לא בגלל שלושה כתבי אישום

לכל מי שטוען שנתניהו לא יכול לתפקד בגלל המשפט אני עונה: תוכיחו לי שהפרקליטות לא תפרה תיקים לנתניהו כדי לסלק אותו מהשלטון.

חגי הוברמן , י' בטבת תשפ"א

לא בגלל שלושה כתבי אישום-ערוץ 7
חגי הוברמן
צילום: ללא קרדיט

בשבועות האחרונים אני סובל מפיצול אישיות מתקדם בכל הקשור לראש הממשלה בנימין נתניהו.

אני מייחל בכל ליבי שתוצאות הבחירות הבאות יסיימו את כהונתו של נתניהו כראש ממשלה משלל סיבות: ההתנהלות, ההתנהגות, הזחיחות, תחושת המלכות במקום ממלכתיות, הוותיקות, הנהנתנות והנוכלות.

כל אחת לבדה דיה להביא למסקנה שנתניהו, על שלל הישגיו וזכויותיו, הגיע לסוף דרכו בלי טריקים ובלי שטיקים. וגם בגלל שהאשמה על ההליכה לבחירות נופלת בראש וראשונה על נתניהו, מבלי להמעיט באחריותם של בני גנץ וחבר מרעיו בכחול-לבן.

נתניהו היה הראשון שהפר את ההסכם עם כחול לבן, בדבר העברת תקציב המדינה במועדו, תקציב דו שנתי לשנים 2020-2021. ראש ממשלה שבתקופת חירום לוקח את תקציב המדינה כבן ערובה לתועלתו האישית, אינו ראוי לאמון כראש ממשלה. ראש ממשלה שמפר ברגל גסה, בלי למצמץ ובלי לחוש בושה, הסכם שחתם עליו רק לפני מספר חודשים, כי פתאום גילה שההסכם לא נוח לו, אינו האדם שניתן להשאיר בידיו את הנהגת המדינה.

כל אחת ואחת מהסיבות הללו מספיקה לבדה לשלוח את נתניהו מבלפור לקיסריה באופן סופי.

יש רק טיעון אחד שאני לא מוכן בשום פנים לקבל אותו כעילה לדרישה שנתניהו יסיים את תפקידו: העובדה שמדובר באדם עם שלושה כתבי אישום. כי עם כל האמון הירוד שלי בנתניהו, הוא עדיין מרחף בגובה רב מעל האמון שאני רוחש למערכת המשפט בישראל, ובעיקר לפרקליטות המדינה. והשם שי ניצן בוודאי לא מסוגל לשמש עגורן להנפת האמון שלי בפרקליטות כלפי מעלה.

לכל מי שטוען שנתניהו לא יכול לתפקד בגלל כתבי האישום, אני עונה תשובה קבועה: תוכיחו לי שהפרקליטות לא תפרה תיקים לנתניהו, כדי לסלק אותו מהשלטון בדרך לא דמוקרטית.

לכאורה, הדברים שאני כותב כאן מופרכים. אם אני באמת משוכנע שמדובר כאן בתפירת תיקים, אני זה שצריך להביא את ההוכחות, ולא להיפך. נכון? הדרישה שלי היא מסוג דרישת ה'תוכיח שאין לך אחות'.

אבל כמו שאמרתי, האמון שלי בפרקליטות מרקיע לגובה שפת המדרכה, כך שמספיקה לי התחושה האישית שלי שיש כאן תפירת תיקים. העובדות מיותרות. כשאני חושב על אדם כמו שי ניצן בתפקיד פרקליט המדינה, אני לא חש צורך מיוחד לחפש גם הוכחות. תוכיח הפרקליטות שהיא לא כזו.

