הידעתם? 23% ממשפחות הקשישים בארץ נמצאים בעוני. רק 21% מבני 65 ומעלה משתתפים בכוח העבודה. ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בשכבת הגיל הזאת נמוכה מכלל משקי הבית. רק 46% מקבלים פנסיה שוטפת.
20% בלבד מהאזרחים הוותיקים מדווחים שהם יכולים לכסות את ההוצאות החודשיות ללא קושי. 40% מוותרים על חימום או מיזוג, 8% על טיפול רפואי שהם זקוקים לו, 43% על טיפול שיניים, 60% על ביטוח בריאות משלים, 7% חוסכים במזון ו־4% מוותרים על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים. 32% מבני 65 ומעלה בישראל מרגישים בדידות מדי פעם או לעיתים קרובות. רק 4% נעזרים בעמותות סיוע או מתנדבים. (דו"ח הקשישים בישראל של מכון ברוקדייל 2019, יובל בגנו, עיתון מעריב)
יחד עם זה, הקורונה הוסיפה לנו אתגרים חדשים המחמירים את מצבם. אוכלוסיית הקשישים היא הפגיעה ביותר למחלה, ומצויה בהסגר קפדני שבועות רבים בבית, ללא מפגשים עם משפחה או חברים – תחושות הבדידות והקושי הופכות עבור חלקם לבלתי נסבלות. (אמיר אלון, Ynet).
הדבר הקשה ביותר בקרב האוכלוסייה של האזרחים הוותיקים הוא הבדידות. ידוע שזה גורם לדיכאונות, ניסיונות אובדניים ואפילו למוות.
"ההסגר הזה החזיר אותי לנעורי בגיל 14 כשהייתי סגור בגטו ואחרי הגטו במחנות ריכוז" (אלי קרטיס (91), ניצול שואה).
אך עם זאת, למרות המשבר הגדול מדינת ישראל בחרה ועוד ממשיכה לבחור במהלך הקורונה לשלוח יד לעבר הקשישים, ולסייע להם כמה שיותר.
הקשישים שלנו, התשתית של המדינה ושל המשפחה של כל אחד מאיתנו, סוף סוף מקבלים את הכבוד הראוי להם. העירייה מתקשרת לבדוק מה מצבם, הילדים והנכדים דואגים ומפנקים הרבה יותר, ולכל בקשה שלהם עם ישראל מזנק לסייע להם, כולל עמותות.
בזכות כל אחד מאיתנו הקשישים היום במצב הרבה יותר טוב ממה שהיה יכול להיות.
אך יבוא היום אליו כולנו מתפללים שמגפת הקורונה תחלוף לגמרי. רבים שואלים את השאלה איך נוכל בתור מדינה, עם ישראל, להתחזק מהקורונה ולצאת ממנו טובים יותר.
בקשתי היא כך-
עם הזמן המגפה תשכח ותישאר מאחור. אבל בידינו לבחור את הקשישים לא להשאיר מאחור.
הקשישה שהתקשרנו אליה פעם בשבוע לא תהיה פחות בודדה אחרי הקורונה, ולא בהכרח יהיה לה קל יותר לרדת פתאום לסופר ולהשיג את התרופות שלה.
הם צריכים אותנו. הם מחכים לנו! בואו נמשיך להעניק להם את הכבוד והעזרה שכל כך מגיעים להם!
מובן שיעלו נושאים וצרכים חדשים וייתכן ואפילו חשובים יותר על הפרק, ופחות יתאפשר לסייע לקשישים באותה תדירות, וזו טענה לגיטימית.
בנוסף, תום המגיפה עלולה לגרום לאנשים להרגיש חובה להזדרז ולהשלים פערים של חודשים רבים של האטה בשל המגפה. איך אפשר לצפות לעשות קניות בסופר לשכנה המבוגרת?
עם זאת, אני ממליצה לנו לנסות פשוט לחוש מדי פעם את הרגע שבו הבנו עד כמה הקשישים במצוקה ועד כמה "אין הדבר תלוי אלא בי" (מסכת עבודה זרה י”ז ע”א).
הכותבת היא סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.