הצטייר כמי שיש בידו תשובות למשבר הקורונה. נפתלי בנט
הצטייר כמי שיש בידו תשובות למשבר הקורונה. נפתלי בנטצילום: פלאש 90

1

כדי להבין כיצד קורה שבנט ומפלגתו ימינה מאבדים בתוך שבוע בין שמונה לעשרה מנדטים בסקרים, צריך לחזור אחורה ולהיזכר איך בנט הצליח תוך פחות משנה להגיע משישה מנדטים בבחירות לעשרים ושלושה מנדטים בסקרים. ההמראה המטאורית של בנט התרחשה במהירות, אבל ניתן להבחין בשלושה שלבים שונים בהתפתחותה.

השלב הראשון החל כאשר בנט התבלט כמי שמבין את חומרת משבר הקורונה, בניגוד למי שזלזלו בו מלכתחילה או לאלה שחשבו שהוא מאחורינו עם ירידת התחלואה בעקבות הסגר הראשון, סגר פסח. בנט גם הצליח להצטייר, לא משנה אם בצדק או פחות בצדק, כמי שיש בידו תשובות טובות למשבר הבריאותי והכלכלי העמוק שישראל שקועה בו. מימי המגיפה הראשונים ועד היום, הוא לא חדל מלהתריע מצד אחד ולהציע מצד שני.

להתריע נגד השאננות ואזלת היד, ולהציע צעדים מעשיים שיקלו על חומרת המצב, גם בהיבט הבריאותי וגם בהיבט הכלכלי. את מחויבותו העמוקה לטפל במשבר הקורונה ביטאה היטב הסיסמה שלו "לא קורונה – לא מעניין". יש להניח שבנט רוצה מאוד להקל על העם בישראל ומאמין ביכולתו לעשות זאת. אך מעבר לכך הוא גם קרא היטב את המפה האלקטוראלית, והבין שבקרב הציבור הנאנק תחת עול המגיפה ופגעיה יש חלקים נרחבים שיהיו מוכנים לתמוך במי שיצטייר כמושיע פוטנציאלי. באופן טבעי, ממקום מושבו באופוזיציה הוא לא נשא באחריות לשגיאות הממשלתיות, ורוב הצעותיו גם לא יכלו להיכשל כי לא הועמדו במבחן המציאות. המנדטים של מאוכזבי הטיפול הממשלתי בקורונה, רבים מהם מצביעי ליכוד בבחירות האחרונות, היו השלב הראשון במומנטום הצמיחה של בנט.

בשלב השני, מצביעי הציונות הדתית חזרו לתמוך בימינה. בין הסיבות לכך ניתן למנות את העלבון המגזרי מההשלכה לאופוזיציה של ימינה על ידי נתניהו, ואת התרסקות האלטרנטיבה השלטונית משמאל, שיצרה תחושה שהפעם נתניהו יוכל להסתדר גם בלי קולות המגזר. לאלה מתווספת הנטייה המגזרית להפוך את תמיכת הציבור הכללי ואהדת התקשורת למבחן מרכזי, שהעמידה בו מצדיקה תמיכה באחד משלנו שהצליח לזכות בהן.

2

לאחר שימינה החלה להראות בסקרים תוצאה דו-ספרתית במגמת עלייה, הגיע השלב השלישי שבו בנט החל להיתפס, ולא רק בעיני עצמו, כאלטרנטיבה שלטונית. זה היה השלב שבו נתח אלקטוראלי לא קטן של מצביעי מחנה "רק לא ביבי" הביטו שמאלה ולא ראו שם מי יכול לנצח את נתניהו בבחירות הבאות. כשהם הבינו את זה, ומצד שני ראו את בנט עולה ועולה, הם החלו להתיידד עם הרעיון שבשעת הדחק גם בנט הדתי והימני יכול לשמש בתפקיד "לא ביבי". כך נוצרה תופעה מפתיעה של מצביעי מרכז-שמאל בבחירות האחרונות שהחלו להזדהות בסקרים כמי שבכוונתם להצביע לימינה, פחות מאהבת בנט ויותר משנאת נתניהו.

כדי לחזק את תמיכת האגף הזה במפלגתו, בנט הידק את דבקותו בקו של "לא קורונה לא מעניין". הוא חדל לדבר אפילו על התיישבות, ריבונות ביו"ש ותיקון מערכת המשפט – נושאים שהם ציפור הנפש של הגרעין הכי חזק של תומכיו. הרושם המצטבר מהתבטאויותיו וגם משתיקותיו היה שאם וכאשר ייבחר לראשות הממשלה, הוא מתכוון לשים בצד את כל הנושאים שבמחלוקת בין ימין ושמאל ולהתמקד בטיפול בפגעי הקורונה. בנט ניסה, במידה רבה של הצלחה זמנית, לקרוץ לשני כיוונים מנוגדים. תומכיו החדשים מהמרכז והשמאל קיוו בעיקר להדיח את נתניהו, ורצו להאמין שבנט כראש ממשלה יעסוק רק בקורונה, כפי שהבטיח. מן הצד השני, הגרעין הקשה והטבעי של תומכיו רצה להאמין שבנט לא מתכוון באמת למה שהוא אומר. הקורונה אולי תעמוד בראש סדר היום שלו, אבל הוא לא יפריע ואף יתמוך מאחורי הקלעים כאשר סמוטריץ' ידאג להתיישבות ואיילת שקד תחזור לטפל במערכת המשפט.

3

מגדל המנדטים של ימינה ובנט נבנה אפוא על קונסטרוקציה מאוד רגישה, מיוסדת על סתירות פנימיות, לא עמידה בפני סער וסופה. היה ברור שהבניין הזה עלול לקרוס, וזה אכן קרה ברגע שמצביעי "רק לא ביבי" מצאו להם מועמד אחר מהימין שהם מקווים שיבצע עבורם את המלאכה. גדעון סער מתאים להם יותר. אין לו כיפה על הראש. הוא נשוי לגאולה אבן, שנחשבת אחת משלהם. אין לו גרעין קשה של מצביעים ימנים ודתיים שיפריעו לו לשבור שמאלה, אם יהיה מעוניין בכך, לשביעות רצונם של מצביעיו החדשים. ולא פחות חשוב מכך, בניגוד לבנט, הוא מיהר להתחייב שלא יישב בקואליציה עם נתניהו ובכך הפך את עצמו לאחד משלהם.

האם בנט מסוגל עדיין לשנות את המגמה? האם יש בכוחו לשקם את מעמדו כמועמד המוביל להחליף את נתניהו? נראה שהוא תלוי בעיקר בהחלטותיהם של אחרים. אם נתניהו וגנץ יצליחו איכשהו ברגע האחרון להגיע להבנות ולמנוע את פיזור הכנסת והממשלה, יש להניח שהמומנטום של סער ייבלם וייחלש ככל שמועד הבחירות יהיה רחוק יותר. במצב כזה ייתכן שבנט יחזור שוב להיות המועמד המוביל לתפקיד "לא ביבי". מצד שני, ככל שהבחירות יידחו לזמן שבו אוכלוסיית ישראל ברובה הגדול תהיה כבר מחוסנת, כך פגעי הקורונה שמהם התחילה העלייה של בנט יהפכו לפחות משמעותיים. בנט מבין את זה, ולכן הוא עבר כעת לדבר על איך יוצאים מהמשבר התעסוקתי והכלכלי, שאתגר ההתאוששות ממנו צפוי להעסיק אותנו הרבה לאחר שהנגיף, המסכות והריחוק החברתי יהיו בעזרת ה' מאחורינו.

4

אם הבחירות לא יידחו וסער יישאר בתמונה, האתגר העיקרי של בנט צריך להיות לשמר את כוחו כמפלגה בעלת מספר דו-ספרתי של מנדטים. את רוב מצביעי המרכז-שמאל, שנהרו אליו בהיעדר אלטרנטיבה אחרת לנתניהו, הוא כנראה יאבד. אבל אפשר לראות את הברכה בכך שהוא יוכל, ואולי אפילו יהיה חייב, לחזור ולפנות אל גרעין תומכיו הטבעי ולחזק את המרכיב האידיאולוגי הימני והדתי במפלגתו.

ההחלטה של בנט שלא להצטרף כמו סער למחנה "רק לא ביבי" אולי גרעה ממנו מנדטים בסקרים, אבל היא קודם כל נכונה ערכית וסביר גם שתתברר כמשתלמת פוליטית. הגרעין הקשה של תומכי בנט אולי מעדיף אותו על פני נתניהו, אבל רובו סולד מפסילתו הגורפת של מי שכיהן כאן יותר מכל אחד אחר כראש ממשלת ישראל. יותר מכל דבר אחר, הפסילה האישית הזאת היא הגורם למשבר הפוליטי העמוק של בחירות חוזרות ונשנות בו שקועה ישראל כבר שנתיים, בלי יכולת להרכיב ממשלה יציבה. כשהוא חופשי מהצורך לחזר אחרי מצביעי מרכז-שמאל, בנט יוכל גם לחזור ולהוביל את המאבק לחיזוק המשילות של נבחרי העם, ונגד שלטון המשפטנים ושלטון הפקידות. בכך הוא יבדל את עצמו מסער ומחבריו ותומכיו, שהתהדרותם בממלכתיות תרחיק אותם מהובלת המאבק הכה-חיוני הזה.

5

כמי שאינו מחויב לא למחנה "רק ביבי" ולא למחנה "רק לא ביבי", יוכל בנט לאחר הבחירות להחליט באיזה מחנה לבחור. סביר להניח שהוא יהיה לשון מאזניים שבכוחה להכריע איזו ממשלה תקום כאן לאחר הבחירות - ממשלה לאומית-דתית בראשות נתניהו או קואליציה של מפלגות רק-לא-ביבי מהימין, המרכז והשמאל בראשות סער או לפיד או ברוטציה כזו או אחרת. כלשון מאזניים הוא גם יוכל לחזור אל משרד הביטחון, והפעם כברירה טבעית ולא במחטף של הזדמנות רגעית. מהתפקיד הבכיר הזה הוא יוכל לבסס את מעמדו כטוען לכתר ולבנות עם השנים אלקטורט יציב שאינו מתבסס בעיקר על שלילת מישהו אחר, ולכן גם לא ממהר לקרוס מכל תזוזה טקטונית קטנה במרחב הפוליטי.

לתגובות: [email protected]