זו הייתה ללא ספק שנה מיוחדת במוסדות האקדמיים בישראל. במקום אולמות הרצאות, מעבדות ומדשאות עמוסי סטודנטים, הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות עברו למתכונת שונה מהרגיל. "הקורונה יצרה אתגרים רבים בעולם האקדמי", פותח פרופ' חיים סוקניק, נשיא המרכז האקדמי לב. "אם במרבית ממוסדות ההשכלה הגבוהה לומדים סטודנטים בעלי רקע לימודי עשיר, שמורגלים בלמידה ובחישובים ולפיכך יכלו אולי לצלוח את התקופה, הרי שאצלנו יש לא מעט סטודנטים בעלי רקע חרדי, שלא נתקלו בלימודי חול מאז גיל הבר־מצווה פחות או יותר, מה שהופך את אתגר הכניסה שלהם לאקדמיה לגדול פי כמה". עם דגש לסייע לתלמידי המכינה פרופ' סוקניק מסביר כי "מאחר שמוסדות רבים נסגרו, וביניהם גם הקמפוסים האקדמיים, כולם עבדו הרבה יותר קשה במעבר ללימוד בדיגיטל. הן המרצים והן הסטודנטים שלנו. אך הסטודנטים שמגיעים מרקע חלש נפגעו יותר מאחרים. בשנה רגילה סטודנט שזקוק לסיוע מקבל אצלנו טיפול אישי וליווי הדוק ממנטורים שמכוונים אותו ונותנים לו כלים לצלוח את הלימודים. בעידן הזומים זה קשה פי כמה. הנפגעים העיקריים היו סטודנטים שנמצאים בשלב המכינה הקדם־אקדמית. המכינה מאפשרת לסטודנט עם רקע מועט בלימודי חול, בתנאי שהוא מצליח לעמוד בדרישות, להיכנס לאקדמיה כשווה בין שווים. על כן ברגע שבו משרד הבריאות והמל"ג אפשרו לנו להחזיר לקמפוס סטודנטים בקבוצות קטנות, העדיפות העליונה מבחינתנו הייתה להחזיר את תלמידי המכינה. ומעניין שעל אף חששותינו שהנשירה תהיה גבוהה בקרב תלמידי המכינה, בסופו של דבר מבחינה מספרית הנשירה לא הייתה שונה משנים קודמות. אנו למדים מכך שהפתרונות שהצלחנו לגבש ככל הנראה נתנו מענה בזמן אמת והוכיחו את עצמם". איך אתם צולחים את אתגר הלמידה מרחוק? "זה לא סוד ששנת הקורונה אתגרה אותנו מאוד, כמו את כולם. נוצר אצלנו מצב מעניין שבו מצד אחד היו סטודנטים שהיו חייבים להגיע לקמפוס, כי אחרת הם פשוט לא מצליחים ללמוד, אך באותו חוג ממש היו סטודנטים שלא יכלו להגיע בכלל, אם זה כי הם נמנים על קבוצת סיכון או סתם כי הם נמצאים כרגע בבידוד או שהם הורים צעירים לילדים בלי מסגרות. כך שמתוך קבוצה של 30 איש בממוצע, מחציתם שהו בכיתה ומחציתם בבית. בשל כך פיתחנו שיטה היברידית שמשלבת ציוד ושיטות הוראה שאפשרו גמישות בלמידה. נדרשה כאן יצירתיות רבה של המרצים, שהיו צריכים לפתח כיווני הוראה ושיטות חדשות שיאפשרו להם לדבר בו זמנית הן לחבר'ה שנמצאים בכיתה מולם והן לתלמידים שלומדים מרחוק", הוא מסביר. "בעזרת שיתוף פעולה של אנשי הלוגיסטיקה והמחשוב בתוך הקמפוס, נבנו בזמן אפס מערכות שאיפשרו למרצה הן להיות מצולם על ידי מצלמת וידאו ומיקרופונים כדי שהשיעור יהיה ברור ומובן למי שרחוקים, והן לראות בבירור את הסטודנטים שמחוברים וירטואלית לכיתה כך שהם כמעט היו נוכחים בשיעור. כמובן שהמחשבים הניידים הרגילים לא התאימו לכך, ולכן על הקיר הותקנו מסכים גדולים או מקרנים. כך המרצה יכול היה לתקשר בקלות עם כל הסטודנטים וגם הם הרגישו חלק אינטגרלי מהכיתה". הלמידה עצמה השתנתה במהלך התקופה? "חד־משמעית. המרצים מדווחים דווקא על תחושה של התחדשות ורעננות. המציאות החדשה אומנם דרשה