מנכ"ל עמותת 'בצלם' חגי אלעד
מנכ"ל עמותת 'בצלם' חגי אלעדצילום: Ammar Awad, Reuters

השבוע נחל שר החינוך כישלון מהדהד, כאשר הנחיה מיוחדת שהוציא נענתה בצפצוף ארוך של המוסד שאליו היא כוונה. בית הספר הריאלי בחיפה התעלם בבוטות מהנחיית השר שלא לארח את מנכ"ל עמותת 'בצלם' חגי אלעד.

לפני כחודש וחצי החליט בית ספר הריאלי בחיפה להזמין את אלעד לשאת דברים במסגרת יום זכויות האדם הבינלאומי. לצידו של אלעד הוזמנו ארגון 'עדאלה', ששותף לרבות מעתירת השמאל הקיצוני המוגשות כיום, ועורך דין נוסף, גם הוא איש שמאל. אלעד, נזכיר, קרא באו"ם לפעול נגד מדיניותה של ישראל ביהודה ושומרון. ארגונו מכנה את מדיניות ישראל ביו"ש אפרטהייד וקורא לבית הדין הבינלאומי בהאג להעמיד את ישראל לדין. חלק מההורים והתלמידים התנגדו להופעתו של אלעד בבית הספר. מנהל החטיבה העליונה, מנדי רבינוביץ', ראה את ההתנגדות והחליט לדחות את קיום השיחה של אלעד. הוא הסביר שבית הספר הוא פלורליסטי וכי מתן הבמה לדוברים איננו קובע אם בית הספר מזדהה עם הדברים אם לאו. השיחה נדחתה לשבוע זה.

ביום ראשון החליט שר החינוך, יואב גלנט, למנוע את ההרצאה של 'בצלם' והוציא הנחיה מיוחדת למנכ"ל משרדו, עמית אדרי, ולמנהלי המחוזות במשרד. "הריני מורה לכם בזאת לאסור על כניסתם לבתי הספר של ארגונים הפועלים בסתירה למטרות החינוך הממלכתי, ובכלל זה כינויה של מדינת ישראל בכינויי גנאי שקריים... לאור האמור לעיל וכדוגמה לכך, ארגון המכנה את מדינת ישראל מדינת אפרטהייד", הוסיף באופן מפורש כדי שלא ניתן יהיה להתבלבל, "לא תתאפשר כניסתו למוסד חינוכי במדינת ישראל. אבקש פעולתכם המיידית והנחרצת בנושא". גלנט העביר את ההוראה, אך בבית ספר הריאלי לא התרגשו. כדי שהתלמידים יפגשו את אלעד הוא לא היה צריך להיכנס לבית הספר. כזכור, אין בימים אלה בית ספר פיזי. אלעד פשוט שוחח עם התלמידים בהרצאת זום. מולו, כדי לאזן, הביאו את העיתונאית הימנית נוה דרומי.

גלנט חשב למנוע מארגונים שפוגעים בערכי היסוד של מדינת ישראל לשאת דברים בפני תלמידים, ואולי על הדרך לקטוף מעט רווח פוליטי. אבל את הרווח האמיתי מהמקרה, כך נראה, יקטוף דווקא 'בצלם': לא רק שהתלמידים האזינו בסופו של דבר לחגי אלעד, אלא שההנחיה שהופרה עוד תתרום לארגון. גורמים המעורים בתחום העמותות הסבירו כי אנשי 'בצלם' יגיעו עם המסמך של גלנט לתורמים שלהם, ינפנפו בו ויוכיחו כי הפכו לאויב המשטר. הצ'ק השמן לא יאחר להגיע.

"שנות התיכון הן הזמן לשמוע דעות אחרות"

לפני כשלוש שנים חוקק בישראל חוק "מניעת כניסת ארגונים לבתי ספר", או בשמו הבלתי מכובס "חוק שוברים שתיקה". מי שיזמה אותו היא חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם־רפאלי. לפי החוק, השר יקבע כללים "לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של אדם או של גוף... שפעילותו עומדת בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי, וכן כללים לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של גורם חיצוני הפועל באופן יזום לנקיטת הליכים משפטיים או מדיניים מחוץ לישראל נגד חיילי צבא הגנה לישראל". לתקופה קצרה, ארגונים כמו 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' אכן היו מודאגים מהחוק. אבל לא הרבה אחר כך הם הבינו שחבל על הקמטים. החוק הזה, שבעצם מייתר את ההנחיה של השר מהשבוע, פשוט לא נאכף.

