מג'נון מג'נון

איגוד הבמאים הישראלי הביע את תמיכתו הבלתי מסויגת במוחמד בכרי, יוצר הסרט ג'נין ג'נין, לאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אסר על הקרנת הסרט וחייב את בכרי בתשלום פיצויים והוצאות משפט לסא"ל במיל' ניסים מגנאג'יו.

במאמרי זה אין בכוונתי לדון בסרטו של מוחמד בכרי, אלא לדון בעמדת איגוד הבמאים הישראלי בעת הזו. אך בטרם אעשה כן חשוב לזכור ולהזכיר לציבור הקוראים את הקרב בג'נין שהתרחש במהלך "מבצע חומת מגן" והרקע המשפטי שקדם לפסיקה זו.

רקע תמציתי

מטרת "מבצע חומת מגן" היתה למגר את גל הטרור הערבי שהחל בשנת 2000 ונודע בכינויו "האינתיפאדה השנייה", בו נרצחו למעלה מ-1,000 ישראלים ונפצעו כ־6,000. גל טרור זה הגיע לשיאו בחודש "מרץ השחור" בו נרצחו למעלה מ־135 ישראלים בשורת פיגועי התאבדות שהתרחשו בתדירות יומיומית. הפיגוע הקטלני ביותר ארע בליל הסדר תשס"ב, 27 במרץ 2002, ב'מלון פארק' בנתניה, בו נרצחו 29 אזרחים ונפצעו 140 נוספים. בעילתו של "טבח פסח" זה יצא צה"ל למבצע צבאי רחב היקף בשטחי יהודה ושומרון.

הקרב במחנה הפליטים של העיר ג'נין היה אחד מהקרבות הקשים ביותר במבצע, במהלכו נפלו 23 לוחמים, 13 מתוכם ביום לחימה אחד. על מנת להכריע את הקרב נגד המחבלים, שארע רובו ככולו בשטח הבנוי בצפיפות, לחמו החיילים בסיוע דחפורים, דבר שהותיר הרס ניכר במקומות מסוימים, אך ללא ספק מנע אבדות כבדות אף יותר. יש לציין כי למרות כל עלילות הדם והשקרים שהופצו על ידי המחבלים ותומכיהם, כולל בסרט ג'נין ג'נין, הצליחו הלוחמים להרוג (לא לנטרל) בין 52 ל-56 פלסטינים, רובם המכריע מחבלים חמושים.

סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין" מתאר את הלחימה בג'נין מנקודת מבטה של התעמולה הפלסטינית ובהצמדות לנרטיב הערבי המוכר ממקרי עבר דומים לכאורה בהיסטוריה של הסכסוך, לפיה צה"ל ביצע טבח בתושבי המחנה. בסרט נכללות עדויות של פלסטינים שטענו כי צה"ל ביצע במחנה פשעי מלחמה הכוללים הריגה מכוונת של אזרחים בלתי מעורבים, הפצצות נרחבות ושימוש בטנקים ונגמ"שים בכדי לדרוס פצועים.

בסרט, המציג עמדה מגמתית מובהקת של יוצרו, נעשה שימוש בטכניקות עריכה המציגות את לוחמי צה"ל כפושעי מלחמה לכאורה, לעיני הצופה. בהתייחס לדברים אלו אציין כי מוחמד בכרי אף הודה במגמתיות מסוימת בעריכת חלק מהקטעים בסרט, אך טען שלא עשה זאת במזיד. עוד יצוין כי אנשי הרשות הפלסטינית ובהם שר ההסברה הפלסטיני לשעבר, יאסר עבד רבו, השתתפו במימון הסרט.

הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם והקנה ליוצרו פרסום ופרסים רבים. לאחר שהוקרן בסינמטקים בירושלים ובתל אביב, פסלה המועצה לביקורת סרטים בקשה להקרינו בהקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בישראל בטענות שמדובר בהצגה מסולפת של אירועים במסווה של אמת דוקומנטרית העלולה להטעות את הציבור; שזהו סרט תעמולה המציג באופן חד-צדדי את עמדת הצד עמו מצויה מדינת ישראל במצב מלחמה ובעת שמלחמה זו עדיין נמשכת ועל כן אין זה מן הראוי שהמועצה תיתן יד והכשר להקרנתו; שהסרט פוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור העלול לחשוב בטעות, כי חיילי צה"ל מבצעים באופן שיטתי ומכוון פשעי מלחמה, זאת בניגוד מוחלט לאמת ולממצאים העובדתיים בבדיקות שנערכו על ידי צה"ל ועל ידי גורמים בינלאומיים; שהצגת האירועים גובלת בהסתה ויוצרת דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל".

המועצה הטיבה לסכם את טענותיה במילים אלו: "עקרונות היסוד וטבעה של דמוקרטיה שאינה חפצה לאבד עצמה לדעת מחייבים, לטעמה של המועצה, להימנע ממתן אישור והכשר להקרנת הסרט האמור".

בתגובה להחלטת המועצה לביקורת סרטים החליטו מוחמד בכרי ו"פורום היוצרים הדוקומנטריים" להגיש עתירה לבג"ץ, בטענה כי החלטת המועצה לביקורת סרטים אינה סבירה באופן קיצוני, פוגעת בחופש הביטוי והיצירה, חורגת מסמכותה ומערבת שיקולים מדיניים בהחלטותיה ועל כן יש לבטלה.

לא מפתיע היה כשב-11 בנובמבר 2003 החליט בג"ץ לקבל את העתירה של מוחמד בכרי ולבטל את החלטת המועצה לביקורת סרטים תוך שהוא מתיר את הקרנת הבדיות על מסך הבד בבתי הקולנוע בישראל, זאת בהסתמך על פסק הדין הידוע "קול העם", לפיו חופש הביטוי הוא ערך מרכזי בשיטה הדמוקרטית, כל עוד לא הוכחה סכנה ממשית לסדר הציבורי.

בעקבות הקרנת הסרט בסינמטקים, הגישו חמישה חיילי מילואים שהשתתפו בלחימה בג'נין תביעת דיבה נגד מוחמד בכרי והסינמטקים שהקרינו אותו, בטענה שיש בסרט משום פרסום לשון הרע חמורה ביותר כנגד הלוחמים שהוצגו כפושעי מלחמה. ב-25 בנובמבר 2007 הגיעו התובעים והסינמטקים להסכם פשרה לפיו פיצו הסינמטקים את החיילים והוסרו מהתביעה. מאז ועד לאחרונה נמשך המשפט רק נגד מוחמד בכרי.

ב-29 ביוני 2008 נדחתה תביעת הדיבה בבית המשפט המחוזי, שקבע כי בסרט יש משום לשון הרע על חיילי צה"ל כציבור שלם, ועל כן אין לתובעים זכות תביעה כפרטים. באוקטובר 2008 ערערו התובעים לבית המשפט העליון כשלתביעתם מצטרף גם היועמ"ש בזמנו, מני מזוז, שהחליט לא להגיש כתב אישום נגד בכרי, אך כתב בחוות דעת לבית המשפט כי: "בית המשפט טעה בדחותו את התביעה בגין לשון הרע וכי בנסיבות העניין, ללוחמים זכות תביעה אישית ולפיכך יש לקבל את ערעורם". שופטי בית המשפט העליון הציעו פשרה לצדדים אך משזו נדחתה, החליט בית המשפט ביולי 2011 לדחות את הערעור.

למרות הדחייה לא חסכו השופטים בביקורת על הסרט ויוצרו בפסק דינם. שלושת השופטים שדנו בערעור קבעו שמדובר בסרט גדוש שקרים ושכוונתו המפורשת של יוצרו הייתה לעוות את המציאות כדי להכפיש את לוחמי צה"ל. שופטי בית המשפט העליון קבעו, כי הסרט מציג את חיילי צה"ל כ"אחרון פושעי המלחמה וכאחרון הרוצחים", אך בהתאם להוראת סעיף 4 ל'חוק איסור לשון הרע', הקובעת שלא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגין לשון הרע על "ציבור", מנועים הם מלקבל את הערעור. במילים אחרות הלקוחות מעולם הספורט מדובר בהפסד טכני לכאורה.

