ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזסצילום: עצמי

ימינה הסתבכה שוב כהרגלה מדי בחירות רצופות וצפופות ואיבדה את הצפונה. במקום לצאת במסר ימני ברור וצלול, בעד נתניהו כראש ממשלה בקדנציה האחרונה שלו, נגד ה"ביביזם" תוצרת מירי רגב, מיקי זוהר, אמסלם ואוחנה, ובעיקר נגד "אנטי ביבי". כרגע נראה שבנט נגרר לזרם החזק של "אנטי ביבי".

מדובר בתסחיף גורף של מפגינים ופוליטיקאים דוגמת, לפיד, חולדאי, בוגי יעלון, וליברמן, הנייטרלי לשעבר, והפרשן והפרוייקטור של "אנטי ביבי" דהיום. התחברות בנט לסער בדמות הסכם עודפים והסכמות שקטות, מעמידה אותם על תקן מי שרוצים לרכב על הסוס הדוהר והגועש הזה. ובסופו של דבר לא ברור מי הרוכב ומי הסוס, מי ישתמש במי, הימין, או המרכז שמאל, ומי יגרוף את הקופה של הצלחת הפלת נתניהו, אם תתרחש.

ההתארגנות לקראת הבחירות מוצאת שוב את הציבור הדתי לאומי בהגדרה הרחבה שלו נבוך ומבולבל. בנט מסוחרר עדיין מהסקרים שהעניקו לו מעל 20 מנדטים, ומתקשה לעכל את צניחתו לאור יציאת גדעון סער מהליכוד וה"תיקווה החדשה" שעלתה על המפה. הוא מנסה לתמרן, מצד אחד לבדל עצמו מסער מכך שלא פוסל אף אחד, אך מצד שני חותם על הסכם עודפים עם סער, מאחורי גבו של סמוטריץ, וממשיך לתקוף בפראות יתר את נתניהו. לא סממן טוב להפגין ניטרליות, מה גם שכבר מליברמן למדנו שהניטרלי הוא רק מתחפש, ולמעשה הוא שייך ל"אנטי ביבי".

מי שלא תומך בהתלכדות ימינה עם סער, לפיד, ליברמן וחולדאי להפלת נתניהו, מוצא עצמו מגשש באפילה את דרכו, וימצא עצמו חובר או לסמוטריץ או לליכוד, כדי לתמוך בקואליצית ימין מוכרת, ולא יתמוך בקואליציה לא ברורה עם מרכיבים משמעותיים מהשמאל.

המהלך של סמוטריץ של הקמת מפלגה ציונית דתית מאתגרת את בנט ושקד, מציבה לכאורה אלטרנטיבה למי שהוא לא ליכוד ולא חובר לקואליציית "אנטי ביבי". למרות ההצהרות על הפרדת כוחות, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה לגבי אפשרות של איחוד מחדש של ימינה. השאלה לאיזה ימין היא תפנה, כאשר כרגע נראה שהיא איבדה את הצפון. סמוטריץ צריך לדרוש אמירה ימנית ברורה, ושינוי הסכם העודפים עם סער. אם מצב המנדטים יאפשר אין בעייה של חילוף הנהגה בימין, אבל כפי שמשתקף היום עדיין לנתניהו יש יותר מנדטים.

ללא התלכדות חד משמעית של כל הימין, כולל סער ובנט, הצפי הריאלי הוא שוב לחזרת התיקו המשתק. קואליציית "אנטי ביבי" גם עם סער ובנט אין לה מספיק כדי להכריע, והיא שוב תתקע את המערכת הפוליטית בשיח המיותר והנמוך סביב משפטו של נתניהו, עתיר בהאשמות והאשמות נגד, ללא התחלה וללא סוף. אם זה התסריט לאחר הבחירות עצוב מאוד, וחבל לאור האתגרים שמולם נמצאת ישראל לאחר הקורונה, לנוכח איראן, מימשל ביידן ועוד...

 בנט חייב להחליט האם הוא מעדיף קואליציה עם הליכוד והחרדים, או עם כל השאר. הוא צריך ההחליף את תקליט הקורונה, אשר תלך ותיעלם לקראת הבחירות עם תום מבצע החיסון. עליו להתמקד במסרים עתידיים, ולא למחזר עד כמה הממשלה כשלה בהתמודדות עם הקורונה. עד הבחירות ספק אם זה יעניין את הציבור.

הבעיה שלו היא שרק ההתמודדות הכושלת עם הקורונה שלפני החיסון, אפשרה לו להציג עצמו כראש ממשלה עדיף על נתניהו. ללא נתון זה, המצביע הפוטנציאלי מימין יודע שדווקא נתניהו מיומן יותר בצד הכלכלי, שלא לדבר על הצד המדיני בטחוני, יותר מבנט וסער ביחד. אם רק יניחו לו מעט מהרעש סביב משפטו, הוא ימצא דרך טובה יותר להוציא את ישראל מהבוץ. חבל שסער ובנט לא מתארגנים למהלך מנצח של הימין, לנסות לתת לו חסות משפטית, תמורת הקצבת זמן להחלפתו בהסכמה.

למרות הסתבכותו הנוראה בקואליציה עם גנץ וכחול לבן, עדיין הוא גם המדינאי וגם הפוליטיקאי המיומן ביותר. גם בגילו הלא צעיר הוא עדיין רענן דיו ומלא אנרגיות. על גבו יש קופת שרצים גדולה שמכבידה, ולכן מה שמצופה מצד מפלגות הימין שיסייעו לו להתמודד מול מערכת המשפט, ולא ישאבו לשיח המורעל של "אנטי ביבי".

השאיפות הפוליטיות שלהם לגיטימיות, אבל רצוי ליצור החלפת מנהיג מדורגת ומתונה. בסופו של דבר זמנו של נתניהו קצוב, וסער ובנט הם מועמדים צעירים פוטנציאלים טובים, אבל עדיין לא מספיק טובים.

הכותב הוא פסיכולוג קליני