מהמרצה אנרגיה רבה, אך המרוויחים הגדולים הם התלמידים שכעת לומדים בצורה הרבה יותר דינמית. אדם שיושב באופן פסיבי מול מסך בהרצאה של שעה וחצי, קשה לו מאוד להיות מחובר לעניין. הוספת ההדגמות, המצגות ועוד עזרי למידה בסך הכול תרמה לכולם. בנוסף לכך, החידוש הגדול הוא שכל השיעורים מוקלטים, ולכן סטודנט שהפסיד שיעור בגלל כל מיני אילוצים ברוח התקופה יכול לחזור בקלות על ההרצאה ועל החומר הנלמד". במקצועות הטכנולוגיים שנלמדים אצלכם יש צורך בהתנסות במעבדה או בניסויים אחרים. איך פתרתם את הבעיה הזאת? "המורים שלנו פיתחו שיטות חדשניות ללמד מעבדה מרחוק. זה באמת היה מאתגר, אך בסופו של דבר גרם להנאה רבה. גם כאן המרצים הפגינו חשיבה מחוץ לקופסה וניסו להעביר את חוויית המעבדה על אף המרחק. שלחנו לסטודנטים הביתה ערכת ציוד קטנה לשימוש במהלך ההרצאה מרחוק, דבר שאפשר להם להתנסות בידיים ואולי אפילו לשתף את בני משפחתם. אי אפשר ללמד סטודנט הנדסת חשמל בלי שהוא התנסה בידיו בסגירת מעגל חשמלי", הוא מציין, "זו אומנם עלות שלא היינו רוצים לספוג מלכתחילה, אבל הבנו שהיא הכרחית. אנחנו מרגישים אחראים על הידע של הסטודנטים שלנו, וכחלק מהמחויבות ללמידה ברמה הכי גבוהה שיש - גם ההתנסות בידיים היא חלק משמעותי מהלמידה". עדיין קשה לסכם את עידן הלמידה מרחוק, אבל אם ננסה, האם אתה יכול להכריז שמעז יצא מתוק? "הייתי אומר שמה שהתחיל כאילוץ אִפשר לנו להגיע למקומות חדשים שאלמלא נכפתה עלינו מציאות הקורונה היה לוקח לנו עוד כמה שנים להגיע אליהם. כמובן שאין תחליף למפגש הבינאישי ולדיבור בגובה העיניים וכן למפגש האנושי בין מרצה לסטודנט ובין החברים בכיתה. את החלל הזה קשה למלא בלמידה מרחוק, אך במסגרת האילוצים זה הכי טוב שיכולנו לעשות". למעשה, המרחב הווירטואלי צמצם את המרחק הגיאוגרפי. "בדיוק כך. המל"ג עסוקה בעניין הזה כבר שנים. מכיוון שרצו לחבר את הפריפריה למרכז גם בהיבט של השכלה גבוהה, קידמו את הקמת המכללות הציבוריות, דבר שסייע בהנגשת תוכן אקדמי לאנשים שגרים רחוק. וכיום, אם תלמידים ממטולה או מאילת יכולים לשבת אצלי בכיתה, אז למה שלא ניקח את זה צעד אחד קדימה ונצרף תלמידים משוויץ או מדרום אמריקה? מדברים רבות על הבינלאומיות של האקדמיה הישראלית ועל הגברת הנוכחות הישראלית בשדה האקדמיה מעבר לים. מדובר בהישג חשוב ביותר שכבר מזמן נבחן. בעזרת השיעורים המשודרים בלייב מהכיתה, אני יכול ליצור קשרים בינלאומיים עם סטודנטים מחו"ל, והמרכז האקדמי לב יכול להנגיש את עצמו למי שאינם נוכחים פיזית בכיתה. כעת אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לצרף סטודנטים שמתגוררים בחו"ל, דבר שהיה לא משתלם כלכלית בעבר". להכשיר את התלמידים בשפה בינלאומית "לפני שש שנים פתחנו שני תארים שמועברים בשפה האנגלית בלבד, תואר שני במינהל עסקים ותואר שני במדעי המחשב", מתאר פרופ' סוקניק את ההכשרה המקצועית הבינלאומית. "בתארים האלה אנו צופים עלייה בביקוש, מכיוון שהקורסים מועברים באנגלית. אנו פועלים במרץ להטמעת השיטות החדשות ושכלולן לטובת פיתוח המעורבות המקצועית בחו"ל. במובן הזה הרווחנו, מכיוון שברור לנו שאילוצי הקורונה זירזו תהליכים שיכלו לקחת עוד כמה