הרי העובדה שבית המשפט המחוזי בירושלים הורה לפרקליטות לתקן את כתב האישום נגד נתניהו, היא לכשעצמה כתב אישום נגד הפרקליטות. נכון שבמשנה כתוב ש'אשתו כגופו', אבל ממתי מאשימים 'אדם ובני משפחתו'? הפרקליטות, אחרי כל החקירות, לא יכולה להצביע מי האיש העבריין? לא במקרה השופטים הורו לפרקליטות "לעשות הפרדה בכתב האישום בין נאשם 1 לבין בני משפחתו, שאינם נאשמים, הן בפירוט הדרישות המיוחסות לכל אחד מהם, והן בפירוט 'המתן' שניתן, על-פי הנטען, לכל אחד מהם. ככל שטענת המאשימה, בסעיפים השונים של כתב האישום, היא כי דרישות של בני המשפחה וקבלת טובות הנאה על-ידיהם נעשו בידיעת הנאשם, עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום".

דרישה נוספת של בית המשפט מוכיחה את רשלנות הפרקליטות: "על המאשימה (כלומר פרקליטות המדינה – ח.ה.) למסור פירוט של טובות ההנאה שעל-פי הנטען ניתנו ונלקחו כשוחד ופירוט הזמנים, ככל שהללו ידועים..."

האם מדובר בסתם 'רשלנות' של הפרקליטות, או שהיתה כאן כוונת זדון, בתקוה שבית המשפט לא ישים לב לכך או שיתעלם גם אם ישים לב, או אולי אפילו 'יזרום' עם כתב האישום השערורייתי הזה? אני נוטה להאמין ש'רשלנות' היא האפשרות האחרונה בסולם ההערכות. כפי שכתבתי, השם שי ניצן רחוק מלשמש עגורן להנפת האמון שלי בפרקליטות כלפי מעלה.

התקדים של יעקב נאמן ז"ל

אחרי הכל לא מדובר במציאות הזויה, מעולם הדימיון. בהיסטוריה של פרקליטות המדינה, כבר היו דברים מעולם.

ביום שישי שעבר, ג' בטבת, מלאו 4 שנים לפטירתו של יעקב נאמן ז"ל, שר המשפטים הראשון בממשלת נתניהו הראשונה. יעקב נאמן הוא הדוגמה המובהקת לרשעות והנוכלות הנובעת מ'שומרי החוק'. כשבנימין נתניהו נבחר לראשונה לתפקיד ראש הממשלה בשנת 1996, הוא מינה את נאמן לתפקיד שר המשפטים. בפרקליטות המדינה החמיצו פנים. נאמן, פרופסור למשפטים שעמד בראש אחד ממשרדי עורכי הגדולים בישראל הרצוג-פוקס-נאמן, החזיק בתפיסה משפטית שמרנית שחלקה על גישת האקטיביזם השיפוטי. הוא נחשב על ידי אנשי מערכת המשפט לאיום על הישגי המהפכה השיפוטית.

על פי עדותו של נאמן, יום אחד לפני כניסתו לתפקיד הוא נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר, איש שמאל קיצוני מובהק ("ההתנחלות היא המעשה המרושע, הבלתי מוסרי והאווילי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה") שמונה לתפקיד בידי יצחק רבין, והודיע לו כי בכוונתו להחליפו.

בן יאיר, שגם בהיותו יועץ משפטי שלא מנע מהדעות הפוליטיות שלו להפריע למקצועיות והיושר שלו (זכורה הכרזתו כשכיהן כיועץ המשפטי ש'מועצת יש"ע היא גוף ממריד'), לא ביזבז יותר מדי זמן. יום למחרת כניסת נאמן לתפקיד, ביוני 1996, הודיע בן יאיר על פתיחה בבדיקה משטרתית כנגד נאמן. וכעבור שבועות ספורים, ב-8 לאוגוסט 1996, הודיע בן יאיר על פתיחה בחקירה פלילית נגד נאמן.

לנאמן לא נותרה ברירה, והוא נאלץ להודיע על פרישתו מתפקיד שר המשפטים, תפקיד אותו מילא שבועות ספורים בלבד.

