חיסון נגד קורונה כערבות הדדית

הרב רטבי מבית הדין של ישיבת מצפה יריחו מונה לפחות שש סיבות מהתורה להתחסנות מפני הקורונה - מ'לא תעמוד על דם רעך' ועד השבת אבידה.

הרב ישועה רטבי , י"ב בטבת תשפ"א

הרב ישועה רטבי
הרב ישועה רטבי
צילום: יעקב אפללו

הקדמה

אנו כעת בעיצומו של הגל השלישי של התפרצות מגיפת הקורונה, שעלולה חלילה להביא עמה תחלואה קשה, ולהגיע גם למצב של סכנת חיים לאנשים רבים שנמצאים במצבי סיכון. (כמעט 80 מיליון בני אדם בעולם חלו בקורונה, ולמעלה ממיליון ושבע מאות אלף איש בעולם נפטרו מהקורונה). מאידך, בסיעתא דשמיא נמצא חיסון שגורם למערכת החיסון להכיר את המחלה ולפתח כנגדה נוגדנים.

בכדי שהחיסון ימנע את התפרצות המחלה - יש צורך בהתחסנות של הציבור עד לקבלת חיסון עדר. מי שיש לו בעיה רפואית שיתייעץ עם רופאו האישי האם להתחסן. אדם ששותף למהלך זה ומתחסן - מקיים את המצוות הבאות:

א)- מצוות לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ - רש"י (במסכת סנהדרין דף עג עמוד א ד"ה קא משמע לן) הדגיש: "לא תעמוד על דם רעך - לא תעמוד על עצמך משמע, אלא חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך". כלומר יש לעשות את מירב המאמצים בכדי שאנשים שנמצאים בסיכון לא יחלו בקורונה.

ב)- מצוות השבת אבידה - החזרת החיים למסלולם כפי שהיה לפני הקורונה יש בכך צורך בריאותי, רוחני, חברתי, כלכלי ועוד. דבר זה אבד לכולנו עם פרוץ המגיפה, ובהשתתפות בחיסון יש משום השבת החיים למסלולם כפי שהיו טרם הקורונה.

הרמב"ם (פירוש המשנה למסכת נדרים פרק ד משנה ד) כתב על הצורך בקיום הליך רפואי שיש בכך משום מצוות השבת אבידה: "והשבתו לו - לרבות את גופו, שאם ראהו אובד ויכול להצילו - הרי זה מצילו בגופו או בממונו או בידיעתו". וכך גם כתב הרמב"ן (תורת האדם שער המיחוש - ענין הסכנה) "והשבת אבידה דגופו היא".

ג)- מצוות "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" (דברים פרק ד פסוק ט) וכן מצוות "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (שם פסוק טו) - בלקיחת החיסון האדם נזהר ונשמר לא להגיע לדבר סכנה. הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ד) כתב: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות - מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה - ביטל מצות עשה, ועבר על לא תשים דמים". המנחת חינוך (מצוה תקמו-תקמז אות א) כתב: יש מסורת שהפסוק מתייחס גם על שמירת הגוף, ולא רק על שמירת הנפש.

ד)- מצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

ה)- קיום עולם - במשנה במסכת סנהדרין (פרק ד משנה ה) נאמר: "וכל המקיים נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". אדם שמתחסן מסייע לעצירת המגיפה, במעשה החיסון הוא מסייע לקיים לפחות נפש אחת.

ו)- ערבות הדדית - במשנה במסכת אבות (פרק ב משנה יג) נאמר: "ואל תהי רשע בפני עצמך". ר' עובדיה מברטנורא (מסכת אבות פרק ב משנה יג) ביאר: "אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך". ישנם רבים שלא יכולים להתחסן ונמצאים בסיכון, כך שהחיסון של כלל הציבור יועיל גם לאלו שרוצים להתחסן ולא יכולים. הערבות ההדדית נובעת מחיבור נשמתי שיש בין כלל עם ישראל (הרדב"ז הלכות ממרים פרק ב הלכה ד). יש בערבות משום גילוי החסד שקיים בעם ישראל, חסד שנובע מקשר עמוק שיש בחיבור היחיד אל הכלל. (להרחבה: ניתן לראות במאמר "ערבות הדדית").