שנים טובות, וההישגים האלה ישאירו את חותמם להרבה שנים קדימה. המושג של קמפוס וירטואלי־דיגיטלי היה קיים לפני הקורונה, אבל כמו בכל דבר אחר, כשיש משבר הוא מאיץ את ההתפתחות ולמדנו איך לנצל את העניין לטובת תוצאות מיטביות", הוא מציין בסיפוק. אנחנו נמצאים פחות מחודש מבחינות סמסטר א'. כיצד אתם מתמודדים בלימוד מרחוק עם טוהר הבחינות? "גם בהיבט הזה נתקלנו באתגרים. אומנם הסטודנטים שלנו הם אנשים ערכיים ובעלי מידות ויושרה. אך יחד עם זאת, אין לנו דרך לכמת ולמדוד את איכות הלמידה אלא על ידי תרגול ובחינה. הפריבילגיה של מקצועות מדעי הרוח והחברה היא האפשרות להמיר את המבחן בעבודה או בכתיבה ביקורתית על מאמר. אצלנו זה לא רלוונטי מכיוון שרוב הלמידה כאן מתבססת על קורסים ריאליים המחייבים בחינות ונוכחות. יש פה בעיה אקוטית אצל כל המוסדות שמתמקדים בלימודים ריאליים. אנחנו מקווים להצליח לפתור אותה בכך שמשרד הבריאות יאפשר לערוך חלק ניכר מהמבחנים בתנאי התו הסגול, כך שנוכל לקיים את הבחינות באולמות גדולים ולשמור על טוהר הבחינה. זה בוודאי יקל על כולנו וזו תהיה ללא ספק בשורה. אנחנו אופטימיים". כיאה לאופטימיות שפרופ' סוקניק משקף בדבריו, במרכז האקדמי לב כבר עובדים בימים אלו על שני מסלולי לימוד חדשים. "בכל שנה אנחנו פותחים חוגים חדשים, הן לתואר ראשון והן לתואר שני, בהתאם לצורך שעולה מהשטח. שני החוגים שיצאו לדרך לקראת השנה הקרובה הם הוראת פיזיקה ומתמטיקה בשיתוף פעולה עם מכללת הרצוג, וחוג לרוקחות בשיתוף האוניברסיטה העברית. במדינת ישראל היום יש מחסור רציני במורים למתמטיקה ופיזיקה ויש צורך בהכשרת מורים נוספים בתחום. לפני כשלוש שנים החלטנו לבחון את הדבר הזה, אך המסלולים הקיימים אצלנו לא התאימו לצורך הזה. כמעט כל התארים שלנו הם תארים בהנדסה שדורשים ארבע שנים מלאות, ושנה נוספת לטובת תעודת הוראה היא משהו לא רלוונטי שמאריך את הלימודים לחמש שנים. לכן בנינו מסלול מקורסים קיימים בפיזיקה ובמתמטיקה בצורה שכל אדם שילמד את התואר הזה יצטרך רק השלמות מינוריות ממש לטובת תואר שני באחד מהמקצועות הללו, ואת הפן של לימודי ההוראה משלימים לנו במכללת הרצוג. יחד הסטודנט עובר מסלול של ארבע שנים ויוצא בסופו עם תואר בפיזיקה ובמתמטיקה ועם תעודת הוראה ביד". החוג הנוסף שעליו הם עובדים, כאמור, הוא החוג לרוקחות בשיתוף האוניברסיטה העברית. "הרגשנו שיש ביקוש בציבור הדתי והחרדי ללמוד את מקצועות הבריאות, ובעידן הקורונה הביקוש רק גדל. מבדיקה בשטח גילינו שיש מחסור ברוקחים בארץ. לאחר שתוכנית הסיעוד של המרכז האקדמי לב זוכה להצלחה גדולה כבר 13 שנה, ומסיימים בה מדי שנה יותר מ־200 נשות סיעוד מוכשרות וכ־40 גברים, החלטנו לחזק גם את הכיוון הזה. מסלול הרוקחות יילמד כך שהשנתיים הראשונות הן עיוניות ונלמדות במרכז האקדמי לב תוך הנאה מיתרונות המקום - נחיתה רכה בעולם האקדמיה, מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים, שימת דגש על לימוד תורה, תוכנית בית מדרש ואווירה דתית. לאחר שנתיים, אם הסטודנט השיג את הציונים הנדרשים הוא עובר ללמוד את הצד היותר מעשי בתחום הרוקחות באוניברסיטה העברית. כך נזכה להכשיר דור חדש ומעולה של רוקחים".