עניין אישי והפעם עם שולמית לבנת

בת 91, אמא לשניים, סבתא לשמונה וסבתא רבתא ל־35, תושבת גבעת פורת יוסף. לשעבר זמרת המחתרות

שילה פריד , א' בשבט תשפ"א | עודכן: 11:49

שולמית לבנת
שולמית לבנת
צילום: רעות קורנברג – ראות טובה

התחלה// וינה, בת בכורה. בילדותה ההורים עלו לארץ ממניעים ציוניים. "אבא למד עברית בווינה, עסק בציונות וכך עלינו ב־1936. בזכות הציונות עלינו לארץ לפני המלחמה".

אבא// יהודה אדלר, יליד פולין. עבד רוב חייו כמנהל חשבונות. "אבא היה ברמה מאוד גבוהה, אנשים במקצוע אמרו עליו שאחרי דו"ח שלו כמעט אין להם עבודה. אדם מחונן, נדיב, חם וציוני אדוק".

אמא// קלרה אדלר, שינתה את שמה בארץ לחיה. "אמא חייתה בעיר קטנה על גבול פולין-רומניה. היא נסעה לווינה כדי ללמוד קוסמטיקה ואיפור, שם הכירה את אבי. היא הייתה אמא אוהבת ודואגת והתנדבה הרבה".

קופצת כיתה// את שנות בית הספר החלה בעממי א' בחיפה. "בשנים הראשונות הייתי תלמידה בולטת ומצטיינת, הוקפצתי ישר לכיתה ב' והייתי ילדה טובה".

שירת מרפסות// כבר בגיל צעיר ידעה שיש לה קול מיוחד. "אהבתי לשיר והייתי שרה מהמרפסת בקולי קולות, שכולם ישמעו. מורה לפסנתר שגרה קרוב אלינו שמעה אותי ואמרה להוריי שהשמיעה המוזיקלית שלי בולטת וכדאי לי ללמוד אצלה. אבא היה אז מחוסר עבודה, אז היא לימדה אותי בחינם".

מלכת הדבורים// באותה תקופה פעל בחיפה תיאטרון ילדים שבמסגרתו הופיעה. "זה היה ברמה מאוד גבוהה. הופענו באולמות גדולים, המחזה היה סביב כוורת ואני הייתי דבורה ששרה במופע".

חינוך קפדני// בנעוריה למדה בתיכון הריאלי בחיפה. "שם כבר הייתי פחות מצטיינת. השקעתי את זמני בלהקת הנוער. זה היה מקום קשוח, אם מישהו היה מגיע בלי סמל בית הספר היה עליו ללכת הביתה להחליף בגדים. דרשו הרבה".

פלמ"חניקית// בתוך התיכון התגייסה לשורות הפלמ"ח. "הייתי בתנועת הנוער מכבי צעיר, וכל השכבה שלי משם הלכה לפלמ"ח בלי קשר לגישה הפוליטית. זו הייתה תקופה נהדרת. עבדנו בקיבוץ גבעת חיים לצד חיי תרבות וחברה. שם הכרתי את מי שהיה אז חבר שלי, נחום אריאלי, שנפל בקרב בקסטל".

מחוץ למחתרת// בגלל טעות ילדותית הודחה מהפלמ"ח. "רציתי שנחום אריאלי יבוא לפגוש את הוריי, אז אמרתי שאמא שלי חולה ואני רוצה לנסוע אליה לשבת. שלחו נציג לבית הוריי לראות מה שלום אמא והיא הייתה בריאה. התברר ששיקרתי והודחתי".

האחות הגדולה// במהלך שירותה המחתרתי הפכה לאחות גדולה. "הייתי בת יחידה עד גיל 17 וחצי, אז נולדה לי אחות. הייתי בבית ועזרתי לאמא. את שמה של אחותי הציע נחום אריאלי, קראו לה בת דרור. כשגדלה היא שינתה אותו לדרורית. אריאלי נהרג, הוא היה איש נדיר. לא מכירה עוד כמוהו".

חרבותם לאיתים// אחרי ההדחה מהפלמ"ח המשיכה בעשייתה המוזיקלית. הופיעה עם הגבעטרון ועם להקת הכרמל ובהמשך גם בלהקות צבאיות.

פגישה מקרית// יום אחד פגשה ברחובות חיפה את מי שהיה לבעלה. "הסתובבתי עם חברה בשדרות הרצל וראינו שני בחורים גבוהים. הם חזרו מקניה אחרי שהבריטים הגלו אותם לשם יחד עם 250 אנשי אצ"ל. אחד מהבחורים האלה היה עוזי וייס, איש לח"י, שלימים הפך לבעלי. איש חינוך, מדריך נוער ואדם אהוב".

זמרת המחתרות// דרך עוזי נחשפה לסיפורי הלח"י והאצ"ל. "הוא היה מספר לשכן שלנו סיפורים על קניה, על הבריחות, על הכלא, ושמעתי אותם בשקיקה. דרכו התחברתי מאוד לישראל אלדד ולגאולה כהן, שנהייתה לי לחברה מאוד טובה. אחרי כמה שנים הופק אירוע לציון עשר שנים לחזרת הגולים לארץ והוזמנתי לשיר לצד שושנה דמארי, יהורם גאון ואחרים. מאז הוזמנתי להופיע בכל אירוע של יוצאי לח"י ואצ"ל".

אשת ספר// בעקבות הקשר עם גאולה כהן החלה לנהל את 'המדרשה הלאומית' ומשם נכנסה לעולם עריכת הספרות והתוכן. "ניהלתי את המדרשה עד לפני שנה. שם פגשתי את ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין והתחלתי לעבוד איתו על הספרים והכתבים שלו. אני ממשיכה לערוך את כתביו מהבית, עובדת בעיקר בלילות".

