מרכז חיסונים בתל אביב
מרכז חיסונים בתל אביב צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בימים אלו מתקיים במדינת ישראל מבצע חיסונים רחב היקף לנגיף הקורונה. על פי נתוני משרד הבריאות עד כה חוסנו בישראל יותר מ־2.3 מיליון אזרחים ו־75 אחוזים משכבת הגיל של בני ה־60 ומעלה. זהו נתון מרשים ללא ספק. אולם כאשר בוחנים את היקף ההתחסנות בקרב הציבורים השונים עולה נתון מטריד לפיו שיעור ההתחסנות בחברה החרדית ובחברה הערבית נמוך משמעותית משיעור ההתחסנות הממוצע בציבור הכללי. בעוד יישובים כמו עומר או סביון, אשר נחשבים לבעלי מעמד סוציו־אוקונומי גבוה, נמצאים בראש רשימת היישובים המתחסנים עם אחוזי התחסנות גבוהים מהממוצע הארצי, יישובים כמו ביתר עילית, מודיעין עילית, עמנואל, חורה, ערערה וכסיפה נמצאים בתחתית הרשימה עם אחוז התחסנות מזערי.

זאת ועוד, במחקר שפרסם השבוע המכון החרדי למחקרי מדיניות עולה כי נכונות הציבור החרדי להתחסן נמוכה. בקרב המשתתפים בסקר, כולם בני המגזר החרדי, נמצא כי 46 אחוזים בלבד הביעו את נכונותם להתחסן. כמו כן, ניתן לראות בתוצאות המחקר כי בקרב המבוגרים החרדים מעל גיל 60 ישנה נכונות להתחסן, אך יחד עם זאת, אפילו בקבוצה זו, שהיא ברמת סיכון גבוהה, ישנם לא מעט משיבים שהצהירו שלא יתחסנו: 19 אחוזים הצהירו שבטוח לא יתחסנו, ועוד 22 אחוזים אמרו שכנראה לא יתחסנו. בסך הכול 41 אחוזים מבני 60 ומעלה בחברה החרדית הצהירו שאינם מתכוונים להתחסן.

רועי כהן, מנכ"ל המכון החרדי למחקרי מדיניות, מסביר את חשיבות הסקר ומסקנותיו. "המטרה העיקרית שלנו היא להציג את הנתונים בפועל בחברה החרדית ולהתאים מדיניות שהיא מבוססת מחקר, מבוססת ידע ומבוססת נתונים", אומר כהן. "בסקר אנחנו שמים זרקור על החברה החרדית מתוך שאיפה שקובעי המדיניות יפעלו למדיניות מותאמת וממוקדת יותר".

כדוגמה מביא כהן את בחינת הנכונות להתחסן בתוך החברה החרדית על פי חלוקה מגדרית. בסקר נמצא כי יש הבדל מובהק בין גברים לנשים, כאשר נשים חרדיות הצהירו על נכונות נמוכה יותר להתחסן לעומת הגברים החרדים. "מצאנו שיש הבדל בין גברים לנשים ביחס לחיסונים, ובעוד 54 אחוזים מהגברים מביעים נכונות להתחסן רק 35 אחוזים מהנשים מוכנות להתחסן. כשמדברים על נשים משכבת גיל צעירה יותר הפער מתחדד, כאשר 72 אחוזים מהנשים אמרו שהן לא מוכנות להתחסן. זה נתון שחייבים לתת עליו את הדעת", מדגיש כהן. "באמצעות הסקר אנחנו למעשה מציפים את המצב ואומרים למקבלי ההחלטות: שימו לב, יש למקד את מאמצי ההסברה בקרב האוכלוסייה הזאת".

כהן גם מצביע על כיווני הסברה שהועילו. "נקודה מעניינת נוספת שגילינו היא שקמפיין הרבנים היה אפקטיבי", הוא חושף. "התחלנו את הסקר שלושה ימים לפני פרסום סרטוני הרבנים, ותוך כדי יצא הסרטון של האדמו"ר מגור והרב קנייבסקי וראינו בצורה מוחשית איך זה מגביר את הנכונות להתחסן. תמיכת הרבנים הפומבית השפיעה לחיוב והגבירה את הנכונות להתחסן. כמובן זה השפיע בעיקר על המגזר הליטאי והחסידי". הסקר מלמד כי הנכונות להתחסן אינה אחידה בקהילות השונות המרכיבות את הציבור החרדי, ובמגזר החסידי והליטאי הנכונות להתחסן גבוהה יותר מאשר בציבור הספרדי.

