אין בהסכמי השלום עם האמירויות בשורה כלכלית מהותית

הסכמי אברהם אמנם מהווים בשורה מבחינה מדינית, אך מבחינה כלכלית מדובר בכסף קטן. התיירות הדו כיוונית תייצר רווח זעום בלבד

מיכאל הומפריס , כ"א בטבת תשפ"א

חתימת הסכמי השלום
חתימת הסכמי השלום
צילום: אבי אוחיון / לע"מ

בתוך מציאות של מחלוקות פוליטיות סוערות ומאבק במגפה, הכנסת אישרה לאחרונה את הסכמי אברהם. זו אכן היסטוריה מדינית, אך בהיבט הכלכלי זו רחוקה מלהיות חדשה מרעישה, בניגוד לטענות חסרות שחר שפורסמו עם כינון היחסים בין ישראל לאמירויות.

אמנם, יהיו השקעות מצד יזמים משני הצדדים, אך תוספת של מדינה נוספת שמבחינת עוצמתה הכלכלית זהה לישראל לא צפוי לחולל שינוי מהותי.

ניתן לקחת כדוגמה את NY KOEN, תאגיד אמירתי בבעלות יהודי אמריקני שהודיע לאחרונה על כוונה לרכוש את ישראייר. בהודעה לעיתונות שפרסם נכתב כי התאגיד רואה חשיבות רבה ברכישת ישראייר בשל רצון להרחיב את תחום פעילותו בענף התעופה ולהתבסס בפלח השוק של המטייל מהמעמד הבינוני.

רכישה זו במידה ותצא לפועל מהווה ביטוי להתחייבות כלכלית המשקפת הסכם דיפלומטי, אך בהיבט הכלכלי זו רחוקה מלהיות דרמה. ישראל מייצאת את תוצרתה למדינות רבות, לפיכך כניסת מדינה נוספת לזירה הזו היא בהחלט דבר חיובי, אך יש להבין שעבור מדינה קטנה בסדר גודל של ישראל התועלת הכלכלית בהקשר של הסכמים אלו היא זעומה.

באופן דומה הורחבו הסכמי אברהם כך שהם כוללים את בחריין ועַכשָׁיו מרוקו. אמנם נותר לראות מה היתרונות הכלכליים הכוללים של ההסכמים, אך התיירות עשויה להיות המנצחת הגדולה בשני הכיוונים. אנו מצפים לראות תיירות דו-צדדית בין ישראל לשלושת חברותיה החדשות, כאשר התיירים הישראלים מובילים את ההסתערות.

עם הזמן אנו יכולים לצפות לראות תיירים מוסלמים מאמירויות, בחריין ומרוקו מבקרים באתרים קדושים מוסלמים בישראל. תנועה דו כיוונית זו תניב יתרונות כלכליים לכל הצדדים ותגביר את תהליך השלום. בנוסף, ישנם פוליטיקאים ישראלים שדיברו על סחר בין ישראל לאמירויות שיגיע ל -4 מיליארד דולר בשנה לא כולל תיירות, אך נכון לעכשיו מדובר בגיבובי פוליטיקאים חסרי ביסוס.

לאחרונה החלו להתנהל במקביל מגעים עם לבנון, ולהבדיל מההסכמים עם האמירויות ועם בחריין, כאן ברור שאין שום שאיפה לשיתוף פעולה אסטרטגי ביטחוני בין המדינות כי אם כלכלי בלבד. אולם, בבחינה של העניין, גם ההשפעה הכלכלית של הסכם כזה היא חסרת משמעות.

השיחות בין ישראל ללבנון הן על הזכויות הכלכליות בים התיכון; השטח השנוי במחלוקת הינו משולש בהיקף של 860 קמ"ר וחשיבותו הגדולה נובעת בשל מרבצי הגז הטבעי הטמונים בקרקעיתו. בהיבט הלבנוני ישנו היגיון כלכלי מובהק לקדם שיחות עם ישראל, למורת רוחו של חיזבאללה מאחר והיא מצויה בפשיטת רגל כלכלית.

נכון להיום ישראל מוצפת בגז טבעי ומסוגלת לצרוך פחות מאחוז אחד ממאגרי הגז שלה. כמו כן, היא מייצאת גז טבעי למצרים ופועלת ביעילות לייצוא גם למדינות אירופאיות שכנות. במקביל, ישנה מגמה עולמית של ירידה במחירי הגז משום שארה"ב, קטאר רוסיה ואפילו אוסטרליה מציפות את השוק בגז טבעי.

לכן, גם אם ישראל תשיג את כל מבוקשה מול לבנון התועלת הכלכלית תהיה מועטה. מעבר לכך, גם הסתכלות של תועלת עתידית בהחזקת מאגרי גז נוספים בהבנה כי צריכת הגז של ישראל תעלה והדרישה העולמית לגז טבעי תמשיך לגדול לא תניב רווחי עתק בעתיד, בעיקר בשל מעבר לאנרגיות מתחדשות והיבטים סביבתיים. 

החשיבה והמאמצים לשמר את האפשרויות העתידיות שלנו חשובים וראויים להערכה, אך הם מבוססים על עצלות אנושית. זו תפיסה הכובלת אותנו בהישארות סביב הדברים הידועים המוכרים והזמינים שיש סביבנו, על חשבון דברים חדשים. גז טבעי ישראלי הוא דבר חדש מבחינתנו, אך מבחינה עולמית העתיד כבר נמצא במקום אחר.

הכותב הוא מרצה לשיווק וניהול במרכז האקדמי לב בירושלים, וסגן יו"ר המחלקה למנהל עסקים במכללת טורו ישראל