 

גדולי ישראל בדורינו הורו ללכת להתחסן כנגד הקורונה. דיון בדבר החיסונים כבר הובא ע"י בעל התפארת ישראל (פירושו על המשנה, בועז, מסכת יומא פרק ח אות ג) שהתיר לתת חיסון כנגד אבעבועות, למרות שכתוצאה מהחיסון אחד מאלף ימות: "נראה לי היתר לעשות אינאקולאטיאן של פאקקען, אף שא' מאלף מת ע"י האינאקולאטיאן, עכ"פ שאם יתהוו בו הפאקקען הטבעיים הסכנה קרובה יותר, ולכן רשאי להכניס את עצמו בסכנה רחוקה כדי להציל את עצמו מסכנה קרובה". תפארת ישראל התיר להתחסן למרות שיש סיכון קטן מאוד בחיסון, כי החיסון מונע מחלה גדולה וקשה יותר.

התפארת ישראל (בועז מסכת אבות פרק ג אות א) קרא לד"ר ג'נר שהיה הרופא הראשון שהמציא את החיסון כנגד אבעבועות בשנת תקנ"ו (1796) בתואר "חסיד": "וכמה מהן שהיטיבו ביותר לכל באי עולם, כהחסיד יענער שהמציא האפאקקענאימפפונג, שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין".

כף החיים (יו"ד סימן קטז בס"ק ס) כתב בשם שו"ת זבחי צדק (שם ס"ק מא): "תהלות לאל יתברך, יש לנו רופאים על זה שעושין (חיסון) הרכבה, ולא ניזוק אדם מעולם, וכן בכל יום, ועתה נתחכמו יותר, שעושין זריקה על ידי מחט ביד הילדים, ועל ידי אין מוציאין הילדים חולי אבעבועות הנזכר".

הרבי מלובביץ' (אגרות כרך יד אגרת ד'תתסב) נשאל לגבי חיסונים: "אם מותר לעסוק בטפול רפואי רק לחולה, או שמותר גם להשתמש באותן הרפואות שהם מונעים ממחלות, זאת אומרת המחסנים את הבריאות שלא יחלה. והנה מעשים בכל יום שעושים כן גם גדולי ישראל ומנהיגיו, ועיין ג"כ הלכות דיעות להרמב"ם פרק ד'. ומקרא מלא דבר הכתוב, כל המחלה גו' לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך, שגם זה בכלל הרפואות".

הרבי מלובביץ' (כרך ד תתע"ב) עוד כתב: "ולפי דעתי הוא אין לו אלא לעשות מה שציותה התורה, היינו לעשות בפועל כפי הוראת הרופאים... ואין לו להתערב בעניני חכמת הרפואה, כי אין זה שייך אליו".

בשו"ת היכל יצחק (אורח חיים סימן לא) מובא: "ואני אומר, שזה תלוי ברופאים המומחים, שאם הם אומרים שעלול להתפשט וצריך לחסן את האוכלוסיא ע"י זריקות - (יש לבצע את החיסון)".

המשנה ברורה (סימן תריח ס"ק ח) פסק: "אם אותן (הרופאים) האומרים שצריך הם מרובין אזלינן בתר דידהו להקל אף שאינן חכמים ובקיאין". כלומר יש לקבוע לבצע הליך רפואי (למשל לאכול ביום כיפור) - לפי הנחית רוב הרופאים, למרות שמיעוט הרופאים חכם יותר מהרוב, בכ"ז לא הולכים אחר החוכמה אלא אחר החלטתם של רוב הרופאים.

רוב הרופאים קבעו שהחיסון נצרך, ולפיכך יש ללכת אחר קביעתם. במיוחד שמנהל המזון והתרופות האמריקאי ה-FDA, שהוא הרגולטור שמפקח על אישורי התרופות בארצות הברית - אישר את החיסון לאחר בדיקה מעמיקה. ה-FDA נחשב לגוף מחמיר מאוד בכל הליך אישור התרופות והחיסונים, והאישור שלו מוכיח שמדובר במוצר בטוח ויעיל. עוד נראה, שיש ללכת אחר רוב הרופאים שמתמחים בנושא זה של החיסונים, ואין למנות המלצה של רופאים שמתנגדים לחסינות ללא התמחות בכך.

ניסוי בשלושה שלבים - הב"ח (יורה דעה סימן קפז) כתב: "מיהו נראה דאם רופא זה עשה רפואה זו לאשה אחת קודם שהתחזקה ונתרפאה - יכולה אשה אחרת לסמוך עליו, אף לאחר שהתחזקה בשלש פעמים". הניסוי נוסה בשלושה שלבים לעשרות אלפי בני אדם, ובתום הניסוי מתברר שיעילות החיסון עומדת על 95%, כך שניתן להסתמך על חיסון שנבחן ברמה כזו.