איך אתה מסביר את הנכונות הפחותה בציבור הספרדי־חרדי?

"היו קריאות ברורות מאוד של רבנים גדולים מהמגזר החסידי והליטאי להתחסן, אבל מההנהגה הספרדית הקול הזה פחות נשמע. קיימת סברה שבגלל שאין רב ספרדי מאוד משמעותי שעשה את אותה פעולה - זה פחות דחף את הציבור להתחסן. בעקבות הנתון הזה אנחנו ממליצים לגייס למערך ההסברה נציגות רבנית ספרדית מרכזית, שתהיה בעלת השפעה משמעותית".

כמו כן נמצא בסקר כי ככל שהמצב הכלכלי בקרב המשתתפים גבוה יותר כך הנכונות שלהם להתחסן גבוהה יותר. יצוין כי נתון זה נמצא בהתאמה לנתונים שמפרסם משרד הבריאות בנוגע ליישובים שבהם שיעור המתחסנים הגבוה, וביניהם כאמור סביון, עומר, גבעת אבני ועוד, לעומת היישובים שבהם שיעור המתחסנים נמוך. אולם בהתייחסו לנתונים מבקש כהן לתת את הדעת לעובדה שמשנה, לטענתו, את פני התמונה כולה. "הנתונים האלה מטעים. עד לאחרונה הגיל שבו אפשר היה להתחסן היה 60 ומעלה, עכשיו הגיל ירד ל־50 ול־40. ביישובים החילוניים פירמידת הגילים היא מגוונת ומבוגרת יותר ולעומתם היישובים החרדים הם מאוד צעירים, ובגלל זה אין סיכוי שהם יהיו מובילים במספר המתחסנים ליישוב", הוא מסביר את הפער. "רק אם משווים את שיעור המתחסנים בני ה־60 ומעלה בכל היישובים בארץ התוצאות יוכלו לשקף נכונה את המצב. הפער הקיים בין היישובים הכלליים לחרדיים הוא טבעי ומשפיע, ולא משנה מה, לא תצליחי לשנות אותו".

האתגר: נשים צעירות

האלוף במילואים רוני נומה, ממונה הקורונה בחברה החרדית, מכיר מקרוב את הנתונים. "צריך לעשות אבחנה בין ערים מעורבות ובין ערים הומוגניות חרדיות, בגלל המיקום הפיזי שלהן ובגלל חציון הגילים הצעיר שלהן, כי זה מכתיב את סדר העדיפות של קופות החולים", אומר נומה. "לכן באופן כללי אני יכול לומר שבציבור החרדי יש היענות יחסית גדולה, למעט קבוצה אחת שאנחנו מזהים אותה די בוודאות של נשים חרדיות צעירות שבגלל החשש שהחיסון פוגע בפוריות לא מעטות מהן נמנעות להתחסן. למעט זה, האתגר הוא בעיקר אתגר טכני־לוגיסטי. למשל עיר כמו אלעד, שבה האוכלוסייה בסיכון עומדת על כ־1,400 בני אדם בסך הכול, ואם תורידי אנשים מחלימים אז אפילו קצת פחות. קופות החולים לא באו לחסן שם בהתחלה, כי אם יש שלוש קופות חולים בעיר זה אומר משהו כמו 400 חיסונים לקופה. בשביל מספר נמוך כזה הקופות העדיפו לא להגיע כי מדובר במאמץ לוגיסטי מורכב והן העדיפו לחכות שכל ברי החיסון באלעד, כ־17 אלף בני אדם, יוכלו להתחסן. בגלל לחץ גדול שלנו הקופות התחילו להגיע לעיר. בביתר עילית, למשל, הם הגיעו רק שבועיים אחרי שהתחיל מבצע החיסונים הארצי, ובקריית יערים האוכלוסייה שנדרשת לחיסון מגיל 16 ומעלה עומדת על 4,000 אנשים בלבד. תושב מבוגר שצריך להתחסן אמור לנסוע לירושלים. לא לכולם יש רכבים פרטיים, וזה דורש נסיעה בתחבורה הציבורית, כך שאותו אדם מבוגר יעדיף לחכות עד שיוכל להתחסן ביישוב עצמו. אנחנו ניסינו לגרום לכך שבמקומות כאלה קופה אחת תחסן את כולם, אבל עדיין לא הצלחנו בכך".

