הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפוןצילום: יח"צ

בימים אלה, הורים וילדים בוחנים את מוסדות החינוך השונים, תרים אחר מקום מתאים להמשך דרכם. השנה, עניין זה מאתגר במיוחד עקב ההפרעה הגדולה שגרמה 'הקורונה' לתהליך החינוכי של בני גיל הנעורים...

בימים אלה, כולנו גם עסוקים בהתבוננות, (ובירור אופן ההתייחסות הנכון), לדגל שמניפים 'נוער הגבעות', דגל של ישוב הארץ, להט אידיאליסטי מלא אמונה והתלהבות של בני הנעורים, דגל של ניסיון לחיות חיים מעשיים מלאים בקדושה והגשמה...

ליהדות יש נקודה מבט ייחודית מאוד בנוגע לגיל הנעורים, השונה מהמקובל בעולם כולו, ואם נקשיב לה, היא יכולה לסייע לנו במציאת המוסד החינוכי ובבניית התהליך החינוכי הנכון לבני גיל הנעורים.

להבנת העניין, אצטט כאן סיפור שסיפר הסופר אברהם שוער, שלמד בילדותו בחברותא עם מרן הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל. בזמן לימודם היה הרב קוק בן 13, ואברהם שוער בן 12 בלבד. וכך תיאר הסופר את אותם ימים:

"התמדתו של הנער אברהם-יצחק הייתה נפלאה... יום אחד אמר לי, החלטתי ששני לילות בשבוע נלמד 'משמר' עד עלות השחר.

זוכר אני 'ליל משמר' אחד... למדנו בצוותא מסכת חולין, התפלפלנו זה עם זה בהלכה, אני עמדתי על דעתי, חזרנו והתווכחנו ולבסוף השלמנו בינינו. השעה הייתה מאוחרת. אנחנו למדנו על הבימה. מסביב לנו הס, דממה...

והוא אומר לי בקול רווי סוד: הידעת, אפשר שרק אנחנו שנינו מקיימים עכשיו את כל העולם כולו, אפשר דן ה' בשעה זו את העולם, ושוקלים עתה את עוונותיהם של בני האדם, והעוונות מכריעים את הכף, ומיכאל המלאך הולך ונוטל את דברי תורתנו ומניחם על כף המאזניים של זכויות, ודברי התורה שלנו מכריעים את הכף לזכות.

נמצא שאנחנו זכינו לקיים את העולם כולו, ואנחנו – אך ילדים קטנים... הוא מדבר, ואני נישא בעולמות עליונים. רואה אני כמעט בחוש את הפמליא של מעלה... שוקלים את מעשיהם של בני האדם, והנה מניחים על הכף את דף התלמוד אשר במסכת חולין עם הרש"י והתוספות והמהרש"א...". (מלאכים כבני אדם).

אחת הנקודות המאתגרות היום את העולם המערבי היא אתגר גיל הנעורים. בגיל זה, הנער הוא לא ילד ולא מבוגר. זהו גיל מעבר, שבדורות האחרונים הולך ומתארך. יותר ויותר אנשים, מאריכים גיל זה עד למחוזות גילאי 25 ומעלה, ומכאן נובעים משברים רבים. המתבגר, שלא ברור לו אם הוא ילד או מבוגר, מבולבל ביחס למיהו ומהו, ומכאן הדרך קצרה לאתגרים רבים.

ביהדות, לעומת זאת, עד גיל 12 או 13, הבן או הבת, הם ילדים. לאחר מכן, בוגרים. יש בכך בהירות רבה.

אכן, בתוך עולמנו אנו יושבים, וטעות תהיה להתייחס לכך בפשטנות כה רבה, ולראות בבן או בת המצוות, מבוגרים, על כל המשתמע בכך. ובכל זאת, לבהירות זאת, יש משקל ומשמעות. היא תגרום לנו לנסות להציב משמעות ואתגרים לגילאים אלו. שנות גילאי התיכון לא נועדו מטבעם לבזבוז זמן משווע ולבילויים, כי אם לחיים בעלי משמעות.

בסיפור שהבאנו כאן, הרב קוק וחברותתו, עמסו על שכמם גם עול תורה וגם אחריות על עם ישראל והעולם כולו. כאן הנצה תפיסתו הייחודית, שאדם לומד תורה רק לשם התקדמותו הרוחנית האישית, אלא גם בשם כל ישראל, וההתקדמות הרוחנית של העולם כולו.

אי אפשר לקבוע מסמרות לבני הנוער כולם, אך ישנם רבים רבים שאם נציב בפניהם אתגרים רוחניים, ואחריות על העולם, הרי שהדבר ילהיב אותם, כי בני נוער מתלהבים לעשות דברים גדולים. דווקא גיל הנעורים הוא הזמן שבו הנוער פנוי להשקיע בעולמה של תורה ובעשיית מעשים חשובים למען עם ישראל, ואלו יכולות להיות השנים המשמעותיות ביותר בחיי האדם.

אנו מברכים את ילדינו, בברכה שבירך יעקב את נכדיו: "בך יברך ישראל לאמר, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה". עם ישראל כולו מתברך בדור העתיד שלו. והברכה לאפרים קודמת למנשה, כפי שמצאנו בדברי חז"ל, שמנשה היה מתורגמן ואיש מעשה, ואילו אפרים עסק בתורה ולמד מפי יעקב אבינו. ואפרים קודם בכך, שהוא האיש המקדיש את חייו להמשך הרוחני של עם ישראל.

ויהי רצון, שנזכה שילדינו יגדלו לבניית חיים משמעותיים ומלאי תוכן, וישקיעו עצמם בתורה ובעשיית טוב לעם ישראל!

הכותב ראש הגרעין החינוכי וישיבת אורות נתניה