לא לחשוש יותר מידי מסיכונים - ערוך השולחן (הלכה ד) כתב: "ומיהו הכל לפי הענין, ויש לשקול הענין בפלס, ולא לשמור את עצמו יותר מדאי. ובזה נאמר (תהלים פרק נ פסוק כג) וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, זהו ששם אורחותיו. וכל המקיים נפש מישראל - כאלו קיים עולם מלא".

הראי"ה קוק (עין איה ברכות ט קפ) כתב: "צריכין אנו להשכיל שגם השימוש בחכמת האדם ברפואה - היא אחת מפליאות ההנהגה... שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, והתורה נתנה רשות לרופא לרפאת בהיותו בקי במקצע שלו, ואין להרפות ידי העמלים בתיקונו של עולם, לפקפקם בחששות של מסתרים. והחכמה תעז לחכם, כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. והתפתחות שכל האדם, וכל תולדות המצאותיו דבר בעתו הכל מעשה ד' המתראה לפי צרכי האדם בעתותיו ודורותיו, לתעודה רמה ומדוייקת, שעליה אין להוסיף וממנה אין לגרע".

בימים הנוראים התפללנו: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ". בחסדי שמים התפילות נענו - יש אפשרות למנוע את המגיפה וזה ע"י קבלת החיסון.

 

נאמנות הרופאים

עם אישור החיסון ע"י ה- FDAעלו תיאוריות קונספירציה כנגד החיסונים, וכנגד מהימנותם של הרופאים שהחלטתם נגועה באינטרסים וכו'. ההלכה שוללת גישה זו לחלוטין. בגמרא מסופר במספר מקומות שהחכמים הסתמכו על דברי הרופאים גם בכדי להגיע לתשובות הלכתיות (אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך: נאמנות הרופא):

א)- בגמ' במסכת נדה דף כב עמוד ב מובאים שני סיפורים בהם הרבנים שאלו את הרופאים בכדי להגיע לתשובה הלכתית: "ובאו ושאלו את אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים שאלו לרופאים, ואמרו להם... ושוב מעשה... ובאה ושאלה את אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים לרופאים, ואמרו להם...". החכמים הסתמכו על הרופאים בכדי לקבוע הלכות נידה.

ב)- בגמ' במסכת נזיר דף נב עמוד א מובא: "ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות... ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו, ואמרו: אין כאן שדרה ממת אחד". החכמים הסתמכו על הרופאים בכדי לקבוע הלכות טומאה וטהרה. וכך כתב היד דוד (על הגמ' שם): "ולפ"ז היה מוכח דסמכינן ארופאים, שהרי חכמים סמכו על דבריהם".

ג)- בגמ' במסכת חולין דף עז עמוד א מובא: "דאמר רב יהודה אמר רב: דבר זה שאלתי לחכמים ולרופאים ואמרו מסרטו בעצם ומעלה ארוכה". החכמים הסתמכו על הרופאים בכדי לקבוע הלכות כשרות הבהמה.

ד)- בגמ' במסכת יומא דף פג עמוד א מובא: "רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך - שומעין לרופא". כלומר ההלכה קובעת לפי חוות דעתו של הרופא האם החולה צריך לצום ביום כיפור. ואפ' אם החולה אומר שהוא לא רוצה לאכול - שומעים לרופא שאומר שאסור לו לצום.

ה)- בגמ' במסכת בבא קמא דף פ עמוד א מובא: "ת"ר: מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, (היו לו כאבים בחזה), ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית".

ו)- הגמ' במסכת סנהדרין דף יז עמוד ב אסרה לתלמיד חכם לגור בעיר שאין בה רופא. וכך פסק הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד הלכה כג).

 

גם בפוסקים יש התייחסות נרחבת לנאמנותם של הרופאים: 

א)- השולחן ערוך (חושן משפט סימן רנ סעיף ב) פסק שיש לסמוך כל אומדן הרופאים בכדי לקבוע האם יש תוקף למתנת שכיב מרע שהבריא ולאחר מכן נפטר: "אומדין אותו על פי רופאים אם מחמת חולי הראשון מת - מתנתו קיימת, ואם לאו - אינה מתנה".

ב)- הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה ח) מסתמך על רופאים בכדי לקבוע את מעמדו של רוצח.

