הרב יהודה הרצל הנקין ז"ל
הרב יהודה הרצל הנקין ז"לצילום: באדיבות נשמת

"יום אחד הרב שאול ישראלי קרא לי ואמר: אתה יודע שהגיע גאון גדול לשכונה? הגיע לכאן גדול תורה, והוא משלנו. צריך לדעת איך לתת לו מקום", מספר הרב פרופסור יגאל שפרן, רב בית הכנסת שבו התפלל הרב יהודה הרצל הנקין במשך שנים ארוכות. "אחת התשובות של הרב הנקין זצ"ל קשורה לשימוש היתר בתואר 'גאון' ובכלל בהענקת סופרלטיבים לרבנים כשזה לא תואם את הידע האמיתי שלהם. אבל הרב הנקין", מתעקש הרב שפרן, "הוא גאון גם לפי הקריטריונים שלו עצמו. הידיעות שלו התפרשו על פני קשת רחבה מאוד של נושאים ותחומים. הוא היה כל כך יהודה וכל כך הרצל. מצד אחד שם שיש בו את שמות הקב"ה, תורני, למדני, מהכוכבים של כרם ביבנה, מי שנתן תשובות למושבים ולקיבוצים וחיבר שו"ת ענק. ומצד שני כל כך הרצל, כל כך ציוני, כל כך בעד ההשתלבות בחברה שבונה את הארץ ואת הדור".

"הגננת רצתה לשמוע את אבא"

הרב יהודה הרצל הנקין שהלך לעולמו בשבוע שעבר נולד לפני כ־75 שנים בפנסילבניה שבארצות הברית. סבו היה יוסף אליהו הנקין, זקן הפוסקים בארצות הברית לפני הרב משה פיינשטיין. הרב הנקין הנכד למד תורה במוסדות שונים, בין השאר עשה שנה בישיבת כרם ביבנה בישראל, ולמד חמש שנים אצל סבו. הוא קיבל פעמיים סמיכה לרבנות, אחת מהן מסבו. את הרבנית חנה הנקין, רעייתו, אם ילדיו ושותפתו לדרך, הכיר במסגרת חברות בתנועת המזרחי הצעיר. היא הייתה רכזת סניף והוא מזכ"ל התנועה. דרך ישיבות הצוות גילו שהם חולקים ערכים משותפים. הם החלו להיפגש רק כעבור כמה שנים, "כי הוא למד תורה מהבוקר ועד הערב", סיפרה בעבר ל'בשבע'. לבסוף הם נישאו, ולאחר תקופה קצרה של השלמת תארים שניים, הרב בסוציולוגיה והרבנית בהיסטוריה, עלו ארצה, מה שהיה ברור לשניהם עוד בתקופת הנערות.

אחרי תקופה קצרה במעון עולים ברמת אביב הם הגיעו לבית שאן, שם לימד הרב תקופה קצרה סוציולוגיה במכללת עמק הירדן ובתיכון בבית שאן, ולאחר מכן הפך לרב האזורי של עמק בית שאן. השנים בבית שאן חשפו את בני הזוג למקוואות מוזנחים ולחוסר ידע בנושאי טהרת המשפחה. השניים שמו לב לכך שהרב ממעט לקבל שאלות בנושא הזה ביחס לנושאים אחרים. הרבנית הנקין לקחה על עצמה להגביר את המודעות לנושא ולקדם את שיפוץ המקוואות והצליחה בכך מאוד. שם, מספר בנם ד"ר יגיל הנקין, נזרעו הזרעים של תוכנית יועצות ההלכה שתיוולד שנים מאוחר יותר במסגרת מדרשת 'נשמת'. אחרי תקופה קצרה כרב היישוב מתתיהו, עלתה המשפחה לקריית משה בירושלים והתמקמה שם. הרב החל לכהן בהנהלה של מכון המחקר התורני 'אוצר הפוסקים'.

