דייני בית הדין לממונות "ארץ חמדה-גזית" בירושלים פרסמו לאחרונה פסק דין העוסק בתביעה של משכיר שהשכיר דירה קטנה לעסק להמרת מטבע (צ'יינג') והשוכר הפסיק את השכירות באמצעה חד-צדדית, אך לא פינה את המקום.
בין הצדדים התגלעה שורה של מחלוקות, בין היתר בסוגייה של הכנסת שוכר חלופי, ניכוי החזרי מע"מ מסכום השכירות, וכן בשאלה האם השוכר חייב לשלם גם על התקופה בה היה העסק סגור על פי חוק בשל מגיפת הקורונה וההגבלות על פעילות בתקופה זו.
בנוגע למחלוקת על הפסקת שכירות באמצע קבע בית הדין כי "כשם שאם אדם רכש דבר מסוים, לא ניתן לאחר מכן לבטל את המכירה, כך גם לא ניתן לבטל את השכירות בכל תקופת השכירות".
בית הדין מצטט פוסקים רבים שסברו כך ובהם את הרשב"א שפסק כי השוכר אף איננו יכול לחייב את המשכיר לחפש שוכר חדש במקומו כל עוד לא הסתיימה תקופת השכירות הקצובה, "אין השוכר רשאי לצאת משם בכל יום ויום, ולחשוב עמו לשעות. אלא מחויב הוא שלא להניח ביתו לפני זה עד זמנו. ואפילו באומר לו טרח והבא דיורין אחרים - לאו כל כמיניה".
עם זאת קבע בית הדין כי בנסיבות הנוכחיות, בהן הפסיק למעשה השוכר חד צדדית לשלם את השכירות, יכול המשכיר לחפש שוכר חדש ובמידה שיימצא לדרוש מהשוכר לפנות תוך 3 ימים את הדירה מכל חפץ כדי שניתן יהיה להשכיר אותה.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת נוספת שנגעה לסעיף בחוזה שדיבר על החזרי מע"מ. השוכר טען כי בנה על כך שיקבל "בחזרה" חלק מסכום השכירות כהחזרי מע"מ ואילו המשכיר טען שפתח עוסק פטור וממילא הוא כלל אינו גובה מע"מ. לדבריו, את הסעיף בחוזה בנוגע למע"מ פירש הוא כדרישה שהתשלום לא יהיה ב"שחור" אלא ידווח לרשות המיסים כחוק.
בית הדין פסק למעשה שמאחר ומדובר בדרישה שעלתה בדיעבד, ובמשך כל תקופת השכירות השוכר לא אמר עליה דבר, נחשב הדבר למחילה וממילא המשכיר איננו צריך להשיב לשוכר את סכום הכסף שלכאורה יכול היה לקבל כהחזרי מע"מ.
מחלוקת מעניינת בין הדיינים נתגלעה באשר לשאלת דמי השכירות אותם חייב השוכר לשלם למשכיר עבור תקופת הסגר הראשון שבה אסור היה להפעיל עסקים מהסוג שאותו הפעיל השוכר בעקבות תקנות הקורונה.
דיין אחד טען שהקורונה נחשבת ל"מכת מדינה" ובמצב כזה אין חובה על השוכר לשלם למשכיר עבור תקופת הסגר בה לא ניתן היה להפעיל את העסק. דיין שני סבר שהפטור של "מכת מדינה" תקף רק במקום שבו השוכר עמד בחיוביו למשכיר, אולם במקרה הנוכחי בו השוכר הפסיק שלא כדין לשלם למשכיר על השכירות עוד לפני הסגר הוא איננו זכאי להיפטר מתשלום על תקופת הסגר.
הדיין השלישי, שדעתו התקבלה למעשה, סבר כי במקרה כזה על השוכר לשלם את מחצית דמי השכירות, מאחר שמחד לאה יכול היה השוכר להפעיל את עסקו בתקופה זו, ומנגד, למשכיר נגרם נזק מהשוכר שלא פינה את הדירה למרות שהפסיק לשלם את השכירות עוד לפני תקופת הסגר, ועל כן התשלום על תקופה זו צריך להיות מחצית, בדרך של פשרה בין הצדדים.
פסק הדין ניתן על ידי אב בית הדין הרב יוסף כרמל והדיינים הרב מבורך טויטו והרב ישועה רטבי מבית הדין 'ארץ חמדה-גזית ירושלים'