לאחר חילופי היועצים המשפטיים לממשלה, קבע אביחי מנדלבליט בספטמבר 2020, כי ליוצר הסרט לא עומדת הגנה מפני תביעת לשון הרע במסגרת תביעה אזרחית שהגיש נגדו סא"ל (מיל') ניסים מגנאג'י, וקבע כי: "הסרט "ג'נין, ג'נין" ועלילות השווא השקריות והמופרכות הכלולות בו פוגעים פגיעה קשה, עמוקה וממשית ברגשות חוגים רחבים בציבור כולו, בחיילי צה"ל, במשפחות השכולות ובלוחמים אשר נשלחו על ידי מדינת ישראל וצה"ל לחרף את נפשם בקרב נגד פעילי הטרור בסמטאותיו של מחנה הפליטים ג'נין".

החלטת בית המשפט המחוזי

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד, ת"א 16-11-12733 מגנאג'י נ' בכרי, נכתב כך: "בסופו של יום, ובהסתכלות נכוחה, עסקינן בנתבע אשר מצא לנכון לייצר סרט, המתיימר להיות סרט תיעודי, המבוסס על קיבוץ של ראיונות עם מי שנחזים להיות תושבי מחנה הפליטים ג'נין.

הראיות בתיק זה מלמדות כי הנתבע בחר, במודע, שלא לערוך בדיקה, ולו מינימלית, ולו ראשונית, של הטענות והעובדות הבאות לידי ביטוי במסגרת אותם ראיונות, ואז אף הגדיל לעשות כאשר מצא לנכון לשזור לתוך ובין אותם ראיונות, מגוון תמונות, קטעי וידאו ומוסיקה אשר יש בהם עצמם, כמו גם במיקום ובדרך בה הוכנסו לסרט, כדי להמחיש ובחלק מהמקרים אף להעצים את האמור באותם ראיונות".

עוד מוסיף בית המשפט באומרו על בכרי כך: "...אין הנתבע יכול לכסות תחת מטריית הגנות אלו, עת נמצא כי אין אמת בעיקרם של הדברים אשר פורסמו במסגרת הסרט, אין תום לב בהצגתם ולא ננקטו על ידי הנתבע צעדים כלשהם, לא כל שכן צעדים סבירים, על מנת לבסס את הטיעון העובדתי הלכאורי השזור בפרסום.

מהראיות עלה כי ביחס לחלק מהתיאורים או המצגים המפורטים בסרט, הנתבע מודע, באופן פוזיטיבי וממשי, כי הם אינם אמת, וביחס לחלק אחר – כי הוא מציג את הראיונות כאלו הכוללים תיאור עובדתי – הגם כי זה לא נבדק וממילא לא נתמך בראיה כלשהי. ואילו מן העבר השני, ניצב התובע, אדם פרטי אשר נקרא על ידי מדינת ישראל לשירות צבאי במהלך מבצע חומת מגן, ומוצא עצמו מוצג בגוף אותו סרט, כמי שבוזז את כל ממונו של אדם אחר, מבוגר וחסר ישע, וזאת כחלק מהצגתה של מציאות אלטרנטיבית כוללת, פרי יצירתו של הנתבע".

בהינתן כל אלה, קבע כאמור בית המשפט כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 175,000 ₪ והוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח. כמו כן, נאסרה הפצתו והקרנתו של הסרט בישראל, וניתן צו להחרמתם של 24 עותקי הסרט בישראל.

