חזון אחרית הימין

תמורות בחברה הערבית ופיצולים ברשימה המשותפת עשויים להוביל את האזרחים הערבים לשותפות ישירה ובלתי אמצעית עם מפלגות הימין.

גיטה חזני מלכיאור , כ"א בטבת תשפ"א

גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאור
צילום: מאיה אושרי משל

מי שעוקב בחודשים האחרונים אחר מסעותיהם של נתניהו, גדעון סער, ניר ברקת ואנשי ימינה, בתוך הישובים הערביים, מבין שמתחולל בישראל אירוע פוליטי בסדר גודל היסטורי: חזון אחרית הימין.

מפלגות הימין מחזרות במרץ חסר תקדים אחר הקול הערבי. 'מי היה מאמין', משפשפים הערבים את עיניהם: 'סוף סוף אנחנו הופכים להיות הסיפור המרכזי של הבחירות', מודה בפניי עמיתי מדושן עונג מן הסיקורים התקשורתיים והתבהלה האוחזת ברשימה המשותפת. 'כל הערבים רוצים את זה אבל שותקים', הוסיף.

אודה בענווה המתבקשת, כי אף אני חשה מידה נאה של סיפוק מן הסיפור הפוליטי המרכזי שנרקם לנגד עינינו, שסוף סוף אנו עדים לסנוניתו הראשונה. בשנים האחרונות כתבתי באכסניה זו ובאחרות, טורים על טורים שכללו נתונים, עובדות, ניתוחים והערכות על תמורות רעיוניות וזהותיות בקרב אזרחי ישראל הערביים, לרבות מיאוסם הגובר ברשימה המשותפת והברית עם השמאל שהתבדתה לצד המלכוד הפוליטי בו היו נתונים להמשיך לבחור בהן, באין חלופה פוליטית, יהודית או ערבית שתושיט להם יד.

נסיונותיי להעיר את תשומת לבם של מנהיגים בימין ללקונה הפוליטית בציבור הערבי, ולהזדמנות לקדם שותפות פוליטית חדשה בין הימין והמגזר הערבי, נתקלו בהתנצלות, במקרה הטוב, כי 'אין זמן לפני הבחירות' ובמקרה הפחות טוב כי 'אין סיכוי שהם יצביעו לנו' וגם טענות כמו 'זה יפגע לנו בבייס' עלו בשיחות.

מנהיגי הימין העדיפו עד היום להתעלם מן הציבור הערבי שמגלה ענין וסקרנות כלפי רעיון של שותפות פוליטית עם מחנה הימין. הם לא האמינו שהמרת הפרדיגמה של שותפות הערבים עם השמאל בשותפות חדשה עם הימין אפשרית וראוי להשקיע בה השקעה ארוכת טווח כנכס אסטרטגי למדינת ישראל.

בשבועות האחרונים מגלים לנו מנהיגי הימין כי יש גם יש זמן לפני בחירות, שפניה אל הקול הערבי לא מסכנת את הבייס ובמיוחד שהציבור הערבי איננו חושש להצביע למפלגות ימין. כך, הם יוצאים ונוהרים לישובים הערבים, מחייכים, מצטלמים סלפי לרוב ומתפללים לטוב.

ואולם, חשוב להבין מה גורם לתפנית ההיסטורית ולמנהיגי הימין לעקוף את הרשימה המשותפת ולהציע סוף סוף חלופה פוליטית לציבור הערבי שמאיימת על יציבותה של הרשימה המשותפת? האם מדובר במהלך שנולד משיקולים צרים או קשור בתהליכים גדולים יותר? נראה שהתשובה היא גם וגם.

גורם אחד קשור בעובדה שמנהיגי 'רק לא נתניהו' בימין הגיעו למסקנה תועלתית פשוטה שכדי לרשת את נתניהו לא די בנכסים האלקטוראליים מבית. צפוף וחם במחנה הימין המפוצל. חיוני משום כך להתגבר על חסמים פסיכולוגיים ולכבוש מגזרים חדשים.

נתניהו, אף הוא מצדו גילה לאחרונה שלמרות התחזיות הקודרות שהציבור הערבי לא ישכח ולא יסלח לו על 'הערבים הנוהרים' סיכוייו לקבל מנדט שלם במגזר גדלים והולכים. מעכשיו יתחנן נתניהו לאזרחים הערביים 'תנהרו לקלפיות' ועם קמפיין נכון הם ישמחו לנהור בשבילו.