ג)- הריצב"א (מובא בתשובות מיימוניות קדושה סימן ג - איסורי ביאה) כתב, שבדברי רפואה ניתן להסתמך על רופא גוי: "וראייתה ע"פ הרפואות וניכר שהועילו לה נראין הדברים שיש לסמוך אף ע"פ גוי שהרי הדבר הזה רפואה יש לו".

ד)- כך גם מובא בשו"ת מהרי"ק (סימן קנט): "ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים על דברי הרופאים... משמע שסמכו על דברי הרופאים ואפי' בחששא דכרת... ומעשים בכל יום שאנו סומכים על דברי רופאים גוים להאכילה".

ה)- הרשב"א (החדשות מכתב יד סימן פח) כתב: "ויראתי להורות בה עד ששאלתי לרופאים". למעשה באותו מקרה הרופאים היו חלוקים בדעתם ולכן הרשב"א החמיר.

ו)- הצמח צדק (לובאוויטש, יורה דעה סימן קמח) התייחס לשיטות הסבורות שלא מאמינים ללא בדיקה וקבע, שאם הרופאים הביעו את דעתם לאחר בדיקה שניתן לבוחנה בחוש (למשל לאחר בדיקת מעבדה) - וודאי שלכו"ע יש לסמוך על דברי הרופאים: "ועוד זאת והוא העיקר, דהא בנ"ד אומרים הרופאים שראו בעיניהם ממש שיש לה מכה בצדדי בית רחמה, לכן אף למ"ד שאין סומכין על הרופאים - זהו כשאומרים כן ע"פ חכמתם שקול דעתם, ע"ז ס"ל שאין זה ודאי, אבל מה שראו בחוש - פשיטא שאין שייך זה".

ז)- בספר קיצור שולחן ערוך (סימן קצב סעיף ג) מובא: "התורה נתנה רשות לרופא שירפא שנאמר ורפא ירפא, ולכן אין לו להחולה לסמוך על הנס, אלא חייב להתנהג בדרך העולם לקרות לרופא שירפאהו, וכבר כמה חסידי עולם נתרפאו על ידי רופאים. ומי שמונע את עצמו לקרות לרופא, שתים רעות הנהו עושה, האחת דאסור לסמוך על הנס במקום שיש סכנה, ודבר זה גורם שיזכרו עונותיו בשעת חליו, ועוד דהוי יוהרא וגיאות שסומך על צדקתו שיתרפא בדרך הנס, ויש לו לקרוא להרופא היותר מומחה, ובכל זאת לבו יהא לשמים ויבקש רחמים מאת הרופא הנאמן יתברך שמו, ואך בו יבטח לבו".

ח)- ערוך השולחן (יורה דעה סימן שלו סעיף ב) כתב: רופא שיש לו רישיון מהמדינה לעסוק ברפואה - נאמן בהחלטותיו: "ומיהו אסור להתעסק ברפואות אא"כ הוא בקי ויש לו רשות מב"ד. והאידנא צריך להיות מוסמך מהממשלה שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאים".

ט)- מרן הגר"ע יוסף (טהרת הבית, חלק א סימן ה, עמוד רסה) כתב: הפוסקים שפקפקו בנאמנות הרופאים, התייחסו לרופאי העבר שהיו מרפאים על פי אומד דעתם וסברתם, אבל הערכה רפואית שניתנה לאחר בדיקה במעבדה - יש להסתמך עליה. "וידוע שלא כימים הראשונים ששפטו הרופאים רק על פי אומד הדעת, לא כן עתה שנתחדשו כלי מחזה".. - ובזה יש לומר שלכל העדות נאמנים". הרב עוד הביא את דברי שבט הלוי: "וכן התרופות המתחדשות כיום, וכן הזריקות... שניסו אותם הרבה, והועילו בין אצל גוים בין אצל ישראלים - כל כהאי גוונא אפשר לסמוך על הרופאים".

 

אומנם יש מהפוסקים שהצריכו בדיקה ואומדן שאכן דברי הרופאים נכונים. הדברים נכונים בימינו כאשר יש חשש שחוות הדעת הרפואית ניתנה מתוך חשש מתביעה רפואית. ערוך השולחן (יורה דעה סימן קפח סעיף עא) פסק: "ועכ"פ מהרשב"א לשיטתו, ומהרא"ש לשיטתו - יש לנו ללמוד דברירא להו האי דינא שסומכין על הרופאים במה שיאמרו, וכסברת רבינו הבית יוסף בסי' קפ"ז, דלא כדעת החולקים, וכן עיקר לדינא".