עמדת איגוד הבמאים הישראלי

ב-19 בינואר 2021, לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי, פרסם איגוד הבמאים הישראלי הודעת תמיכה במוחמד בכרי בזו הלשון: "האיגוד אינו גוף צנזורה ואינו יכול לבדוק את אמיתות העדויות, אך אנחנו כיוצרות ויוצרי קולנוע איננו יכולים לשפוט ומסרבים לקבל עמדה כזאת שמבקשת למחוק יצירה, עמדה שלא מצליחה להבין מהי יצירה ומהי אילוסטרציה. לכן אנחנו בוחרים להתייצב לצדו של מוחמד בכרי שתיעד בסרטו את מצוקותיהם וכאבם של בני אדם ברגעיהם הקשים ובמשך עשרים שנה עומד למשפט על כך, בתקווה שתימצא הדרך לתקן את העוול שיצר בית המשפט המחוזי".

לא הייתה זו הפעם היחידה בה הובעה תמיכה במוחמד בכרי ויצירתו הפוגענית. ב- 8 בינואר 2020 התפרסמה הודעת תמיכה זו: "איגודי היוצרים והיוצרות עומדים לצד מוחמד בכרי, ולצד כל יוצר-ת העומד-ת מול ניסיונות השתקה וסתימת פיות. איגוד הבמאיות והבמאים והפורום הדוקומנטרי בישראל מגבה ותומך בחברנו הבמאי והיוצר מוחמד בכרי מול מסע הרדיפה וההפחדה שמולו הוא עומד. אין דרך להבין את הנעשה פה מלבד רדיפה חסרת גבולות הנמשכת שנים ארוכות, במהלכן נדחו כבר שלוש עתירות ע”י בית המשפט, והרדיפה חסרת הטעם נמשכת. ביום חמישי הקרוב (6/2) יתקיים דיון נוסף בתביעה שהוגשה נגד מוחמד בכרי, שכבר חמש עשרה שנה נמצא בעינוי דין בעקבות הסרט שביים ג’נין ג’נין. איגוד הבמאיות והבמאים כבר הביע את תמיכתו בבכרי בעבר בהודעה לעיתונות, במסגרתה טענו כי נמשיך להתייצב למען חופש הביטוי והיצירה, ללא קשר לנושא הסרט או לעמדות הפוליטיות של יוצריו".

לזכותו של איגוד הבמאים יאמר כי דבקים הם ועקביים הם במדיניותם בעד חופש הביטוי, כפי שפורסמה על ידם: "אגוד הבמאיות הבמאים שם לו למטרה להגן על החופש האמנותי של היוצר-ת, כשהתנאי הראשון לקיומו של חופש אמנותי הוא חופש הביטוי. האיגוד, כאיגוד יוצרים סולידרי, רואה מחובתו למחות ולהיאבק בכל ניסיון להשתיק ולשתק יוצרות ויוצרים. הפלורליזם, חופש המחשבה וחופש הביטוי הינם אבני הבסיס, לא רק לחברה דמוקרטית, אלא אף לחברה יוצרת. בכל עת שישנו חשש לפגיעה בחופש הביטוי האיגוד לוקח חלק פעיל ועומד בחזית של כל מאבק לשמירתו וימשיך להגן על היצירה ללא הבדלים של דת, גזע, מין, לאום או השתייכות פוליטית".

בראיון לאראל סג"ל בתכניתו ברדיו -103FM על החלטת בית המשפט לאסור את הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין", טען במאי הקולנוע נדב לפיד כי גם אם אין דיוקים היסטוריים בסרט, מה שעומד לנגד עיניו הוא "עיקרון היסוד הכי מהותי בתעשייה האומנותית וזה חירות וחופש הביטוי".

מעניין האם אי פעם עמדו לנגד עיניו של הבמאי לפיד וחבריו לאיגוד הישראלי אותן דמויות לוחמים, תמונות הנופלים וצער משפחותיהם השכולות, שהסרט עבורם מהווה עינוי קשה מעינוי הדין של יוצרו לכאורה, כפי שהוזכר קודם לכן בתגובת האיגוד.

ביקורת

כאמור, אין בכוונתי לעסוק בתוכן סרטו הבזוי לטעמי של בכרי, אלא להביע תמיכה בלוחמים, במפקדים ובבני המשפחות השכולות, שנאלצו להיאבק בהפצת הסרט העלילתי תרתי משמע, יותר מאשר הוא דוקומנטרי לכאורה, קרוב ל-18 שנה. מאבק שבוצע לפרקים ללא גיבוי רשמי וציבורי רחב בהכרח, כנגד רוחות רעות המנשבות בחברה הישראלית ששלחה את מיטב לוחמיה לקרב, ממנו חלקם לא שב.