במהלך השנים נולדו לבני הזוג שישה ילדים. "הוא היה אבא מאוד פעיל, שלימד אותנו הרבה דברים", ממשיך הבן יגיל, "אחת הגננות בשכונה סיפרה שהיא הייתה הולכת בדרך לגן מאחורי אבא שלי ואחותי, כדי לשמוע מה הוא מלמד אותה. הוא היה מאוד סקרן ורצה שגם אנחנו נהיה סקרנים וצמאי ידע. הוא לימד אותנו הכול, החל מאופניים ועד גמרא. עד שהפרקינסון היכה בו, לפני יותר מ־20 שנה, הוא גם היה יוצא איתנו לטיולים. עם כל זה הוא גם היה קפדן. אם היינו צריכים להתנהג בצורה מסוימת ולא התנהגנו כך, הוא היה מבהיר שאי אפשר להמשיך כך. הוא עשה זאת במילים, אבל בצורה שלא שוכחים".

לפני 25 שנה ולמשך תקופה קצרה החל הרב הנקין להוציא לאור כתב עת תורני בשם 'קשוט', שהיה ביטאון לענייני רבנות ויהדות, הלכה והשקפה. את הגיליון הראשון שלח לכמה רבנים ואחד מהם, כפי שסיפר בנו יגיל בהספד שכתב, שלח לו אותו בחזרה מעוטר בהערות גנאי בשל העובדה שהוא נמנה על הרבנים הציונים, שהם "מיעוט קטן שעדיין לא הגיע לאמת". "הוא לא הסתפק בנזיפות", סיפר יגיל, "אלא הוסיף וכתב על הגיליון 'טמא'". למען הדיוק הוא כתב את המילה הזאת 16 פעמים. "מה עשה אבא? פרסם בגיליון הבא את החרפות, כולל 16 הפעמים 'טמא' ברצף, כמכתב למערכת, והוסיף מיד מאמר משלו בשם 'שנאת חינם בין רבנים', שבו ניתח את גישת חז"ל למחלוקות אידיאולוגיות. הוא סיים באמירה ש'בעלי השנאה אינם שונאים מתוך הכרה ועיון, אלא השנאה היא שורשית אצלם ואחר כך מוצאים סיבה לשנוא, ואם אין להם רחוקים – ישנאו קרובים. לכן נפל צום גדליה בין כסה לעשור, ויש אומרים שנהרג בראש השנה, כי השונא אינו נרתע מיום הדין, והוא מדמה לעצמו ששונא את אשר מצווה לשנוא'. הסיפור הזה, בעיניי, מתמצת הרבה מאבא. 'לא תגורו מפני איש' היה אצלו מוטיב קבוע. הוא מעולם לא נרתע מהתנגדות, ולא חשב שיש נושאים שאסור לדון בהם". עוד אמר יגיל בהספדו: "אבא לא חיפש להתאים למגירה כלשהי או לשאת חן בעיני קבוצה כלשהי. הוא חיפש מה ראוי לעשות, ואם צריך בהתאם למה שראוי לשנות את הדעה, מתוך הכרה ועיון – משנים את הדעה. ואם מישהו יקרא בשמות – אז יקרא".

לא ויתר ללומדות הגמרא

לפני כ־30 שנה הקימו הרבנית והרב הנקין את מדרשת 'נשמת' הכוללת מדרשה, מכון גבוה ללימודי תורה לנשים במקביל או אחרי תואר ראשון ותוכניות נוספות. בהמשך הצמיחה המדרשה את מיזם יועצות ההלכה.

הרבנית ד"ר טובה גנזל למדה לפני שנים רבות במדרשת 'נשמת', בתוכנית לבעלות תואר ראשון. "למדנו בבוקר סדר ושיעור גמרא, ואחר הצהריים סדר ושיעור בהלכה. מכל אלה הרב הנקין לימד אותנו שיעור משנה. זה היה קצת מצחיק. ההנחה שלי הייתה שבהשוואה לגמרא השיעור שלו יהיה בקטנה, אבל השיעור שלו הפך להכי מלחיץ והכי תובעני, כי הוא בחן אותנו כל שבוע". על מה בחן הרב? הוא דרש בקיאות, השוואות והעמקה. "שיעור המשנה שלו היה בעצם תשתית ללימודי גמרא. הוא ראה דברים בפרספקטיבה אחרת, זה היה מעל כל רמה שאי פעם הכרנו".

"אם אפשר להגיד משהו על הרב הנקין לאורך השנים", אומרת הרבנית גנזל, "זה שהוא לא עשה הנחות לאף אחד. כמו שהוא לא התפשר בפסיקת ההלכות שלו ולא ויתר על היושר האינטלקטואלי שלו, הוא גם לא ויתר לנו. זו הייתה הדרך הכי משמעותית שבה היה אפשר לכבד אותנו, הנשים הלומדות. באותן השנים היה צריך להחזיק לנו את הידיים שלא ניבהל. אנשים התפעלו מכך שאנחנו לומדות גמרא והלכה. הרב הנקין לא היה בסיפור הזה, והוא דרש מאיתנו רמה גבוהה. זה לא היה מלווה בשום רטוריקה. בחרנו ללמוד - אז נלמד, זהו".

הרבנית גנזל למדה במחזור הראשון של תוכנית יועצות ההלכה, שאז עוד לא קראו לה כך. כשסיימה נבחנה אצל ארבעה תלמידי חכמים שונים ששאלו על טור, שולחן ערוך ונושאי הכלים. גם הרב הנקין בחן אותה, אבל לא שאל על דבר מכל אלה, אלא ביקש שתפתח גמרא ותתחיל ללמוד בקול רם. היא ניסתה להסביר לו שזה לא בחומר לבחינה, אבל הוא שתק מעט ואז אמר: "אני מניח שמה שלמדת את יודעת. המבחן כאן הוא דרך לראות כיצד את לומדת מה שלא למדת מבעוד מועד". "הוא רצה לדעת שאנחנו דוברות את השפה במובן הכי בסיסי שלה", היא מסבירה.

הרב הנקין היה הגב ההלכתי של יועצות ההלכה. "הוא הבין יותר מכולנו שלא כל שאלה הלכתית מצריכה פסיקה", אומרת הרבנית גנזל, "פוסקים הם אנשים יחידי סגולה, הרב עובדיה יוסף, הרב משה פיינשטיין. גם הרב הנקין נמנה עליהם. הם לוקחים מציאות הלכתית אחת שאין לה תקדים ובוחנים מה הדין שלה בדרך של היקש. הוא ידע שאף אחת מאיתנו לא תהיה ממש פוסקת. מצד שני, מה שהיועצות יודעות אין סיבה שהן לא תוכלנה לענות עליו. זה לא היה אישיו בשבילו".

מצד שני, הרב הנקין לא הקל ראש באחריות הגדולה של יועצות ההלכה. "בתחילת הדרך הוא ליווה את כל התשובות שנכתבו באתר באנגלית ובעברית, עם רגישות מיוחדת למילה הכתובה. הדיוק לא היה מתוך אמירה 'זה גדול עליכן'. הוא לימד אותנו אחריות".

הרבנית גנזל מסבירה שהרבנית הנקין היא תלמידת חכמים יוצאת דופן, אבל הסטנדרט שלה תמיד היה הרב. "בנושאים של המדרשה היא הקימה, דחפה וקידמה, אבל הוא נתן כיוון מה כן ומה לא. בלי שיהיה לה כזה גב ענקי של גדול בתורה להישען עליו בקבלת ההחלטות, היא לא הייתה יכולה לקדם את הדברים".

"הרצח קיצר את ימיו"

המפעל המרכזי של הרב הנקין היה מפעל הלכתי. הכרך הראשון של השו"ת 'בני בנים', שבשמו רומז לסבו שעל ידיו יצק מים וממנו למד תורה, יצא לאור בשנת תשמ"א וקיבל הסכמות משורה ארוכה של פוסקים, החל מהרב משה פיינשטיין דרך הרב עובדיה יוסף ועד הרב אברהם שפירא. במשך השנים נוספו עוד שלושה כרכים לשו"ת, שמציג פסיקת הלכה ישרה, בלי משוא פנים, כזו שפעם אחת מגזר אחד ימחא לה כף ופעם שנייה מגזר אחר, בעיקר כי היא נאמנה להיגיון ולהלכה עצמה ואיננה מנסה למצוא חן. הוא למשל התיר לאישה לקרוא את הכתובה בחופה, במקום שנהגו שנשים מדברות בפני גברים. מצד שני קבע שווילון אינו יכול לשמש כמחיצה בין נשים לגברים בבית הכנסת. השו"ת שלו הונח על שולחנם של פוסקי הלכה רבים שנהגו לעיין בו לצטט ממנו.

במהלך השנים כתב הרב ספרים נוספים ופרסם מאמרים בבמות מגוונות. ספרו על פרשת השבוע, שראה אור לאחרונה, נקרא 'מהלכים במקרא' ויש בו דרשות מקוריות שמעניקות מימד חדש לפשט המקרא.

הרב סבל במשך שנים ממחלת פרקינסון, והוא ידע תקופות טובות יותר ופחות. לולא פגיעת המחלה, חושבים אוהביו, היה יכול לשאת דברים באופן רהוט, כפי שעשה לפני המחלה, ועולם ההלכה בפרט והציבור בכלל היו נשכרים. אבל אפילו במצבו הבריאותי הלא פשוט, הוא והרבנית התעקשו שהוא ימשיך לפעול, ללמוד ולכתוב ולערוך את כתבי בנו איתם הי"ד.

לפני חמש שנים, בחול המועד סוכות, נרצחו הרב איתם ונעמה הנקין הי"ד לעיני ארבעת ילדיהם הקטנים. הרצח הזה, משער יגיל הנקין, קיצר את ימיו של אביו. באזכרת השנתיים לבני הזוג אמר הרב הנקין: "הוא (איתם) לא נפטר במיוחד בשבילי ובשביל אשתי, שאנחנו עובדים כמעט יומם ולילה על כתביו", בכוונו לכך שהשפעתו וכתיבתו של איתם יחסרו לא רק למעגל המשפחתי אלא לציבור רחב יותר. הרבנית הנקין הוסיפה: "אחרים גם למדו מאבא, אבל נדמה לי שאתה היחיד שהקפת את מלוא תורתו. אבא ואני חזינו לך עתיד כפוסק הלכה בולט. עילוי. חריף. עניו. מאיר פנים אבל לא נושא פנים. מהזן הנדיר הנזהר מהטיית העובדות בכוונה או שלא בכוונה, על מנת לשרת עמדה מסוימת. מלמעלה הכריעו אחרת".

"הכאב על איתם היה כפול", מסביר יגיל, "כאב של אבא על בן, שעל זה אני לא צריך להרחיב, וכאב של רב על תלמיד. לאבי לא היו הרבה תלמידים. עכשיו, בשבעה, אני שומע על אנשים שדרך הקריאה בכתביו הפכו לתלמידים שלו. אבל הוא לא היה ראש ישיבה ולא נשא במשרה רבנית־ציבורית. התלמיד המובהק שלו היה איתם, והוא ראה בו ממשיך דרכו. בלכתו אבד לאבי בן וממשיך דרכו ההלכתית. היה אפשר לראות שזה היכה בו. לא היה מישהו שיהווה תחליף לאיתם. הוא גם היה תלמיד חכם גדול וגם חשב בצורה דומה לאבי".

בלכתו של אביך אתה איבדת אב. מה איבד העולם?

"פוסק הלכה גדול, דוגמה ומופת ליושר הלכתי ואדם שידע להתמודד עם סוגיות בלי דעה קדומה בתוך השעה והזמן, מבחינה הגותית, מחשבתית והלכתית".