"זה לא החוק היחיד שלא מיושם", אומר עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה. "הנה, הכנסת חוקקה חוק לפיו לתומכי טרור אסור להיבחר לכנסת. החוק עבר ב־80 אצבעות של ח"כים, אבל בג"ץ התעלם מהם והיבא יזבק בכנסת". לפעמים, מסביר רוטמן, החוקים לא יורדים לרמה המעשית משום שאין להם תקנות. היועצים המשפטיים לא רוצים להתעמת עם השרים בנושא ולכן זה לא קורה בפועל. "תראי מה קרה עם חוק הנכבה. נקבע שיישללו תקציבים ותמיכות למי שמציין את יום העצמאות כיום אבל, אך לא נעשה בו כל שימוש. היועץ המשפטי נעמד על הרגליים האחוריות כשמנסים ליישם אותו". יש טענה שבג"ץ מבטל חוקים, אומר רוטמן, אבל ברוב המקרים הוא לא צריך לבטל. החוקים הבלתי רצויים נבלמים הרבה קודם על ידי היועצים המשפטיים. "יועץ משפטי יגיד לשר שלו: בשביל מה לך? בג"ץ יעשה לך שמח. יוגשו נגדך עתירות, אולי יבטלו לך את החוק. אני אשמור עליך, אל תלך לשם. כך נוצרת התעלמות מהחוקים שהמדינה עצמה קבעה, ונוצר מצב שבו רק החלשים נפגעים. החרדים, למשל, שאין להם אוזן קשבת בבג"ץ".

תא"ל במילואים רון כתרי ניהל את בית הספר הריאלי בחיפה במשך 17 שנה. הוא מספר על בית ספר שזו המסורת שלו: "הפורמט הזה מוכר במשך שנים. מלבד הלימוד המחויב לבגרות, יש ניסיון להציג נושאים שונים מזוויות שונות. גם בעבר היו התקוממויות. אני הבאתי את ד"ר אחמד טיבי וגם את פרופ' אריה אלדד לדבר בפני התלמידים, והיו כאלה שלא אהבו את זה. הרעיון העומד מאחורי המפגשים האלה הוא: תקשיב, תלמד, תתעניין. אם לא בבית ספר אז איפה?".

כתרי חושב שבית ספר יכול ואולי אפילו צריך להביא אליו דוברים שיאתגרו את התלמידים, כי אם לא בגיל התיכון, אז אימתי. "אבל זה צריך להתקיים בשני תנאים. דבר ראשון שתהיה הכנה ראויה. שילמדו את התלמידים איך מקשיבים לבני פלוגתא, איך צורכים דעות אחרות משלך. ושנית, שיהיה איזון. לפעמים זו בעיה, כי לא תמיד אתה מצליח להביא שני אנשים שהם באותה רמה".

ביום העיון המקורי היו אמורים להשתתף נציגי 'בצלם', 'עדאלה' ועורך דין נוסף שגם הוא לא נמנה על הצד הימני של המפה הפוליטית.

"אבל הם עשו תשובה. בסיבוב השני הביאו את נציגי שני הצדדים. כמה אנשים שמודים בטעות ומשנים את דרכם את מכירה?".

האם לדעתך אין גבול לשיח? היית מכניס כל אדם לבית הספר, גם אם הוא קורא למדינה אפרטהייד, גם אם הוא מעודד לפעול נגד המדיניות של המדינה?

"ייתכן שההחלטה להביא את מנכ"ל 'בצלם' לא הייתה נכונה. מנגד אפשר לומר שזה לגיטימי, כי כולם יודעים מי הוא. אתה אומר לתלמיד שלך: לך תלמד מי הוא, תראה מה העמדות שלו ואז תשאל אותו, תתריס בפניו איך אתה מעז לקרוא למדינה שלי מדינת אפרטהייד. בסוף אנחנו רוצים לגדל אזרחים טובים שיודעים להקשיב ולחשוב".