מחוץ לקונצנזוס// לאחר שהקליטה את שירי המחתרות, כמו 'חיילים אלמונים', 'עלי בריקדות' ו'הם לא ישברו אותנו', זכתה לכינוי "זמרת המחתרות". כששמה זוהה עם המחתרות הללו, היא הפכה למסומנת. "המפא"יניקים החרימו אותי. היו בארץ שני גורמים שנתנו פרנסה לאומנים והיו שולחים אותנו להופעות ברחבי המדינה. יום אחד פשוט הפסיקו לי את ההופעות. ניגשתי למנהלים ושאלתי למה לא נותנים לי להופיע עוד. לא הייתה להם שום סיבה ברורה".

אז הוא אמר// "היה בידי מכתב מיוחד שקיבלתי מאורי צבי גרינברג כשהופעתי ביום הולדתו. הוא כתב לי בהזמנה ליום ההולדת: 'המשיכי בדרכך, את יכולה להביא יהודים למקורם'. הראיתי את זה לממוני התרבות אז. אמרו לי: 'אז אורי אמר'. נאלצתי להופיע במקומות קטנים יותר. המפא"יניקים פגעו בפרנסה ובקריירה שלי, אבל אני לא מצטערת על שום צעד".

לא בדד// לפני שש שנים הלך עוזי לעולמו. "הוא היה מבוגר ממני בשש וחצי שנים, שותף לדרך ולאידיאולוגיה, להיפרד ממנו היה כואב. נשארתי לבד, אבל לא בדד. יש לי את המשפחה, הנכדים והנינים, שתמיד משתדלים להיות איתי בקשר".

פרידה כואבת// לפני כתשע שנים נרצח נכדה בן־יוסף לבנת בתפילה בקבר יוסף על ידי שוטר פלשתיני. "זה היה אירוע קשה, חשבתי בעיקר על הוריו ואחיו שמתמודדים עם זה".

הנחת// שניים: לימור לבנת, לשעבר ח"כית בליכוד ושרת החינוך, ונֹעם לבנת, מורה דרך ומלמד תורה במסגרות שונות באלון מורה. "כל הנכדים והנינים שלי שומרי מצוות, למרות שאני לא. בגיל 16 נעם אמר לנו שהוא רוצה לחזור בתשובה, ועמדנו מאחוריו בצעד הזה בתמיכה מלאה".

האלבום החדש// לפני שנה, לרגל יום הולדתה התשעים, הפיק בשבילה מרכז מורשת בגין אירוע מיוחד. "זו הייתה הופעה שלי עם סימפונט רעננה. בערב הזה הושק האלבום האחרון שהוצאתי 'מאז ועד עתה', היו בו שירים ישנים וחדשים וכן שירים ישנים שהוקלטו מחדש. בכלל, אני חושבת שהיום אני שרה יותר טוב מאשר פעם".

נערת גבעות// לפני כשלושה שבועות עזבה את המגדל היוקרתי שבו התגוררה ברמת גן, ועברה לגור צמוד לנכדתה וששת ניניה בגבעת פורת יוסף הסמוכה לאלון מורה. "הייתי באה לכאן בסופי שבוע. הרעיון לגור פה התחיל כשהנינה שלי אמרה לי ששמעה את אבא ואמא מדברים על הרעיון להביא אותי לגבעה. זה התאים לי מכל הבחינות. יש פה משפחה מופלאה שאני צמודה אליה, מבחינה אידיאולוגית בהחלט מתאים לי לגור בשומרון. לבית שלי קוראים 'הארמון', אחרי שתוכנן יחד איתי. לא חסר פה כלום".

שירת נשים// המעבר עורר הדים רבים אחרי שתועד בכתבה בכאן 11. "לא הפסיקו לבוא אליי אנשים, לתת מתנות או להציע עזרה. מישהו אפילו השאיר לי באופן אנונימי עציץ רקפות ליד הדלת. פה אני לא יכולה לשיר עם כולם כי הגברים לא שומעים שירת נשים, אולי אחרי הקורונה אעשה ערב לנשים. יש פה עשר משפחות מאוד מגובשות וזה נחמד".

פעילה פוליטית// "לאחרונה יש הפגנות על המוות של הנער אהוביה סנדק, ובאתי עם כולם לצומת. לא צעדתי כי זה כבר קשה, אבל לקחו אותי באוטו והייתי עם כולם. בכלל, יש פה אנשים נהדרים".

אם זה לא היה המסלול// "אם לא הייתי מוחרמת על ידי מפא"י הייתי היום במעמד גבוה יותר או אולי ידועה יותר, אבל אני שלמה עם הדרך שעשיתי".

במגרש הביתי:

בוקר טוב// "קמה מאוחר בדרך כלל, אני טיפוס של לילה. בלילה אני מרוכזת יותר, חדה יותר, אז בבוקר אני מרשה לעצמי להתעכב".

פלייליסט// "מוזיקה קלאסית בעיקר, אבל כל סגנון יכול לעניין אותי ולהיות נחמד".

השבת שלי// "זמן לנוח, לקרוא. מאז שעברתי לכאן אני לא מדליקה טלוויזיה בשבת, אבל נהנית מאוד מהזמן עם הנכדים והנינים".

דמות מופת// "זאב ז'בוטינסקי".

מפחיד// "אני לא מפחדת".

משאלה// "להמשיך להיות צלולה עם יכולת לתפקד".

כשאהיה גדולה// "להמשיך במה שאני עושה היום, אם לא אעשה משהו חדש".

לתגובות: shilofr@gmail.com