הטיב להגדיר עמדה זו עו"ד ישראל כספי, מיוזמי התביעה נגד בכרי, שצוטט באתר 'מקור ראשון' כך: "מדינת ישראל מפקירה את לוחמיה ואת המשפחות השכולות של חללי צה"ל. לא ייתכן שכבר 17 שנה חיילי מילואים צריכים להיאבק על טיהור שמם בגלל סרט שעשה עליהם האויב ומומן על ידי הרשות הפלסטינית. זהו סרט שמציג את הלוחמים ואת צה"ל כולו כרוצחים וכפושעי מלחמה נאצים. מדינת ישראל וגורמי השלטון נאלמו דום. ולא מסייעים ולא מבינים שחובתם להוביל את המאבק לטהר את שמם של הלוחמים, או לכל הפחות את שמו של צה"ל. בפועל, סרטו של בכרי מוקרן כבר 17 שנה ובו מתוארים חיילי צה"ל כצבא של רוצחים. אנו מקווים שמדינת ישראל ובית המשפט לא יפקירו את הלוחמים שנפלו שם בקרב בגלל הזהירות הגדולה שננקטה שלא להרוג חפים מפשע. אנחנו מקווים שהפעם ייעשה הצדק".

איגוד הבמאים הישראלי המביע תמיכה ביוצר הסרט בשם חופש הביטוי הבלתי מוגבל לכאורה לטעמם, ממשיך להפנות גב ללוחמי צה"ל שחרפו ועודם מחרפים נפשם למען בטחון ישראל, בכדי שבין היתר תוכל להתקיים במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית יצירה ישראלית מקורית, ממנה יוכלו כלל אזרחי ישראל להינות ללא חשש מפיגועי מחבלים שפלים באולמות הקולנוע, בתאטראות ובמרחב הציבורי, בהיותם מטרה לגיטימית לארגוני הטרור הרצחניים רק בשל יהדותם ברוב המקרים!

יום השואה הבינלאומי

השבוע, ב-27 בינואר, יצוין במקומות שונים עולם יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. יום זה, בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים בשנת 1945, נקבע כיום זיכרון בהחלטה שהתקבלה פה אחד בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 2005, בכדי לציין את רצח היהודים ומיעוטים נוספים בידי הנאצים ועוזריהם.

לאור סמיכות הצהרת התמיכה במוחמד בכרי ובסרטו לבין יום השואה הבינלאומי, תהיתי כקצין לוחם בצה"ל וכנכד לשורדי שואה, האם לדידו של איגוד הבמאים הישראלי יש "להגן על היצירה ללא הבדלים של דת, גזע, מין, לאום או השתייכות פוליטית" כפשוטו וללא סייגים?
הרי ברמה העקרונית ולאור תפישת עולם מעין זו, יכול האיגוד לתמוך גם בסרטים שיופקו על ידי ארגונים ניאו-נאצים, מכחישי שואה וגזעניים, כמו גם בכאלו של ארגוני מחבלים או "לוחמי חופש" כהגדרתם שלהם, כחיזבאללה, דאעש, חמאס ועוד. על כן, מן הראוי שביום זיכרון זה יחשבו היטב באיגוד הבמאים הישראלי האם ראוי שיהיו 'קווים אדומים' לחופש היצירה והביטוי בטרם יהפוך זה לחופש הביזוי, ומשם ידרדר לתהומות קשים אף יותר?!

