הדרך לאמון רצופה רפורמות

כדי להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט נדרשים כמה צעדים הכרחיים שימתנו את ריכוז הכוח הקיצוני שמצוי בידי המערכת. דעה

צבי האוזר , כ"ג בטבת תשפ"א

הדרך לאמון רצופה רפורמות-ערוץ 7
צבי האוזר
צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

חזונה של ישראל לאחר אלפיים שנות גלות היה להקים מדינת מופת, אור לגויים. מדינה מתוקנת נבחנת בראש ובראשונה באמון הציבור במערכות השלטון והמשפט. ואולם בשנים האחרונות מעמיק משבר האמון של הציבור במערכות אלה.

בעוד שכולם מאוחדים סביב האינטרס הלאומי לשמור על האמון במערכות הפוליטיות, יש מי ששמו לעצמם למטרה בשנים האחרונות לרסק את אמון הציבור במערכת המשפט. ריסוק שמונע מתוך אינטרסים פוליטיים ואישיים, בניגוד מובהק לאינטרס הציבורי.

מערכת המשפט אינה חפה מטעויות, קלקולים ובעיות והיא אינה חסינה מביקורת. את מערכת המשפט יש לתקן, אסור להרוס אותה. כל אזרחי ישראל יזדקקו לפחות פעם אחת במהלך חייהם למערכת המשפטית, מאכיפת חוזים, פיצוי נזיקי ועד מיצוי הדין עם מי שפגעו בהם והפרו את החוק. משכך, לכולנו יש אינטרס מובנה בקיומה של מערכת משפט שקופה, מקצועית וחזקה.

התוכנית שהציג חברי גדעון סער לתיקון קלקולים במערכת המשפט מציעה לשפר, לשכלל ולהשביח. אין מטרתה לפגוע בפונקציונליות של המרכיב הממסדי בישראל, לצמצם אותו ובכך להפוך את ישראל למדינה נטולת ודאות משפטית.

השינוי הראשון נוגע לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. כמי ששימש כמזכיר ממשלה במשך יותר מארבע שנים, ראיתי מקרוב את מערכת היחסים והתפקוד של היועץ המשפטי לממשלה ושל שרי הממשלה. ראיתי את הקושי שנוצר לא אחת כאשר ברובד הגלוי והפומבי משמש היועץ המשפטי כגורם מייעץ לשרי הממשלה והעומד בראשה בצומתי החלטות חשובים המעצבים את ההוויה של המדינה, ובאותה עת מחזיק היועץ בתרמילו את שרביט התובע ואת הסמכות לחקור ולהעמיד לדין את אותם שרים ונבחרי ציבור. מציאות זו מקיימת ריכוז סמכויות קיצוני וניגוד עניינים מובנה המחייבים את פיצולו של התפקיד.

השינוי השני הנדרש הוא קיומו של מערך ביקורת מעשי ויעיל על הפרקליטות. הפרקליטות היא גוף חשוב, ועצמאותה של התביעה הכללית במדינת ישראל הכרחית. יחד עם זאת, בדומה לגופים ציבוריים אחרים, כמו צה"ל ומשטרת ישראל - גופים המרכזים בידיהם את הסמכות והכוח להגביל את חירויות הפרט ואת זכויות האדם הבסיסיות – יש לפקח עליהם ולבנות מערך של איזונים ובלמים לריסון כוחם החריג. חוק נציבות תלונות הציבור על הפרקליטות הוא חוק חסר שיניים, נטול סמכויות חקירה ונטול כל תוקף מעשי לקיום ביקורת אפקטיבית. יש לתקן חוק זה ולבנות מערך ביקורת ראוי ואפקטיבי.

השינוי השלישי המוצע הוא שימוע פומבי למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון בפני הוועדה למינוי שופטים. מטרתו של שינוי זה הוא קידום הליך של שקיפות כדי להגביר את אמון הציבור במערכת המשפטית ולחזקה.

כחבר הוועדה למינוי שופטים, אני מכיר מקרוב את הליך בחירת השופטים. מדובר בתהליך מורכב ולא מיטבי. משנה זהירות ושקיפות מחויבים כאשר מגיעים להליך בחירת שופט עליון, תפקיד המעצב נורמות, סדרי חברה וממשל.

אם בעבר נבנה אמון הציבור ברשות השופטת דווקא בגלל שלא הייתה עליה ביקורת, היום נבנה אמון הציבור באמצעות שקיפות של תהליכי קבלת ההחלטות. שימוע פומבי בפני חברי הוועדה מאזן בין הצורך בהליך שקוף ומקצועי, שבמסגרתו גם חברי הוועדה לבחירת שופטים ותפקודם נמצאים תחת ביקורת ציבורית, ולא רק השופטים עצמם.

ממשלות ישראל האחרונות בראשות נתניהו הקפידו להתנגד באופן עקבי לכל רפורמה במערכת המשפט. רק לאחרונה, כאשר החשדות נגד נתניהו התממשו לכדי כתב אישום, הפך העיסוק הפוליטי ברפורמה במערכת המשפטית לנושא מרכזי. ואולם, לצערי מתחולל כעת קרב שכל תכליתו הוא הרס המערכת במקום תיקונה.

עלינו לשאוף למערכת משפט שמשקפת נאמנה את רוח החברה הישראלית, השקפותיה והרכבה האנושי. מערכת שמכירה במסורת ובמורשת של צדק ומוסר יהודי מימי עבר ונוטלת אחריות על עתידנו המשותף. כאמור, יש לתקן מערכת זו ולא להורסה.

הכותב הוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת וחבר מפלגת תקווה חדשה