בשעה שתיים בלילה שבין חמישי לשישי בשבוע שעבר הגיעו שוטרים לביתו של יוסף פליישמן. פליישמן, קרוב לגיל 70, אדם ערירי שלוקה בבעיות בריאותיות ונפשיות, הופתע כשנכנסו שוטרים לביתו כשהוא בתוך שנתו והובילו אותו לניידת לצורך חקירה.
הם אפילו לא אפשרו לו לנעול נעליים ולחבוש כיפה, וגררו אותו ברחובה של עיר כשהוא מתחנן שלכל הפחות יאפשרו לו להתלבש כראוי בקור הירושלמי לפני שיוּצא מהבית. המעשה הזה כשלעצמו מהווה הפרה בוטה של זכויות עציר ונחקר שלא הורשע באף עבירה בעבר. אלא שאחרי כשעתיים בתחנת המשטרה התברר כי מדובר בטעות בזיהוי החשוד וכי פליישמן כלל אינו הכתובת שאליה המשטרה הייתה צריכה להגיע.
כשהתגלה כי מדובר במעצר שווא המשטרה שחררה את היהודי הקשיש והורתה לו לצאת מהתחנה ללא סיוע בהגעה לביתו כשהוא בלי ארנק וכאמור בלי נעליים ולבוש הולם. כעבור 11 שעות ואחרי שארגון זק"א הכריז עליו כנעדר הוא נמצא ישן באזור מיוער כשהוא סובל מהיפותרמיה וכוויות קור.
המקרה נחשף הודות לעבודתו של העיתונאי ואיש הרשת החרדי אריאל אלחרר, אשר מסקר מקרים שבהם המשטרה נוהגת בכוח לא סביר כלפי הציבור החרדי. "מדובר באיש מבוגר וערירי שלא הזיק מעולם לאיש", אומר אלחרר. "אדם מבוגר שמתחנן באמצע הרחוב שלפחות ייתנו לו לנעול נעליים ולא מקשיבים לו. המקרה הזה קורע לב. נעשה פה עוול חמור ונראה שהפעם זה נגע בהרבה אנשים טובים. אלפי משתמשים ברשתות החברתיות שינו את תמונת הפרופיל שלהם לפניו של פליישמן, שחררנו תמונות שלו מבית החולים ואנשים התחברו לזעקה שלו".
אלחרר מזהה התדרדרות ביחס המשטרתי לציבור החרדי מאז שהחלה מגפת הקורונה. "מתחילת הקורונה אני מסקר אירועים של בריונות משטרתית כלפי הציבור החרדי", הא מספר. "חשפתי פרשיות רבות, כמו את הדו"ח שקיבלה ילדה בת 13 אחרי שהורידה לשנייה את המסכה כדי לשתות ברד, הילד היתום שהושלך לקיר ועוד עשרות מקרים. כל הזמן מגיעים אליי מקרים כאלה, ולצערי כמעט בכל מקרה כזה ברור לי שבמקרה של אדם לא חרדי הייתה יותר התחשבות בתנאים הבסיסיים שמגיעים לו כעצור".
המקרה של פליישמן גרר אחריו תגובות רבות של דמויות ציבוריות, בהן חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שכתב בטוויטר: "ככל שחולף הזמן ומתבררות העובדות מתברר שהאירוע החמור של יוסף פליישמן חושף שרשרת כשלי עומק ממש לא מקריים של המשטרה. החל במעצר השווא, עובר דרך אופן ביצוע המעצר חסר הרגישות - יחף, בקושי לבוש, בקור. המשך בשחרורו לדרכו לקור הירושלמי מבלי להחזיר אותו הביתה, וכלה בשקרי דוברות המשטרה. משטרת ישראל חייבת לתחקר את האירוע לעומק, לתקן רוחבית את הנהלים הכושלים, למצות את הדין עם שוטרים שפשעו ולוודא שמקרים כאלו לא יישנו".
חבר הכנסת אוריאל בוסו מסיעת ש"ס כתב מכתב בהול לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה, ובו ביקש "לחקור את האירוע המצמרר בו נעצר לשווא יוסף פליישמן, יהודי מבוגר עם בעיות רפואיות. גם לאחר ששוחרר, ונעדר עד אתמול בשעות הלילה, לא טרחו במשטרה לגלות אחריות ולדאוג לתרופות אותן הוא צורך. זה היה רגע לפני אסון. פרסום המסקנות לציבור חייב לקרות. זהו חוסר חמלה ממדרגה ראשונה".
השבוע הגיע גם השר אוחנה בעצמו לבקר את פליישמן, שבעקבות הלילה הקשה שעבר עליו נזקק לאשפוז בבית החולים. לדברי השר "הבעתי בפני יוסף את צערי העמוק על מה שאירע. שלחתי לו בשם אזרחים רבים שפנו אליי חיבוק מחזק ואיחולי בריאות טובה. משטרת ישראל תתחקר את האירוע ותפיק ממנו את הלקחים לצמצום הישנות מקרים מסוג זה". גם נציגי משטרה הגיעו לחדרו כמה פעמים כדי לבקש את סליחתו. כמו כן משטרת ישראל פרסמה הודעה לפיה בעקבות המקרה מינה מפקד המחוז קצין בודק בכיר שיבחן את המקרה ויגיש לו את מסקנות בדיקתו.