שיטת החתם סופר (יורה דעה סימן קעה) - לרופאים יש נאמנות כללית אך אין להם נאמנות לקבוע לכל אדם בצורה פרטנית בכל מה שקשור לאיסור והיתר (למשל לקבוע הלכות כשרות בהמה וכו'). אומנם במה שקשור לפיקוח נפש - יש לרופאים נאמנות, כפי שאנו למדים מהלכות יום הכיפורים, כי בכל מקרה גם אם חוות דעתם נחשבת לספק, הרי בספק פיקוח נפש - ניתן לחלל שבת.

שבט הלוי (חלק ה סימן קכו) הקשה על החתם סופר: "איברא כתבתי שם על הגליון דמתוס' הרא"ש בנדה שם מוכח להדיא דאם היו אומרים גם על גוף פרטי בזה שהוא בא מחמת מכה - היו נאמנים... וזה מפורש דלא כמרן חתם סופר". שבט הלוי סיים שהיום יש נאמנות לרופאים: "ומכ"ש בזמנינו שמבררים זה ע"י שקופים, או ברורים אחרים שנתאמת אמיתתם".

הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג פרק יד) סבור, שהחכמים דיברו ע"פ הידע שהיה להם אז, כך שבמידה והיום חכמי המדע יאמרו שהמציאות השתנתה, יש לקבל את דברי חכמי המדע גם כנגד דברי חז"ל. וכך כתב הרמב"ם: "כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו". אומנם ריב"ש (סימן תמז) סבור, שלא ניתן להסתמך על חכמי המדע כאשר דבריהם סותרים את דברי חז"ל. 

 

תפילה לפני החיסון

לפני קבלת הזריקה יש לומר את התפילה המובאת בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל סעיף ד): "הנכנס להקיז דם, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה". (כמבואר בגמ' במסכת ברכות דף ס עמוד א).

המשנה ברורה (סימן רל ס"ק ו) הוסיף: "והוא הדין בכל מידי דרפואה יאמר זה, ולא יחשוב שתהיה איזה דבר לו רפואה אלא על ידי הבורא יתברך שמו, ולכן על ידי תפלה זו - ישים בטחונו בו ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה".

הרשב"א (חלק א סימן תיג) כתב: "מותר להתעסק ברפואות, ובלבד שיהא לבו לשמים, וידע שאמתת הרפואה ממנו וידרשנו. ולא שיכוין שהכל תלוי בסם הפלוני וברפואת האיש הרופא. והוא אמרו באסא (דבה"י ב' י"ו) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים".

וכך כתב הב"ח (יורה דעה סימן שלו): "אם בטח בה' שישלח לו רפואה על ידי הרופא - מותר לדרוש ברופאים, אפילו במכה הבאה בידי שמים. וכך נהגו בכל גבול ישראל".

הט"ז (שם ס"ק א) כתב: "דרפואה האמיתית היא ע"פ בקשת רחמים, דמשמיא יש לו רפואה כמ"ש מחצתי ואני ארפא אלא שאין האדם זוכה לכך, אלא צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם, והוא יתברך הסכים על זה, ונתן הרפואה ע"י טבע הרפואות, וזהו נתינת רשות של הקדוש ב"ה, וכיון שכבר בא האדם לידי כך- יש חיוב על הרופא לעשות רפואתו".

לאחר החיסון מומלץ לומר את תפילת נִשְׁמַת כָּל חַי, ולהודות להקב"ה החונן לאדם דעת, להכין חיסון כנגד מגיפת הקורונה.

מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ אֱלהֵי כָל בָּשָׂר. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. שאַתָּה חונֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנושׁ בִּינָה לִמְצֹא וּלְהַמְצִיא חִסּוּן לַמַּגֵּפָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁהַחִסּוּן הַזֶּה יִמְנַע אֶת הִתְפַּשְּׁטוּת הַמַּגֵּפָה וְיַצִּיל חַיִּים שֶׁל אַלְפֵי רְבָבוֹת בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.

רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית הגר"ש אליהו שליט"א - חיבר תפילה לאומרה לפני קבלת החיסון:

אָנָּא ה' שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חולֵי עַמֶּךָ. הִצִּילָנוּ מִכָּל תּוֹפְעוֹת הַלְּוַאי, רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא הושִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֶה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ. וּלְכָל מַכְאובֵינוּ וּלְכָל מַכּותֵינוּ. כִּי אֵל רופֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה. יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגאֲלִי.

