הבטחה מפני הפחד

הבטחה של הקב"ה אולי מועילה בביטחון גשמי אבל לא מועילה תמיד כאשר מדובר בביטחון רוחני.

הרב אביעד שמילה , י' בטבת תשפ"א

הרב אביעד שמילה
הרב אביעד שמילה
צילום: חופשי

בפרשתנו מתרחשת פגישתם של יעקב ויוסף. אין ספק שכל אחד מהצדדים ייחל למפגש הזה יותר מכל דבר אחר. למרות זאת, בפרשתנו מופיע שבמקום להחיש את המפגש הנכסף יעקב מתמהמה בדרך באופן מתמיה. כאשר יעקב מגיע לבאר שבע בדרכו למצרים הוא זובח לקב"ה זבחים. מהותה של הקרבה זו איננה מובנת כשלעצמה.

אם נעיין בפסוקים שבהמשך זה נשמע שהמעשה נבע מפחד של יעקב לרדת למצרים. וכך כותבת התורה: "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. ויאמר אלוקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני. ויאמר אנכי האל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עינך".

לפי הפסוקים יעקב פחד לרדת למצרים משתי סיבות. הסיבה הראשונה קשורה למישור הרוחני. ירידה מארץ ישראל, גם אם ממניעים מוצדקים, נתפסת כמעשה המנוגד להבטחה האלוקית אשר עלול להיענות בניתוק הקשר עם הקב"ה. הקב"ה מפיג את החשש הזה בהבטחתו ללוות את יעקב בירידתו למצרים ובעליית זרעו משם לעתיד לבוא.

הסיבה השנייה קשורה למישור הארצי והיא באה לידי ביטוי במילים: "ויוסף ישית ידו על עיניך". חלק מהפרשנים ביארו שהכוונה לעיני יעקב ממש. לפי זה הפרשנות של הביטוי היא שיוסף הוא זה שיעצום את עיני אביו. כלומר, יוסף הוא זה שיקבור את יעקב, כדרך העולם שהבן קובר את אביו. פרשנים אחרים ביארו שהכוונה לענייניו וצרכיו החומריים של יעקב. כלומר, יוסף ידאג לכל מחסורו. בין כך ובין כך יעקב חושש שהירידה למצרים עלולה לפגוע בו או במשפחתו במישור הארצי ובתגובה לכך הקב"ה מבטיח לו שדבר שכזה לא יתרחש.

נראה שחששותיו של יעקב אינם סתם חששות, אלא הם נובעים מניסיון העבר של אבותיו, אברהם ויצחק, ביחס לירידה למצרים. אברהם ירד למצרים בעקבות הרעב בארץ כנען ונפגע במישור הארצי בכך שפרעה לקח את שרה לביתו, ואילו יצחק הצטווה במפורש על-ידי הקב"ה להישאר בארץ כנען למרות הרעב.

השאלה המרכזית היא איזה פחד באה להפיג ההבטחה "כי לגוי גדול אשימך שם". יתכן לומר שזו הבטחה שמשתלבת עם שני סוגי הפחדים שהוזכרו לעיל. אולם, נראה שזו אמירה העומדת בפני עצמה, שהרי היא ממוקמת בפסוק נפרד. בנוסף לכך, נראה שהיא האמירה העיקרית כלפי יעקב, שכן היא פותחת את דברי הקב"ה אליו, וכמו כן בצמוד אליה הקב"ה אומר ליעקב שאל לו לפחוד מהירידה למצרים.

הספורנו מסביר אמירה זו באופן שדווקא הירידה למצרים היא זו שתגרום ליעקב להתפתח לגוי גדול. "אני הוא שאמרתי לאביך אל תרד מצרימה אני הוא שאומר אליך אל תירא מרדה מצרימה אתה וזה כי לגוי גדול אשימך שם כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם אבל במצרים לא יקרה זה כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם ובכן יהיו לגוי נבדל כאמרם רז"ל ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים שם".

לפי הספורנו ההבטחה ליעקב להתפתח לגוי גדול תלויה בירידה למצרים. במידה שיעקב היה נשאר בארץ כנען הרי שבניו היו מתבוללים בין האומות שמבקשות את קרבתו של יעקב, וממילא סיכוי רב שלא היה מתפתח ממנו עם כלל. המצרים לעומת זאת מסרבים אפילו לשבת לאכול לחם עם העברים, ועל אחת כמה וכמה להתחתן עמם.

במציאות העכשווית ניתן להצביע על תחומים רבים שבהם החזון שלנו כחברה איננו ברור או שפעולותינו בשטח אינן מקדמות את אותו חזון ואף מנוגדות לו. לפי פירוש הספורנו ניתן להבין מהפסוקים מסר כללי בקשר לכך, העולה מדברי הקב"ה ליעקב. כדי שאדם ילך בדרך מאתגרת, קשה ומשמעותית לא מספיקה הבטחה לשלומו החומרי והרוחני של האדם, אפילו אם מדובר בהבטחה של הקב"ה בעצמו.

במידה ואלו יהיו המרכיבים היחידים שיתקיימו, המציאות עלולה להכריע את האדם ולהטמיע בו פחד שימנע ממנו להתקדם. המרכיב ההכרחי להתקדמות משמעותית ועקבית מתבטא בהבנת החזון, מציאת משמעות בו ולא פחות חשוב מכך ההבנה איך הפעולות העכשוויות מקדמות את אותו חזון באופן ברור.

הרב אביעד שמילה, רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב