רוב הרבנים אינם מוחים בעולים להר הבית

לא בכדי רבנים גדולי ישראל שיוצאים בשצף קצף כנגד העולים הם מיעוטא דמיעוטא. תגובה למאמר של הרב אבי קלמן

הרב עידוא אלבה , י"ז בטבת תשפ"א

מתחם הר הבית
מתחם הר הבית
iStock

במאמר שהתפרסם כאן טען הרב אבי קלמן שרוב הרבנים אוסרים לעלות להר הבית ועל כן צריך ללכת אחרי הרוב, אך לדידי השאלה אינה כמה אוסרים אלא כמה מוחים בעולים, אבאר מדוע.

ראשית, קשה להבין מה חושבים המפרסמים מחאות שוב ושוב כנגד העולים בטהרה להר הבית.

הרי המוחים הם אנשים שיקר להם מקום המקדש וארץ ישראל, ולכן לא מובן לי מה המגמה, האם רצונם שלא יעז אף יהודי דתי לדרוך בהר הבית? אם זה מה שיקרה, האם אתם מבינים מה זה יגרום?

לא בכדי רבנים גדולי ישראל שיוצאים בשצף קצף כנגד העולים הם מיעוטא דמיעוטא. רוב חכמי ישראל מבינים מה המצב וחושבים גם על מה שעשויה לגרום המחאה, ולכן אינם מוחים בעולים. גם בין חברי הרבנות הראשית, מי שמוחה בפועל בעולים הוא רק אחד מהרבנים. כמה רבנים מתוך מועצת גדולי התורה של הציונות הדתית שהוקמה היום מוחים בעולים?

הסיבה נעוצה גם בכך שיש היום יותר מאמרים שמבארים מה ידוע לנו על המקום, ויש לא מעט רבנים הסוברים שכבר אין ספק על הגבולות המותרים גם כשחוששים לחומרה, והחשש שאנשים יראי שמים יכנסו למקומות אסורים כמעט ולא קיים. לכן גם אלו שאינם רוצים להורות היתר, לא מוחים בעולים. כך נהגו גם רבים מגדולי הדור הקודם. גם אלו שחתמו על עצומות שנועדו בעיקר למנוע אנשים מלעלות בלי הזהירות הנדרשת בהלכה, ידעו להוקיר ולכבד את אלו שעולים.

מדוע איננו סופרים כמה רבנים אומרים כך וכמה רבנים אומרים כך? כי לא עושים כך בכל הלכה והלכה. איננו יודעים מי הרבנים שעסקו בדברים לעומקם, מי נחשב גדול הדור, מי אומר כהוראה לציבור לא לעלות אך שמח למעשה שיש כאלו שעולים. כמה רבנים כתבו פסקים מנומקים בענין זה?

בהחלט צריך להזהיר ולעורר לשמור על קדושת המקום, אבל לא להמציא איסורים שלא קיימים כמו האיסור להצטלם עם הגב למבנה הכיפה.

גם בעניין שאלת סירוב פקודה וכדו', לא סופרים כמה רבנים אומרים שצריך לשמוע לשלטונות או לא צריך ומה אומרת הרבנות הראשית. אדם רשאי לבחור להיסמך על פסיקתם ההלכתית של הרבנים שהוא מזדהה עם השקפת העולם שלהם, אף אם מועטים הם.

מוסכם על כולם שאם רב מובהק סובר שהעלייה להר הבית מותרת, אזי מותר לו ולתלמידיו לעלות. מכיוון שכך, יכול כל אחד להחשיב את עצמו לעניין נושא זה כתלמיד לאותו רב מובהק ולהיסמך על פסיקתו.