שכחו אותם בבית המעצר
המקרה של פליישמן הוא לא המקרה הראשון שבו נהגה המשטרה בחוסר הוגנות כלפי עצירים, אלא שהוא זכה במקרה ליחסי ציבור טובים יותר משל אחרים. דוגמה למקרה נוסף הוא זה של ח', בחור ישיבה קטין מירושלים. לדברי ח', "באמצע היום נכנסו שוטרים לבית המדרש של הישיבה שבה אני לומד, עברו על פני כל התלמידים והחליטו לקחת אותי לתחנת המשטרה. לא הבנתי במה מדובר. אחרי שעתיים שהייתי אזוק בידיים וברגליים, דבר שלא נצרך כאשר אני לא מנסה לברוח או להתעמת איתם ויש בעיה בנוהלי מעצר להוביל אותי ככה, הגיע אליי שוטר ואמר שהייתה טעות בזיהוי ואני לא החשוד שאותו היה צריך לעצור. לאורך כל המעצר לא נתנו לי להודיע להוריי מה קורה איתי. גם כששחררו אותי מהאזיקים אמרו לי שאני לא חשוד בתיק אלא עד, ואני צריך להישאר עוד כשעה בתחנה".
לפני שבועות אחדים דיווחנו על מקרה אחר שבו היו מעורבים תשעה צעירים דתיים שעברו בלי כוונה מיוחדת סמוך למקום עצרת הגאווה שהתקיימה בירושלים. השוטרים לא חשבו פעמיים ועיכבו אותם לחקירה ממושכת כאילו היו עבריינים, זאת בעקבות חשד לא מבוסס שניסו לגרום להפרת סדר. רק בשעת לילה מאוחרת, אחרי שכבר הסתיימה פעילות התחבורה הציבורית, הם שוחררו והלכו שעות ארוכות בדרך למקום שבו יוכלו להעביר את שארית הלילה. בסופו של דבר שניים מהם אף תבעו את המשטרה וקיבלו פיצוי בגובה אלפי שקלים.
עורך הדין משה פולסקי, אשר מייצג חשודים מטעם ארגון 'חוננו', אומר כי מדיניות המשטרה בנושא עצירים דרך קבע אינה תואמת את החוק בנושא. "יש מקרים שבהם המשטרה משאירה קטינים ללילה בתחנה, דבר שהוא בפירוש אסור. עצירים מובלים בפרהסיה עם אזיקים בידיים וברגליים – דבר שלא אמור לקרות. נערך חיפוש על גופם של עצורים בעירום, באופן פולשני ומנוגד לחוק. היה לי פעם מקרה אחד שהוחלט לשחרר עצור והמשטרה פשוט לא העבירה את פקודת השחרור לממונים על כך בשירות בתי הסוהר, וכך קרה שהעציר בילה יממה נוספת במעצר".
פולסקי מצביע על כשל תפיסתי עמוק בהבנת המושג של מעצר במדינה דמוקרטית. לטענתו, שוטרים משתמשים לעיתים במעצר כעונש או בניסיון לחנך. "באופן כללי ליבם של השוטרים גס בכל הקשור למעצרים, היד מאוד קלה בנטילת החירות של אנשים ליום אחד או לכמה ימים", הוא אומר. "תירוצים שונים יש בלי סוף. יש פעמים שהשוטרים טוענים שהמעצר נועד לחנך אנשים, להזהיר אותם לפני שהם מבצעים את הפשע, וזה עדיף מאשר לעצור אותם אחר כך ואז הם יהיו בגדר חשודים בעבירה חמורה. אבל זהו לא תפקידה של המשטרה והיא נוטלת לעצמה לא פעם סמכויות שלא מגיעות לה. השוטרים עושים את מה שהכי קל להם, בלי לעשות את החשבון לא בשדה החוקי והמשפטי ולא במחשבה מה דבר כזה עלול לעשות לבן אדם".
ואולם בעקבות המקרה הכואב של יוסף פליישמן התגלו גם פניה היפים של החברה הישראלית. עם פרסום המקרה על ידי אלחרר רבים נרתמו לעזור. כאשר נחשפו תנאי מחייתו הרעועים של פליישמן רבים התנדבו לסייד את ביתו ולערוך בו שיפוצים וכן לתרום סכומי כסף שיספקו את צרכיו. "עם ישראל יודע להתגבר על הפערים, על השנאה ועל התהומות שפעורים בין איש לאחיו, ודווקא כאן זה התגלה בכל הכוח", אומר אלחרר.
ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה לטענות שהועלו בכתבה.