האם סרטים מבית היוצר של הבימאית הנאצית לני ריפנשטאהל ומבית מדרשו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס ימ"ש, יכולים להיכנס להגדרות איגוד הבמאים הישראלי? האם הסרט התיעודי לכאורה "היהודי הנצחי" שיצא לאקרנים בשנת 1940, המציג קטעי וידאו ותמונות מאורח החיים של יהודי פולין תוך הצגתם המגמתית כמושחתים, מכוערים, מזוהמים, תככנים, עצלנים וסוטים, המהווים נטע זר באירופה שמטרתו הסופית השתלטות על העולם, הינו לגיטימי להקרנה כסרטו של מוחמד בכרי? האם לדעת האיגוד אין להקרנת סרטי תעודה מגמתיים ושיקריים משמעות או השפעה על הצופים? את מי משרתים בדיוק סרטים אלו, על חשבון מי הם מופקים ומי בסוף עתיד לשלם את מחירם ובאיזה סוג של מטבעות/ דמים?!

עוד מומלץ לחברי האיגוד לעשות חשבון נפש עמוק ולבחון מה משמעות היותם "אגוד הבמאים הישראלי"- האם זו הבחנה גיאוגרפית בלבד לצרכי קבלת תמיכות והטבות שונות מהמדינה? האם יש להם מעבר לזיקה הגיאוגרפית גם זיקה לערכים ולמכנים המשותפים הישראלים דווקא, יותר מאשר לאלו של שכנינו ואויבנו ברשות הפלסטינית, בסוריה, באיראן או בתימן?

סיכום והמלצות

כשם שלא יעלה על הדעת כי יוצר ישראלי יפיק סרט אנטישמי המבוסס על שקרים ועלילות דם כנגד יהודים, המציג את הנרטיב של הנאצים ועוזריהם באור חיובי, כך אסור לאפשר למוחמד בכרי ולהקת המעודדים שלו באיגוד הבמאים הישראלי, לפעול בגבולות מדינת ישראל או מחוצה לה, בחסות ובתמיכה ממשלתית וציבורית זו או אחרת, בכדי להכפיש את צה"ל ולוחמיו שנשלחו להגן על כולנו והילחם באויבינו.

על הציבור המאמין בדמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית חפצת חיים, הנלחמת מזה עשרות שנים באויביה הבאים לכלותה, לכרסם בצביונה ולשנות את אופייה, לדרוש מהמחוקק לפעול בכדי להבטיח שאלו הנשלחים להגנת המדינה ואזרחיה, ובכלל זאת ערכיה, לא יאלצו להתמודד מול "מפגעים תקשורתיים" ועלילות שונות באצטלה של יצירות אומנות כביכול, החוסות תחת כנפי חופש הביטוי הבלתי מוגבל, לכאורה.

ממליץ אני להוסיף ל'חוק לשון הרע' פסקה המתירה תביעה כנגד המוציא דיבה כנגד גופים הפועלים בשם המדינה, הממשלה והציבור ככלל, כדוגמת כוחות הביטחון וצה"ל בראשם.

ממליץ אני כי תישלל כל תמיכה ממלכתית מגופים המביעים תמיכה במעשיהם או בדבריהם בעוכרי ישראל וכי אלו יועמדו בסופו של יום לדין לאחר חקירה ממצה.

במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית לא יעלה על הדעת כי אזרח יעליל עלילות שווא זדוניות על חיילי צה"ל שנשלחו כחוק להגן גם עליו. לא ייתכן שלא יחולו על המכפיש סנקציות בדין הפלילי ולא רק האזרחי, למרות חופש הביטוי הכמעט בלתי מוגבל. בנוסף, לא מתקבל על הדעת שאנשי כוחות הביטחון באשר הם (צה"ל, משטרה ושב"כ) יקראו חדשות לבקרים בכינוי מעורר הסלידה "נאצים" והדבר יעבור לסדר היום, כאילו מדובר בזמזום טורדני או קללה נדושה.

על הציבור הציוני במדינת ישראל, שעוד נותר בו שמץ של כבוד עצמי וגאווה לאומית, להבין כי אומה או אדם שאינם מכבדים את עצמם- לא יזכו לכבוד מזולתם. אלו הם החוקים במזרח התיכון. אלו הם חוקי האנושות מראשיתה. מג'נון מג'נון מי שלא מבין ומפנים זאת.