נומה מוסיף שהבעיה הלוגיסטית הזאת קיימת בפריפריה, גם ביישובים שכלל אינם חרדיים. "זה נכון לגבי יישובי הפריפריה בכלל, ולאו דווקא החרדיים. תסתכלי על ירושלים ותראי אחוזים הרבה יותר גבוהים של התחסנות חרדים. למה? כי הקופות מחסנות בלי בעיה קרוב לבית. ולמרות הכול, אני יכול לומר שבימים האחרונים יש שיפור כי הקופות מגיעות לתוך היישובים יותר ויותר והן גם משפרות ביצועים. לכן אני עושה אבחנה בין האתגר הלוגיסטי שהולך ומשתפר ובין האתגר התודעתי שהוא יותר מורכב. החשש מהחיסונים הוא לא חדש. יש ויכוח מאוד גדול על חיסונים בעולם בכלל וגם בישראל".

אבל לא מדובר באוכלוסייה שלא מתחסנת בחיסונים האחרים, אז למה בחיסון לקורונה הם מהססים יותר?

"כפי שאמרתי האתגר הוא תודעתי. צריך להמשיך לעשות את קמפיין ההסברה שקורא לאנשים ללכת להתחסן ואסור להוריד את הרגל מהגז. בשלב הזה אנחנו מתמקדים בנשים חרדיות צעירות, שם אנחנו מזהים את עיקר הבעיה. יש נשים בהיריון עם סיבוכים גדולים מאוד מהקורונה, ואני מקווה שאנשים יבינו שיותר גרוע לחטוף את הנגיף מאשר לקבל את החיסון. האתגר הגדול הוא עם האוכלוסייה החרדית הצעירה, כי יש להם את המחשבה שזה לא כזה נורא ומקסימום נחטוף קרונה. שם צריך לעשות הסברת עומק".

איך מגיעים לצעיר החרדי שאין לו אינסטגרם או טלוויזיה?

"אנחנו משתמשים בכל הכלים שברשותנו - רדיו, פשקווילים, עלונים, מודעות בעיתונים, ומגייסים רבנים ומובילי דעה מהציבור החרדי. אנחנו תוקפים בכל החזיתות. חלק משפיע, ויש לומר ביושר שחלק פחות".

נלחמים בפייק ניוז

פרופ' נדב דוידוביץ, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון בנגב, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור וחבר קבינט המומחים של 'מגן ישראל', מזהה בעייתיות ברמת ההתחסנות בקרב ציבורים מסוימים אך טוען כי הדבר נובע מגורמים שניתנים לטיפול ושיפור. "הפעולות שאנחנו עושים מותאמות לאוכלוסייה הכללית, ואם אתה לא מודע לחסמים השונים שיש באוכלוסיות מיוחדות אז אתה יוצר פערים שאתה חייב לתקן באופן מודע. אלו פערים מבניים קיימים. אני לגמרי לא חושב שמישהו במדינה רוצה בכוונה תחילה שהערבים או החרדים לא יתחסנו", הוא מבהיר. "אנחנו מדברים על בעיות נגישות בכמה רבדים: ישנה הנגישות הכלכלית, אבל החיסון לקורונה ניתן בחינם כך שזה לא מהווה בעיה. יש את הנגישות הפיזית. אם פותחים מרכז התחסנות שהוא במרחק שלוש שעות נסיעה מהבית זאת בעיה. בתחילת מבצע החיסונים פתיחת המרכזים לא הייתה שוויונית אבל זה הלך והשתפר, אם כי עדיין לא שוויוני לגמרי. אם את גרה ביישוב מרוחק בערבה חיסון יחייב אותך בנסיעה. לכן יש לפעול כמה שאפשר לנגישות פיזית למרכזי החיסון".

בעיה נוספת שעליה מצביע פרופ' דוידוביץ היא הנגישות התרבותית. "אם עושים סרטוני הסברה בעניין החיסונים ופונים למובילי דעה, אבל כולם נראים בצורה מסוימת ומדברים בשפה מסוימת - זה מדבר לחלק ספציפי ומסוים בחברה. צריך לדאוג לנגישות תרבותית בכל המגזרים והשפות, בעברית, ביידיש ובערבית, עם פליירים מדויקים שמתאימים לאוכלוסיות השונות, בשילוב אנשי דת מוסלמים או לחילופין רבנים וגדולי הדור, כדי שזה ידבר במדויק לאוכלוסיות הספציפיות. כל אחד והשפה שלו".