התקשורת, מתודלקת מן הסתם בהדלפות מצד הפרקליטות, לא טמנה ידה בצלחת, והחלה מציפה את הציבור בכותרות רועשות על פרשת שחיתות חמורה שביצע שר משפטים מפוקפק. הפרשן אמנון אברמוביץ', מאלו שתמיד מחפש את אנשי הימין, ידע לספר כי "חקירתו של השר נאמן מסתעפת ומתרחבת. היא גולשת מעבר לנושא הידוע…". בטון דרמטי כמנהגו הכריז אברמוביץ': "איש משטרה בכיר מאוד המקורב לחקירה אמר: גם אם נסב את ראשינו הצידה ולא נסתכל על הפרשיות, הפרשיות תסתכלנה עלינו".

אבל כשהעובדות נעו מבדיקת התקשורת לבדיקה אמיתית של בית המשפט, הוכח בתוך זמן קצר שכתב האישום שהוגש היה מופרך מעיקרו. חלקו הראשון התבסס על עדות שקר שהופיעה במסמך ששכב משך שנים בחומרי החקירה של תיק דרעי ונשלף מתהומות הנשייה מיד עם מינוי נאמן לשר המשפטים.

על בסיס עדות השקר ביקשה התביעה לטעון כי נאמן ניסה לשבש הליכים במשפט דרעי. חלקו השני של כתב האישום התבסס על אי דיוקים בתצהיר שהוגש לבג"ץ בשם נאמן, אי דיוקים שמקורם בשגגה של אחד מעורכי הדין במשרדו של נאמן.

ב-15 במאי 1997, פחות משנה מאז נאלץ להתפטר מתפקידו, זוכה יעקב נאמן לחלוטין מכל אשמה, לאחר שנמצא שפעל בתום לב. הוכח שהתיק נגד נאמן היה מופרך מבחינה משפטית. השופטים דן ארבל, עדנה בקנשטיין ודוד רוזן קבעו, כי אכן התצהיר שמסר בלתי נכון ומטעה, אך ציין כי תיקונים ממנו שהתקבלו עוד בטרם הדיון מעידים שהדבר נעשה מתוך טעות רישום ללא כוונה פלילית, ובכך קיבל את עדותם של שני עורכי דין ממשרדו אשר הכינו ורשמו את התצהיר. בית המשפט הביע תמיהה על כך שרושם התצהיר לא נחקר טרם המשפט.

השופטים מתחו בהכרעת הדין ביקורת חריפה על המשטרה שאפילו לא טרחה לגבות את גרסת עורך הדין שכתב את התצהיר, טרם הגשת כתב האישום. התביעה, אכן, לא יכלה לספק הסבר מניח את הדעת להתנהלותה.

נאמן יצא זכאי – אבל את משרד המשפטים איבד, לפחות באותה תקופה. צחי הנגבי התיישב על כסאו, ואת העובדה הזו לא ניתן היה לשנות.

כעבור שנים העיד שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בממשלת יצחק רבין השניה, בתוכנית 'פגוש את העיתונות': "אני שמעתי באוזניים שלי את בן יאיר אומר: 'אני הולך לתקוע את הפאשיסט'", כשהוא מתכוון ליעקב נאמן.

התנהגות דומה נקט בן יאיר כלפי רפאל איתן, שנתניהו ביקש למנות לתפקיד השר לביטחון פנים. בן-יאיר פסק שבשל כתב אישום שהיה תלוי נגד איתן בגין פגיעה בפרטיות על רקע מאבקים סמויים בתוך מפלגתו, לא יכול איתן להחזיק בתיק ביטחון הפנים או בכל תיק אחר המאפשר גישה למאגרי נתונים המכילים מידע רגיש על אישים. איתן לא כיהן כשר לביטחון פנים, אבל בפועל הוא השתתף בישיבות הקבינט הביטחוני המיוחד של הממשלה והייתה לו גישה לכל מסמך מסווג שעלה על שולחן הממשלה.

מישהו יכול להבטיח ששי ניצן איננו תואם בן יאיר? מי שחושב שהתשובה שלילית, מתבקש לספק הוכחות.

חגי הוברמן הוא עורך שבועון הציונות הדתית "מצב הרוח", המאמר יתפרסם בשבת הקרובה במדור "חמוש במקלדת"