צום עשרה בטבת יחול השנה ביום שישי הקרוב (תחילת הצום 5:25, סוף הצום בשעה 17:04), ולמרות שלא נהוג להתענות בערב שבת - כשחל צום עשרה בטבת בערב שבת הוא אינו נדחה.
עשרה בטבת הוא אחר מארבעה צומות שאנו מציינים הקשורים לתקופת החורבן בכלל ולחורבן בית המקדש בפרט.
בתאריך י' טבת, 588 שנה לפני ספירת הנוצרים, הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על העיר ירושלים שנמשך כשנה וחצי. את תחילתו של המצור, ובעצם תחילתו של החורבן, אנחנו מציינים בצום עשרה בטבת.
בספר זכריה מכונה צום זה "הצום העשירי", שכן הוא חל בחודש טבת - החודש העשירי בלוח העברי. "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
מלבד הצום, בתאריך י"ב בכסלו תש"ט קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל לציין בכל שנה את י' בטבת כ"יום הקדיש הכללי".
לאחר השואה רבו המקרים של נספים שקרוביהם לא ידעו מתי חל יום פטירתם. יום זה נועד לאפשר לקרובי נספים אלה לנהוג במנהגי יום השנה ("יארצייט") לזכר הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמתם.
על פי ההלכה, כאשר לא ידוע יום הפטירה של הנפטר, משפחתו צריכה לקבוע יום מיוחד בשנה בו יאמרו עליו קדיש, ועל כן נקבע יום זה לדורות כיום הקדיש הכללי לזכר הנרצחים.
בנוסף, על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת "אל מלא רחמים" לזכרם של חללי השואה.