לכל אדם יש רגעים מסוימים בחיים, שהוא זוכר כל החיים. לעיתים, אלו רגעים שלצופה מהצד הם נראים בנאליים, אבל לאדם עצמו קרה באותו רגע משהו משמעותי.
לי באופן אישי, זכור רגע כזה, שבו הבזיקה לי מחשבה משנת תודעה, שהולכת איתי מאז ועד היום.
זה התחיל ברגע הכי שגרתי בחיים. נכנסתי לסופר לקניות. עמדתי מול ערימת המלפפונים, והתחלתי לבחור אחד אחד. (אני זוכר, המלפפונים עוד עומדים לי מול העיניים!).
ההשתתפות ללא תשלום לקבלת תזכורת לאירוע לחצו כאן
השנה הייתה שנה שמינית לשמיטה. זה עתה הסתיימה לה שנת השמיטה, ואני חשתי הקלה. בשמיטה, הייתי צריך להתאמץ מאוד למצוא פירות וירקות שיתאימו לי הן מבחינה 'הלכתית' והן מבחינה 'ציונית – דתית'.
מחד, כציוני – דתי, היה לי חשוב מאוד לא לקנות סחורה שמגיעה מנוכרים או מחוץ לארץ, שהרי חשוב מאוד לחזק את החקלאות היהודית בארץ, וכולנו יודעים שבשמיטה כשקונים דווקא מנוכרים, הרי שהנוכרים משתלטים על עוד ועוד אדמות, ודוחקים את רגלי ההתיישבות היהודית בארץ.
מאידך, מבחינה הלכתית, העדפתי שלא להסתמך על היתר המכירה, שגם הפוסקים שתמכו בו כמרן הרב קוק זיע"א, ראו בו היתר הלכתי בדיעבד. וכך מצאתי עצמי תר אחר חנויות שמיטה, ששיווקו דווקא פירות וירקות מיבול שישית, אוצר בית דין, מצע מנותק ועוד. לעיתים, לא הייתה בעירי סחורה מתאימה, ונאלצתי לרכוש סחורה בערים אחרות, ואף לוותר על חלק מהמוצרים.
והנה, הגיעה השנה השמינית, וברוך ה' אפשר לרכוש פירות וירקות בקלות ובנחת...
אולם, כשהושטתי ידי אל המלפפונים, פתאום הבזיקה בי המחשבה – המלפפונים הללו מהיכן הם מגיעים? אולי הם מחוץ לארץ או מיבול נוכרי? האם בכל השנים, שאינם שמיטה, לא חשוב לחזק את החקלאות היהודית בארץ?
כל שמיטה מחדש, שב ומתלהט הוויכוח הישן, שלא נס ליחה כבר 140 שנה, על היתר המכירה ואוצר בית דין, מול קנייה מנוכרים או מחו"ל. למעשה, זו ההזדמנות היחידה שבה אנשי הציונות הדתית חשים שהם מחמירים בהלכות כשרות יותר מאחינו החרדים.
ואכן, יש חשיבות הלכתית גדולה בקניית תוצרת החקלאות היהודית בארץ. בקנייה זו אנו מקיימים גם את מצוות "וחי אחיך עימך", וגם שותפים במצווה לירש את ארצנו, שהרי כשאנו קונים פירות וירקות מיבולי הארץ, אנו מחזקים את ידי אחינו העוסקים במלאכת הקודש של ישוב הארץ, וגורמים באופן ישיר לכך שבכוחם של החקלאים לתפוס שטחים נוספים ולעבדם.
אולם, הגיע הזמן שננהג ביושר. אם מצוות אלו חשובות בשמיטה, ופוסקים רבים אף הקלו למענם קולות הלכתיות כהיתר המכירה, ואף באוצר בית דין יש קולות רבות, הרי שקל וחומר שיש להקפיד בכך כל השנים, כשמצוות אלו מתקיימות ללא קולות בצידן.
אמת, גם אני מכיר את החילוק המפורסם, שבשמיטה חייבים להקל כדי שהחקלאות לא תתמוטט לחלוטין, ואילו בשאר השנים החקלאות תשרוד ברמה מסויימת גם אם לא נתאמץ לרכוש דווקא תוצרת הארץ. אך, במחילה, תירוץ זה אינו מספק. ככל שנהדר ונרכוש דווקא מיבול החקלאות היהודית בארצנו, כך היא תלך ותתעצם וניישב יותר את ארצנו, ואף נספק פרנסה לאחינו.
בימים אלה, כשאנו חוגגים את ט"ו בשבט, היום המוקדש לחיבור לפירות ארצנו, הרי שמעבר לחשיבות הרוחנית הגדולה שיש בקדושתם של פירות ארץ ישראל, עלינו להתעורר גם למצוות ולחשיבות הלאומית הגדולה שיש ברכישת פירות ארצנו וחיזוק החקלאות היהודית בארץ!
בליל ט"ו בשבט הקרוב נקיים בשיתוף עם מכון התורה והארץ סדר ט"ו בשבט חגיגי שיעסוק בשבחם וחשיבותם של פירות ארץ ישראל.האירוע יתקיים ביום רביעי, י"ד שבט התשפ"א (27.01.21). בשעה 20:00 שידור לנשים, והחל מ-20:20 לכלל הציבור.
שידור ישיר של האירוע יהיה בערוץ 7, ובעמודי הפייסבוק: ט"וב הארץ, מכון התורה והארץ, תרבות יהודית וגרעין חינוכי נתניה.
בשעה 19:00 ייתקיים חידון הארץ ומצוותיה ה-6 בהנחיית נריה פנחס – שידור ישיר בערוץ 7 ובעמוד הפייסבוק של מכון התורה והארץ
ההשתתפות ללא תשלום לקבלת תזכורת לאירוע לחצו כאן
האירוע פתוח לקהל הרחב מכל הגילאים.