אליבא דדוידוביץ גם שיתוף הפעולה עם קופות החולים מהווה פרמטר לשיעור ההתחסנות. "יש מקומות בפריפריה שקופות חולים משתפות פעולה יותר מאשר במקומות אחרים. למשל, בדימונה פתחו מרכז התחסנות משולב לכל הקופות. הנושא הלוגיסטי בחיסונים הוא מורכב, וכשמשלבים את הקופות יחד ההתחסנות יותר אפקטיבית".

גם תפקודה של הרשות המקומית, מציין פרופ' דוידוביץ, קריטית להצלחת מבצע החיסונים ביישובים השונים: "למשל בסכנין עשו עבודה יפה והתחסנו שם מעל הממוצע הארצי. זה עניין של מנהיגות מקומית ובהחלט אנחנו רואים את הפערים בשטח. אני חושב שהתמונה היא ברובה דווקא יפה. צריך להמשיך לעשות מאמצים ולא לנוח על זרי הדפנה. זה שיש לנו כיום 75 אחוז מחוסנים מהאוכלוסייה של בני ה־60 ומעלה זה נהדר, אבל עדיין יש 25 אחוזים שלא חוסנו בשכבת הגיל הזאת, שזה אומר כ־300 אלף בני אדם שעלולים לחלות וחלילה למות מהקורונה".

אתה מעריך ששיעור החיסונים בחברה החרדית והערבית ישתווה עם הזמן לזה שבחברה הכללית?

"זה אף פעם לא ישתווה לחלוטין, אבל מסוגל להשתפר משמעותי. אני אדם אופטימי אבל גם מציאותי, וזה תלוי בנו כחברה ובכמה שנשקיע בזה".

גם איימן סייף, ממונה הקורונה בחברה הערבית, גורס כי יש להנגיש את החיסונים בחברה הערבית באמצעות הקמת תחנות התחסנות והגברת הנגישות: "צריך להבין שבתחילת המבצע לא היו לנו מספיק תחנות התחסנות לאוכלוסייה הערבית. איך אני יכול לצפות שהערבים יתחסנו כמו היהודים אם אין לי תחנות לחיסונים בצורה מספקת?" הוא תוהה. "מאז הגדלנו בצורה משמעותית את מספר התחנות, והיום יש יותר מ־50 תחנות פעילות של כל קופות החולים בחברה הערבית. מכשול נוסף בנושא ההתחסנות הוא סוגיית המודעות לחשיבות החיסון. בקרב חלקים מהאוכלוסייה הערבית אנחנו מתמודדים עם פייק ניוז שכנראה בחברה שלנו הוא יותר דומיננטי. קשה יותר לשכנע את האנשים שמדובר בשמועות ללא בסיס. הטיפול הוא כמובן דרך הסברה וקמפיינים, אבל צריך במקביל להפעיל את רופאי המשפחה שיתקשרו לכל אדם מעל גיל 60 ויסבירו באופן אישי את חשיבות החיסון, ישכנעו ויביאו אותם להתחסן. אנחנו רואים שאיפה שעשינו פעילות אישית המספרים עלו באופן משמעותי. לדוגמה, בסכנין ברגע שיש תחנת התחסנות והקופות יחד עם הרשות המקומית פנו לאנשים והביאו אותם להתחסן - המספרים הגיעו ל־80 אחוזים מעל גיל 60 שהתחסנו. בחברה הבדואית בדרום האתגר הוא יותר גדול, כך גם במזרח ירושלים. ואחרי הכול, היום אנחנו עומדים על 51 אחוזים מעל גיל 60 שהתחסנו בחברה הערבית, כך שהמצב הולך ומשתפר, ואני מאמין שנוכל לעלות באחוזי המתחסנים גם בחברה הערבית. ההיענות בחברה הערבית לחיסונים לשפעת מאוד גבוהה, כך שאין כאן בעיה מנטלית ותרבותית בקשר לחיסונים, ואני מאמין ששיעור המתחסנים עם הזמן רק ילך ויעלה".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו