כוחו של ניגון

הניגון הוא חלק ממשפחה שלמה של הווי יהודי שאיננו הלכה. במשך הדורות ביטאנו את אהבתנו לקב"ה על ידי יצירת מנהגים וניגונים לבורא.

הרב שלמה סובול , ב' בטבת תשפ"א

הרב שלמה סובול
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

התורה ממשיכה לספר לנו גם בפרשת השבוע הזו את סיפורם של יוסף ואחיו. כאשר הרעב שוב גובר אצל משפחת יעקב, האחים יורדים שוב למצרים לקנות אוכל והפעם עם בנימין, כפי שביקש יוסף.

התורה מספרת לנו כך: "ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים".

המפרשים התקשו בביטוי "זמרת הארץ". אונקלוס תרגם 'מדמשבח בארעא', כלומר משבח הארץ, ורש"י אף ביאר ששבח הארץ נקרא 'זמרה' מפני 'שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם'. לעומת זאת, רבי נחמן מברסלב ביאר את הביטוי 'זמרת הארץ' כפשוטו: דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד 'קחו מזמרת הארץ בכליכם' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף. כי יעקב רצה לפעל אצלו על ידי הנגון מה שהיה צריך על כן שלח לו אותו הנגון של ארץ ישראל...".

רבי נחמן מלמד אותנו על כוחו העצום של הניגון ועל יכולתו לרומם את האדם. ולכן כשיעקב אבינו רוצה לשלוח עם בניו כוח שיפעל טוב, הוא השתמש בכוחו של הניגון. הניגון הארץ ישראלי של בית אבא ישמור על יוסף והאחים גם במצרים. מה יש בו בניגון? הרי ניגון איננו הלכה אלא מנהג?

היהדות מורכבת מציוויים אלוקיים שקיבלנו 'מלמעלה ללמטה' כשקיבלנו תורה מן השמים בהר סיני. אך היהדות מורכבת גם ממנהגים שעם ישראל יצר 'מלמטה ללמעלה'. במשך הדורות ביטאנו את אהבתנו להקב"ה על ידי שיצרנו מנהגים וניגונים לבורא עולם. מבחינה הלכתית ברור שהחלק של ה'מלעלה ללמטה' מחייב יותר מהחלק של ה'מלמטה ללמעלה'. ולכן, למשל, וודאי עדיפה בשבת סעודת שבת 'יבשה' בלי ניגונים, מניגונים מלאי דבקות אך בלי לקיים סעודת שבת.

אך מצד שני יש מעלה מיוחדת בניגון. פעמים רבות דווקא הניגון הוא זה שמצליח לחדור קליפות, לחדור לתוככי הנפש, לגעת בנשמה וליצור התחלה של שינוי. הרושם הנפשי שניגון עושה על האדם הוא פעמים רבות גדול יותר ממילים. כמובן שעלינו ללמוד את פירוש מילים, אבל עוצמת הניגון היא כל כך חזקה, שאפילו כאשר אין לניגון מילים, או שאיננו מבינים את פירוש המילים, הוא משפיע עלינו.

ניגון הוא חלק ממשפחה שלמה של הווי יהודי שאיננו הלכה. במשפחה הזאת נמצאים מאכלים, מסורתיים, ריחות של בישול, פיוטי עדות, ועוד מנהגם רבים שיוצרים את האווירה המיוחדת במשפחות העם היהודי ובבתי הכנסת לדורותיהם. אלו אותם דברים שלפעמים נוטים לזלזל בהם ולהגיד שהם לא עיקר התורה. הלכתית זה אמנם נכון, אבל ההשפעה שלהם על הנפש היא אדירה, ודווקא מנהגים הם אלו שמשאירים את הדור הצעיר מחובר לאידישקייט.

מה שחסר פעמים רבות לנוער זה לא הוכחות לוגיות על קיומו של אלוקים, אלא הווי של מנהגים. ולכן צריך לזכור שזמירות השבת המסורתיות בשולחן שבת הם חלק מהחינוך שלנו. אם אנחנו נשיר את הזמירות שבת ששרו בבית סבא וסבתא, יגדלו הסיכויים שנכדינו ישירו את זמירות השבת ששרו בבית סבא וסבתא שלהם. יש היום המון שירים חדשים ומקסימים, אך אל להם לבוא במקום זמירות השבת ששרים אותם במשך מאות שנים.

נכון לומר כך גם לגבי מאכלי השבת והחגים. אם הילדים שלנו יאכלו את המאכלים המסורתיים שגדלנו עליהם, הם קרוב לוודאי ימשיכו את מסורת הדורות ויכינו את אותם מאכלים מסורתיים לילדים שלהם. כן, גם ריחות המטבח היהודי הם בעלי ערך חינוכי.

הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין