכב והאפשרות שבמקרה רשלנות ייאלץ לשלם את שווי הרכב אינה משנה את החיוב שהיה עליו לשמור על הרכב שמירה סבירה.
הדיינים דחו את הטענה שעל פי פסיקתו של הרב יעקב אריאל ראוי שמעסיק יישא בתוצאות נזקים שגרמו עובדיו, וזאת מאחר שבמקרה הזה הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות בלתי סבירה הנחשבת ע"פ ההלכה ל"פשיעה", ולא מהתנהגות סבירה שהובילה לנזק.
נציין כי בעמותה דרשו מהעובד לשלם גם על גניבת מחשב ומכשיר טלפון סלולרי שהיו שייכים לה ונגנבו עם הרכב, וטענו כי על העובד לשלם את מחירם כשהם חדשים מאחר שהעמותה איננה רוכשת מכשירים שכאלו כשהם משומשים.
בית הדין קיבל את הטענה שעל העובד לשלם על המכשירים שנגנבו, אך קבע כי על העובד לשלם את מחירם כשהם משומשים ולא כשהם חדשים, כפי שהיו בשעה שנגנבו, "במקרה כאן יש דרך לקנות מחשבים וסלולריים משומשים, וגם אם אין זו הדרך הרגילה של העמותה משיקולי כדאיות, סוף סוף הואיל והדבר אפשרי אי אפשר לגלגל על המזיק ולחייבו בכל הסכום".
בסיכום פסק הדין קבעו הדיינים, "הנתבע חייב לשלם לתובעת 20,000 ש"ח עבור הרכב שנגנב.
הנתבע חייב לשלם לתובעת מחיר של מחשב נייד משומש, וכן מחיר של טלפון סלולרי משומש. אנו מאפשרים לצדדים זמן של עשרה ימים להגיע להסכמות ביניהם בנוגע לגובה התשלום על המכשירים. לאחר שתהיה הסכמה בית הדין ייתן לה מעמד של פסק דין. ככל והצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר גובה התשלום - בית הדין יכריע.
הנתבע חייב לשלם 250 ש"ח הוצאות משפט.
בית הדין מבקש מהתובעת להתחשב בנתבע ולאפשר לו פריסת תשלומים נדיבה".
את פסק הדין נתנו הדיינים: אב בית הדין הרב עמוס ראבילו, הרב יאיר וסרטייל והרב ישועה רטבי