
החלטת השופטת הלית סילש לאסור את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין בגין השקרים המוצגים בו מהווה אימוץ, גם אם באיחור גדול, של עמדת המשפט העברי.
הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, חוקר במכון משפטי ארץ, התייחס לסרט זה בספרו צנעת אדם כבר לפני יותר מעשור, וכך כתב (שם, עמ' 261-4):
בדרך זו ממשיך בית המשפט בפרשת ג'נין, שעסקה בסרט שביים מוחמד בכרי, תושב הכפר בענה שבגליל, על פעולת צה"ל במחנה הפליטים בג'נין בזמן מבצע "חומת מגן". הסרט מבוסס על עדויות ערבים בלבד, ומציג את צה"ל בצורה מעוותת.
בית המשפט הסכים כי יש בסרט שקרים וסילופים באשר לפעולת צה"ל בג'נין, וכי מדובר בסרט תעמולה נגד מדינת ישראל. כמו כן, הוסכם שיש בסרט כדי לפגוע קשות ברגשות הציבור, ובייחוד של החיילים ובני משפחותיהם, שמוצגים באופן שקרי כפושעי מלחמה אכזריים וצמאי דם.
המועצה לביקורת סרטים, מתוקף הסמכות המוקנית לה בחוק, לא אישרה את הקרנת הסרט, ולפי החוק, בג"ץ יכול להתערב בהחלטתה רק אם ההחלטה היא בלתי סבירה באופן קיצוני. והנה, כאן התהפכו היוצרות. בפסק דין... ג'נין בג"ץ התערב ופסק שההחלטה של המועצה למנוע הצגת שקר נחשבת כבלתי סבירה באופן קיצוני.
כדי להצדיק תוצאה זו, קבע בית המשפט ש"חופש הביטוי נועד להגן לא רק על דעות מקובלות ואהודות… אלא גם… על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות". השופטת דורנר הוסיפה, שקיים חשש שהשלטון יסתום פיות של ביקורת פוליטית...
על כך יש להעיר, שאם עמדה פוליטית מקודמת באמצעות שקרים, אין לה כל יסוד, ואין כל סיבה להגן על קיומה. כשם שאין אנו מתירים גנבה מכוח חירות הפעולה, תוך הסתמכות על כך שהציבור ידע להתמודד עם הפגיעה ברכושו של אדם, כך אין להתיר הוצאת שם רע על סמך האמונה שהנפגע יצליח להוכיח את השקר, מאחר שבינתיים הוא נפגע, ולעתים קרובות ללא תקנהשל ממש.
נראה כי גם כאן בא לידי ביטוי ההבדל התהומי בין תפיסת העולם הליברלית, הרואה את האדם כבעל זכויות שבקושי רב ניתן לשלול אותן ממנו, בעוד שהתפיסה היהודית היא שהאדם הוא בעל חובות, שמכוחן קיימות הזכויות, ולפיכך חובתו להגן על . שמו הטוב של הזולת קודמת לזכותו לבטא את כל אשר על לבו.