במחלוקות בין חכמי התורה ישנם כללי הכרעה. כללי הכרעה אלו תקפים גם במחלוקות הלכתיות עם גוון אקטואלי, גם אם זה לא מוצא חן בעיני מי מעולי הר הבית
א. פעם משפחה נסעה במכונית, ובמהלך הנסיעה נתקעה בפקק. הילדים שאלו: למה לא נוסעים? וההורים הסבירו בסבלנות: לפנינו יש רכב אחר, והוא לא נוסע כי לפניו יש עוד רכב, ולפני הרכב ההוא יש עוד רכב וכו'. ואז הקטנטן שאל: אז למה כולם לא נוסעים מהצד? והאמא ענתה: כי זה הנתיב הנגדי, ובו נוסעות המכוניות לכיוון השני. והקטנטן חזר ושאל: אז מה?...
כך הרגשתי כשקראתי את מאמרו של הרב אלישע וולפסון: "נכון שרבים מגדולי ישראל הוציאו בעבר הוראה שאסור להיכנס להר הבית, אך כל יודע ספר הלומד את הסוגיה רואה שאין כאן כל איסור מדינא". – גדולי ישראל פירטו בתשובותיהם (ציץ אליעזר, מנחת יצחק, יביע אומר, משנת יעבץ ועוד) נימוקים הלכתיים כבדי משקל לאיסור העלייה להר הבית, הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי, הלכות ליום חול, עמ' 147) אף הביא מקור מפורש מכף החיים שאסר את העלייה לכל מתחם הר הבית, אך הרב אלישע וולפסון כותב בפשטות: "כל יודע ספר הלומד את הסוגיה רואה שאין כאן איסור מדינא".
מענין לציין שמשפט חריף זה ("כל יודע ספר... רואה שאין כאן איסור מדינא") נכתב כתגובה לציטוט מדברי הגר"א שפירא זצ"ל: "פשוט וברור כי ע"פ ההלכה אסור להיכנס לתחומי הר הבית", (דבריו צוטטו במאמרו של הרב עמיחי אליאש, עליו הגיב הרב וולפסון) /news/463325
יתר על כן, גדולי הדור מעידים שכך המנהג: "מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו, פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה" (כרוז אלול ה'תשכ"ז). וכן כתב גם הראי"ה קוק באגרותיו (ג, קסח). עדות קדומה לכך נמצאת באגרת המפורסמת של רבנו עובדיה מברטנורה ובעוד אגרות מאותה תקופה (אגרות ארץ ישראל, עמ' 134, 172). – אך בעיני הרב וולפסון, זו אפילו לא שאלה הלכתית, שצריך להכריע על פי רוב הפוסקים; ברור שמותר וחובה.
ב. האמת, שהנושא איננו רק עלייה להר הבית. הרב אלישע וולפסון הולך על כל הקופה. לדעתו, במגוון רחב של שאלות תורניות כל אדם רשאי להכריע: "אדם הוא לא 'עם הארץ', ואינו צריך לספור כמה רבנים אומרים כך וכמה אחרת וללכת על פי רוב. כל אחד הוא בעל מחשבה ובעל בחירה. כל אחד מחויב להתבונן ולבקש בכל כוחו את האמת ואת רצון ה' ולעשות כפי הבנתו. זאת כמובן רק אם הוא נסמך על דעת תורה". המסקנה העולה, שאם הנידון ההלכתי הוא גם אקטואלי ומעניין - אין כללי פסיקה, איש הישר בעיניו יעשה.
אך אחר המחילה, הדברים נסתרים מדברי הרמ"א, שכתב (חו"מ כה, ב): "ולא יאמר האדם: אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת... אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות, הרשות בידו; ואי לאו בר הכי הוא... אם הוא בהוראת איסור והיתר, והוא דבר איסור דאורייתא, ילך לחומרא; ואי דבר דרבנן, ילך אחר המיקל. ודווקא אם שני החולקים הם שווים, אבל אין סומכים על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמניין... וכן אם היה יחיד נגד רבים, הולכים אחר רבים בכל מקום". (במאמרי הקודם ציינתי לעוד פוסקים שכתבו דברים דומים.)
כלומר, במחלוקות בהלכה, אין האדם רשאי "לעשות כפי הבנתו" (כהצעת הרב וולפסון), אלא אם כן הוא "חכם גדול ויודע להכריע בראיות". אך שאר כל אדם חייב ללכת לפי הוראת הרוב ולפי שאר כללי ההכרעה (הלכה כגדול נגד קטן, ספיקא דאורייתא לחומרא וכו'), וממילא – להימנע מעלייה להר הבית.
דברי הרמ"א הנ"ל (שמקורם בתשובות הרשב"א) הקובעים את החובה ללכת אחר הרוב (ואחר שאר כללי ההכרעה), אמורים לגבי מחלוקת בפוסקים, גם כאשר הפוסקים הללו חיו בארצות שונות ובדורות שונים, ולא ישבו אלו עם אלו. וזאת, במחילה, בניגוד לדברי הרב וולפסון, שכתב שהחובה ללכת אחר רוב הפוסקים היא רק כאשר ישבו אלו עם אלו. (נבהיר: כאשר ישבו אלו עם אלו - דעת המיעוט בטילה, ואף המיעוט איננו רשאי לעשות כדעתו; אך כאשר לא ישבו אלו עם אלו - דעת המיעוט לא בטלה, אך שאר כל אדם חייב ללכת לפי הרוב ולפי שאר כללי ההכרעה. ראה 'באר אליהו', שם אות יח וכב, עמ' רכ-רכא).
ג. יש עוד הרבה לדון במאמרו של הרב וולפסון, אך נתייחס לנקודה אחת.
כל הדיון עד כה היה לגבי עלייה להר הבית על פי דעת מיעוט הרבנים המתירים. אך צריך לדעת, שגם לדעת המתירים, אסור לטייל בהר הבית, ואסור לשוחח בו שיחת חולין ('אל הר המור', מהדורת תשע"ג, עמ' קיג). המטייל בהר הבית ו/או המשוחח בו שיחת חולין - ביטל עשה דאורייתא. אלו רק דוגמאות, אך מצות מורא מקדש מחייבת להתנהג בהר הבית במורא וברוממות.
אינני רוצה לקטרג, ח"ו, אך האמת חייבת להיאמר. לצערנו, ניתן לראות בסרטונים של עולי ההר ובפרסומים של ארגוני העלייה להר הבית, שרבים מאד הם המבטלים עשה של 'מורא מקדש'. כוונתם ודאי לטובה, אך עלינו להקפיד שגם המעשים יהיו רצויים. יתכן ודבר זה מהווה את ההסבר לכך שבשלושים השנים האחרונות, במקביל להתגברות עלית היהודים להר הבית, נבנו בהר הבית יותר מסגדים מאשר נבנו בו באלף השנים שקודם לכן. וכבר כתב בספר חסידים (סי' רט): "לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ד' עד שנהגו בו ישראל".
הרב אבי קלמן - ארגון מורא המקדש