המוטיבציה של מנהיגי הימין לרשת את נתניהו האיצה בהתפתחותם של שני גורמים נוספים שהניעו את מפלגות הימין, לרבות את הליכוד, לחזר אחרי הקול הערבי- הצורך להחליש את הרשימה המשותפת שהוכשרה ע"י בג"צ, והצורך לצנן את המתחים שהרשימה מלבה בין המדינה לבין האזרחים הערביים.

מפלגות הימין מבינות כי קיים פער משמעותי בין הדימוי הבדלני-לאומי שהרשימה המשותפת מתאמצת להדביק לציבור הערבי לבין שאיפת רוב האזרחים הערביים להשתלב בחברה הישראלית.

רוב הציבור איננו מתעניין בסוגיה הפלסטינית ואיננו מזדהה עמה. קביעה זו נתמכת היטב במחקר עומק שהמכון הישראלי לדמוקרטיה עורך אחת לשנתיים ('שותפות בעירבון מוגבל'), ומודד את יחסי האזרחים הערבים ומדינת ישראל.

ממצאי המחקר האחרון מ-2019 מראים כי 83% מן הציבור הערבי רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה. נתון חשוב נוסף העולה מסקר זה עוסק בתפיסת הזהות העיקרית של ערביי ישראל.

פילוח הנתונים מראה כי הזהות הראשונה בקרב מוסלמים ונוצרים היא הזהות הערבית (38%) ואחריה הדת (36%) כשבמרחק גדול מתחתיה- נמצאת הזהות הפלשתינית (13%) ומתחתיה רחוק הישראליות (9%).

משמעות הנתונים הללו היא שסוגיית הזהות הלאומית שמנהיגי הרשימה המשותפת חרטו על דגלם כחושה היום בקרב ציבור בוחריהם מאי-פעם ופלח משמעותי לא יהסס להצביע למפלגות ימין שיתחייבו לשים קץ לפשיעה ולאלימות במגזר.

תמורות אלה, ביחד עם הפיצולים הפנימיים ברשימה המשותפת, עשויים להוביל את האזרחים הערבים לשותפות ישירה בלתי אמצעית עם מפלגות הימין ולחזק את מגמות ההשתלבות של האזרחים הערבים על בסיס רעיוני של שוויון אזרחי והחלשת המוטיבציות הלאומיות.

ולבסוף, גורם רביעי הם הסכמי אברהם שלא דיברו עליהם מספיק בהקשר הערבי-ישראלי. במגזר הערבי יודעים: כל איש עסקים מתחיל במגזר יוצא לדרך תרתי משמע עם נסיעה ראשונית למפרץ. ההסכמים הכלכליים רשומים על שמו של נתניהו אולם כל מנהיגי הימין יכולים לרכב עליהם במטרה לזכות בקול הערבי.

ולסיום, מילה על מהלכי המרד של מנסור עבאס בחודשים האחרונים. אין ספק כי הילד הטוב והחבוט של הרשימה המשותפת אזר אומץ לקרוא תיגר על שותפיו לרשימה ולקרוא לגישה פרגמטיסטית. רבים ציפו ועדיין מצפים לראותו פורש מן הרשימה המשותפת ורץ ברשימה עצמאית לכנסת הבאה. אתמול הוציא הודעה לתקשורת בערבית במילים 'אני מנסור עבאס, ראש מפלגת רעם...', רמז דק על תכניות הפרישה מהמשותפת.

מנסור עבאס מכוון גבוה אל שולחן הממשלה ומאמין באמת ובתמים שהטקטיקה שלו תביא אותו לשם למרות הפרסומים שנתניהו מחפש מועמד ראוי לתפקיד מיניסטריאלי.

יחד עם זאת, הוא מהסס לרוץ עצמאית ללא שותפים לאור הסקרים המנבאים לו שיעור נמוך מאוד של 13% הצבעה בקרב הציבור הערבי, למרות הזדהות רחבה עם הקו הפרגמטיסטי שנקט. ואכן, אתמול נפגש עם עלי סלאם ראש עירית נצרת לבחון אפשרות של ריצה משותפת ולהגביר את סיכויי צליחת סף אחוז החסימה.

מאידך, פרשנים במגזר טוענים שבבחירות הקרובות הבוחר הערבי יעדיף להצביע למי שיש לו סיכויים להרכיב ממשלה וברור שהבוחר יעדיף סוס מנצח ממפלגות ימין שסיכויו להרכיב ממשלה גבוהים, ולהבטיח בכך טיפול בבעיות המגזר שערכו האלקטוראלי החדש שווה החל מהיום קיום הבטחות בחירות.