"נראה לך ששכחתי אותו באוטו, מה הוא ילד?" את המשפט הזה אומרת אשתו של צבי אריה שטיסל לחברותא שלו, ממש פריים אחד אחרי שהיא שכחה אותו באוטו. החברותא מסתפק בתשובה הזו, אבל הצופה שיודע לעשות אחד ועוד אחד קורא בין השורות את המסקנה המתבקשת – כן, הוא ילד.
לאורך כל הפרק תהיתי מה מזכירה לי מערכת היחסים בין צבי אריה לטובי אשתו, ורק לקראת הסוף, עם הרמז הקטן הזה של טובי, הבנתי מה אני רואה – המתחים והניואנסים הקטנים פה עוסקים בחינוך, לא בזוגיות.
טובי נותנת לו להשמיע את דעתו אבל מבהירה לו מי באמת מחליט כאן, מסבירה לו כי הוא אולי כרגע לא מבין את זה אבל בטווח ארוך זה לטובתו, מרימה את הקול כשהוא חוצה את הגבול וכו' וכו', יכולתם להחליף את הסצנה באמא ובן והתוכן לא היה משתנה הרבה. למעט דבר אחד – המראית עין.
"החלטתי להרשות לך להשאיר את המכונית", מודיע בסוף צבי אריה, כאילו שטובי בכלל שאלה אותו. "רציתי ללמוד נהיגה אבל צבי אריה לא הרשה לי" אומרת טובי לחברותא שבא לבקר, מסתירה את האמת בחיוך תוך שהיא מוסרת לאשתו דש ובהצלחה בלימודי עריכת דין, לימודים אותם הוא "אסר" עליה.
שטיסל מציגה מקרה יחיד, שני מקרים אם נספור גם את החברותא ואת אשתו שחולמת להיות עורכת דין, אבל פותחת למחשבה על המתרחש בכלל החברה החרדית. הפתגם הידוע טוען ש"בעל המאה הוא בעל הדעה", ככה שצבי אריה וחבריו יכולים להתנגד לקניית רכב עד מחר, אבל פנקס הצ'קים נמצא במגירה שליד המיטה של טובי.
זה נכון שהפער הזה בין הבעל הלומד לאשה העובדת קיים בחברה החרדית כבר עשרות שנים, אבל שטיסל מצביעים על כך שהפער הזה הולך ומתרחב. התופעה היא תופעה גלובאלית, פער בין מעמדות שהולך וגדל בעקבות השיפורים הטכנולוגיים והאפשרויות העומדות בפני בעלי ההשכלה, הבעיה בחברה החרדית שהפער הזה קיים גם בתוך הבית פנימה.
הבעל נשאר אברך, כמו בעבר, אבל האשה כבר לא מסתפקת בלהיות גננת – היא רוצה להיות עורכת דין. 'מנהג אבותינו' היה לנסוע באוטובוסים, אבל רכב זה עכשיו דבר זמין ונגיש אז טובי קונה לעצמה רכב. מגיע לה, היא עבדה קשה בשביל זה.
פעם אחר פעם מכריז צבי אריה שהוא הגבר בבית הזה, משכנע גם את החברותא לעמוד על שלו, אבל כשנזכרים בהצהרה שנשאו הוא וכל חבריו מתחת לחופה "כהלכות גברין יהודאין דפלחין ומוקרינן וזנין ומפרנסין לנשיהון", מבינים שהוא אולי הגבר, אבל טובי היא זו שלובשת את המכנסיים בבית הזה...
האם התופעה הזו קיימת? ברור לי שכן. כמה היא נפוצה? אני באמת לא יודע. אבל, וכאן אני מרשה לעצמי להפריח ניחוש זהיר, היא רק תלך ותגדל בתקופה הקרובה, וסביר להניח שמראית העין לא תוכל להחזיק לנצח. שגם כלפי חוץ (למשל בייצוג בפוליטיקה), מעמדה של האישה החרדית הולכת להשתנות.