"'בצלם' לא ביקש ולא יבקש אישור"

אנשי עמותת 'האמת שלי' מגיעים לשוחח עם תלמידים בבתי ספר ובמכינות קדם־צבאיות כהכנה לגיוס. במידה כזו או אחרת, זוהי עמותת מראה ל'בצלם', מהצד הלאומי. "אנחנו מדברים על הדילמות הערכיות שחייל צה"ל עשוי לעמוד מולן ממקום של עוצמה. ביצוע של משימה על הצד הטוב ביותר מול העניין ההומני למשל. זה נושא מורכב וצריך להכיר בו", אומר אביחי שורשן, מייסד ומנכ"ל 'האמת שלי'.

כששורשן ביקש להיכנס לפני שנים אחדות לבתי הספר, הוא קרא את חוזרי המנכ"ל וגילה שאם גוף רוצה לתת תוכנית לבית ספר, אזי גם בלי חוק הוא צריך להגיש חומרים ולעבור ועדה. "הגיוני שירצו לראות שהתכנים שלך חינוכיים ולא פוגעניים, לא רק על הציר של ימין-שמאל, גם במה שקשור לאלימות למשל, וגם במה שנוגע לרמת הלומדים". שורשן הגיע למטה משרד החינוך כמה פעמים ואף נדרש לשנות את אחד השיעורים שלא התאימו מבחינה פדגוגית לגיל הלומדים. הרישיון, אגב, ניתן לשנתיים, אז העמותה שוב נדרשת למלא טפסים ולהגיש את החומרים שלה. אולם לגבי הרצאות חד־פעמיות, התקנות האלה לא תופסות. מותר למנהל להביא את מי שהוא רואה לנכון, ולפעמים זה גורם לכך שהמרצה לא יהיה מותאם מבחינה חינוכית או פדגוגית לתלמידים השומעים.

האם 'בצלם' ביקשו אישור ממשרד החינוך? "'בצלם' לא ביקש ולא יבקש אישור ממדינת ישראל לדבר על האפרטהייד או על הכיבוש", אומר עמית גילוץ, דובר הארגון. יש להניח שהם לא הארגון היחיד. אגב, גילוץ חושב שלגיטימי שמדינת ישראל תשרטט את גבולות הגזרה של מי שייכנס לבתי הספר, רק שלדעתו הארגון שלו לגמרי נמנה על מי שיכולים להיכנס. "לגיטימי שיאסרו על כניסת גזענים, אנטישמים, מיזוגנים, הומופובים ומסיתים לאלימות. אני מבטיח לך שכאלה אין בבית ספרנו וזה לא הסיפור".

שורשן מסכים ששיח רב־גוני מעשיר את התלמידים ושלא כדאי שתלמידים מן הצד הימני של המפה יפגשו לראשונה איש שמאל רק בצבא, כמו שלא כדאי שקיבוצניק יפגוש לראשונה מתנחל רק אחרי התיכון. "אבל לא כולם יכולים להיכנס לשיח בבית הספר. לשמאל הקיצוני הציוני יש מספיק דוברים. זהבה גלאון, יריב אופנהיימר, תמר זנדברג ועוד. אלה אנשים עם דעות מאוד קיצוניות, אבל הם משרתי מילואים שגאים בדגל ישראל. צריך להביא אותם ולא את מי שפועל נגד המדינה, כמו שמן הצד השני לא אביא איש ימין שעושה מעשים פליליים. אם אני משרד החינוך, מחר אני פותח מחלקה לחינוך פוליטי ומכניס פנימה 300 ארגוני ימין ו־300 ארגוני שמאל. רק שכבה קטנה, בשוליים, לא תעבור את הוועדה ולא תוכל להיכנס".

יש אומרים שזה לא לגיטימי שמשרד החינוך יקבע את גבולות הגזרה.

"כמו שמשרד החינוך קובע את מספר המלווים בטיולים, וקובע את תקני הבטיחות בכיתות ובשנה האחרונה קובע איך מתנהלים בקורונה - גם כאן הוא רשאי לשרטט את הגבול ובתוכו המנהלים יעשו מה שהם רוצים. אי אפשר לחצות את הקו מבחינה חינוכית־ציונית".

פניות 'בשבע' לשר החינוך יואב גלנט ולמשרד החינוך לא זכו לתגובה.