 

כפייה על חיסון

הרדב"ז (חלק ד סימן סז) התיר לכפות על מתן תרופה בספק פיקוח נפש. מכאן נראה, שמכיוון וברוב המקרים אין ספק פיקוח נפש בקורונה - לא ניתן לכפות כל החיסון. אך כאמור בהקדמה יש בהתחסנות מצווה רבה. (מובא בפתחי תשובה יורה דעה סימן קנה ס"ק ד).

כך כתב הרדב"ז: "אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת, והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו? תשובה: הרי זה חסיד שוטה, והאלהי"ם את דמו מידו יבקש, והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם".

"...כללא דמלתא, איני רואה במעשה הזה שום חסידות אלא איבוד נשמה, הילכך מלעיטין אותו בעל כרחו, או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו, והשואל הרי זה שופך דמים ופשוט הוא".

וכך פסק המגן אברהם (סימן שכח ס"ק ו): "אם לא רצה החולה לקבל התרופה - כופין אותו". וכך גם פסק כף החיים (סימן שכח ס"ק מה): "ואם לא רצה החולה לאכול או לעשות תרופה משום מדת חסידות - כופין אותו לעשות".

בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן רנא) מובא: "אם מונע עצמו החולה מטיפול רפואי מרוב בטחון בה' - אין בהמנעו ביטול מצוה כאשר יוצא מדברי הרמב"ן פ' בחקתי פ' י"א, אבל אם עושה כעין אבוד לדעת או מקלות ראש או רוח שטות - יראה דהכפיה הוא ע"פ בי"ד לפי הנחת הרופא". כלומר גם בספק פיקוח נפש, אם מדובר על אדם במדרגת ביטחון גבוהה מאוד - לא כופים. ובכל מקרה הכפייה תהיה בהוראת בית הדין לפי חוות דעתם של הרופאים.

האגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן עג) פסק: א)- אם החולה סומך על הרופא אבל מסרב לקחת תרופה בגלל שהוא מיואש או בגלל שהוא מצטער - ניתן לכפות עליו לקחת את התרופה. ב)- אם אין לחולה אמון ברופא - לא כופים אלא צריך למצוא רופא אחר שהחולה נותן בו אמון. ג)- אם אין אפשרות להמתין לחפש רופא חלופי ומצבו הרפואי דוחק - רק בצירוף שני תנאים יהיה מותר לכפות עליו את התרופה: תנאי ראשון: כל הרופאים בבית חולים מאשרים שזו התרופה שהוא צריך לקבל, תנאי שני: החולה לא ירגיש מבועת מכך שכופים עליו. ה)- אם יש סכנה מסוימת בתרופה, למרות שהסכנה מהמחלה חמורה מהסכנה שבתרופה - אסור לכפות על מתן התרופה.

האגרות משה סיים: "וצריכין הרופאים להתיישב בזה הרבה, כשנזדמן חולה שאינו רוצה בהרפואה שעושין לו אם לכפותו, כשהוא גדול שקרוב שלא תהא לתועלת כל כך, ולעשות בזה לשם שמים".

לפי החוק (חוק זכויות החולה סעיף 13) אסור לכפות על מתן תרופה: "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת". רק במצב של סכנה חמורה החוק מאפשר לבצע טיפול רפואי ללא הסכמתו לאחר קיום מספר תנאים. כך נאמר בסעיף 15: "בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול הרפואי, שיש להתירו בנסיבות הענין בהקדם, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול ובלבד ששוכנעה כי נתקיימו כל אלה: (א) נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת; (ב) צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל; (ג) קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי יתן המטופל את הסכמתו למפרע".

אומנם החוק מתיר לתת חיסון בכדי למנוע הדבקה, אך מדובר במגיפות בהם שיעור התמותה הוא גבוה כמו אבעבועות, חולירע או דבר. כך שנראה שגם לפי החוק במגיפת הקורונה - אין אפשרות לכפות על מתן החיסון. וודאי שאין אפשרות לכפות על מי ששומר על הכללים, עוטה מסיכה ונמנע מהתקהלות, כי הוא לא זה שגורם להתפרצות המחלה.

במאמר המלא באתר בית הדין של ישיבת מצפה יריחו - יש התייחסות לשאלה, האם השתדלות דרך הרפואה סותרת את הביטחון בה'.

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: bdmitzpeyeriho@gmail.com