משה (קינלי) טור-פז
משה (קינלי) טור-פז צילום: ערוץ 7

האדמו"ר ממונקטש היה ממובילי ההתנגדות לציונות בתקופת קום המדינה.

את הסיפור הבא שמעתי מחותני פרופ' אביעזר רביצקי והוא מובא בספרו "הקץ המגולה ומדינת היהודים".

כשפרצה מלחמת השחרור הסתגר האדמו"ר בחדרו ולא יצא משם אפילו לתפילות או לארוחות. החסידים שהתגודדו מסביב לחדר שמעו תכופות מבפנים צעקות וגערות ואף קולות גרירה והתכתשות.

כשהסתיימה המלחמה יצא האדמו"ר מחדרו, ונראה כמי ששהה במלחמה למעלה משנה. שאלו אותו החסידים "רבנו – נלחמת עם שרו של עשו על מנת שישראל ינצחו?". ענה להם האדמו"ר "נלחמתי ביחד עם שרו של עשו, שהיהודים לא ינצחו יותר מדי".

החברה המערבית התחרותית שואפת לנצח את האויב ולהכריעו עד עפר, גם אם מדובר ביריב עיסקי או אפילו בתחרות בעולם העמותות ללא כוונת רווח. השאיפה לניצחון הפכה להיות אחד מסממני הקפיטליזם המערבי. 

אבל הדרך הזו, שגם בעולם העיסקי יש מפקפקים בה בשנים האחרונות, מסוכנת מאד כשמדובר בעולם הפוליטי. ישראל נמצאת במערכת בחירות רביעית, וכבר הספקנו לשכוח שמערכות אלו מגיעות לאחר שלטון רב שנים של נתניהו והליכוד. מאז מהפך 77' היה מחנה המרכז-שמאל שותף בשלטון במשך שנים מעטות מאד.

מה עושה שלטון ארוך שנים לזה שמחזיק בו? הוא מתחיל לזהות את עצמו עם השלטון. המדינה היא אני. ומה עושה הדרה מהשלטון לאורך שנים רבות? מייצרת ייאוש. זעם. ולעיתים אף דחף לנטישה.

אין בדברים שכתבתי בכדי להטיף לממשלת אחדות. ראינו כיצד נראתה ממשלת ישראל בשנה האחרונה. לא ממשלה ולא אחדות. אבל יש מקום לחשוב מחדש על הדרך שבה משורטטת החברה הישראלית ובאמצעותה הפוליטיקה הישראלית.

בתוך החברה ישנם תמיד כוחות סותרים, אלו שרוצים לשמר את הסדר הקיים ואלו הרוצים לפרוע ולארגן אותו מחדש. 

היות ויש כמעט קונצנזוס על כך שמצב הלכידות החברתית בישראל הוא בכי רע, אני חושב שחציית גבולות בין חלקי החברה הישראלית ויצירת חיבורים חדשים היא משימה חשובה ביותר לתקופה שלפני ואחרי בחירות מועד 4. 

אחת הטענות כנגד התקשורת והפוליטיקה בישראל היא כי התמונה העולה מתוכם הינה מקטבת ומפרידה הרבה יותר מהחברה עצמה. אני חושב שגם בתוך התקשורת ומאחורי קלעי הפוליטיקה הקשרים החברתיים והמקצועיים חזקים בהרבה ממה שהם מצטיירים בחוץ. ולכן יש אינטרס לאומי ראשון במעלה ליצור חיבורים בין מפלגות שנראה היה שאינן יכולות לעבוד ביחד.

בועדות הכנסת ניתן לראות את ינון אזולאי מש"ס עובד בצמידות עם מיקי לוי מיש עתיד ואת מאיר כהן משתף פעולה עם מיכאל מלכיאלי. ואם מפלגות הרחוקות אלו מאלו יכולות לפעול ביחד לטובת טוב משותף, אין סיבה שהן לא ישבו יחדיו בקואליציה וגם יראו למצביעיהן שהמרחקים ביניהן אינם כה גדולים.

ואם תבואו ותשאלו, האם באמת ניתן להגיע להסכמות בנושאים טעונים כמו דת ומדינה בין מפלגות שנראות רחוקות כמו ש"ס ויש עתיד, התשובה היא שקורונה. בשנה האחרונה למדנו שהחיידק איננו מבדיל בין דם לדם, וכי ללא שיתוף פעולה בין חלקי החברה הישראלית איננו יכולים לנצח. אתגרי דת ומדינה יחכו לימים אחרים. לריב תמיד יהיה זמן.

והעיקר, לא לנצח יותר מדי.