למה מגפה צריכה לעורר אותנו?

לבית המקדש אין תחליפים ואי אפשר להעביר את האחדות למקום אחר גם לא באופן זמני!
בית המקדש הוא לא השלב האחרון של האחדות, אלא ההתחלה

בנימין קוסובסקי , י"ד בשבט תשפ"א

למה מגפה צריכה לעורר אותנו?-ערוץ 7
בנימין קוסובסקי
צילום: עצמי

בימי דוד המלך השתוללה מגפה שהרגה עשרות אלפים מישראל, כפי שמתואר בסוף ספר שמואל. המגפה נעצרת על ידי בנין מזבח בהר המוריה והעלאת עולה לה', כצו גד הנביא.

הנביא מספר שה' (או השטן) מסית את דוד למנות את העם, מעשה שגם דוד עצמו מתחרט עליו. בעקבות המפקד מציע גד לדוד לבחור אחד משלושה עונשים, והוא בוחר לפול ביד ה', כלומר שלושה ימים של מגפת דבר קשה. ואכן מגפה קשה אוחזת בעם ומתים רבבות בישראל. ויש להבין, ועוד יותר בהקשר האקטואלי - על מה נענש דוד ועל מה ניגף העם?

מבואר במדרש שמואל, וכן כותב גם הרמב"ן שהמגפה באה על כך שהעם לא דרש את בנין המקדש. אילו העם היה דורש מקדש, עוד בימי השופטים הוא היה נבנה. אמנם דוד עצמו רצה מאוד לבנות מקדש לה', אך כנראה שהעם לא היה שם. כך גם ניכר מדברי הנביא: המגפה נעצרת על ידי בניית המזבח והקרבה עליו. מסתבר שאילו כבר היה בהר המוריה מזבח וקרבנות המגפה כלל לא היתה נצרכת.

אך עדיין לא ברור מדוע דווקא מגפה, ומדוע על ידי מפקד העם?

במקום בו מזהירה התורה על הנגף שעלול לבוא בעקבות מפקד העם, היא גם מדריכה כיצד יש למנוע את המגפה. בפרשת כי תשא מצטווים ישראל להביא מחצית השקל לבנין המשכן, ובכך למנוע נגף. ומכאן למדנו שמפקד בלא מחצית השקל, גורם למגפה. גם בסיפור שלנו יכול היה להמנע הנגף אילו המפקד היה נעשה על ידי מחצית השקל לשם בנין המקדש. אלא שכאמור לא היה רצון בעם לבנין המקדש, וממילא גם לא למחצית השקל.

נראה שאין כאן רק "פטנט" למנוע מגפות, אלא יש בזה דבר מהותי. כיצד מונע מפקד על ידי מחצית השקל את המגפה?
ועוד נשאל, לכאורה ניתן היה לצוות על כל אחד להביא שקל אחד שלם, ומדוע מחצית? כאשר כל אחד מביא רק מחצית שקל, אשר מצטרפת למחציות של כלל ישראל, הוא מורה שאינו שלם בפני עצמו. רק על ידי חיבור של כל הציבור ניתן לבנות את האחד השלם.

חצי מסמן את החלקיות, את החסר שיש בכל אחד בפני עצמו. ישראל אינם אוסף של פרטים אלא חלק מכלל אחד גדול. המגפה מגיעה בעקבות פירוד ומחלוקת. אם כל אחד מישראל נמנה בפני עצמו, הוא גם נידון בעצמו מול ה', ועל כן שורה עליו הדין. כאשר אדם כולל עצמו בציבור, הוא ניצל מן הדין, וזאת מכיוון שכל ישראל לעולם זכאים. כלל ישראל גבוה מהפרטים, ושורשו הרוחני עליון. תרומת מחצית שקל, מעידה על החלקיות שיש בכל אחד, ועל כך שאין ישראל אוסף פרטים, אלא יישות אחת. על ידי מחצית השקל מתחבר כל אחד לשורש של כלל ישראל, וכך ניצלים ישראל מן המגפה.

ומדוע זה קשור לבנין המקדש? המקדש הוא המקום המאחד את ישראל. המקום הציבורי של עבודת ה', והמקום שבו מתגלה כלל ישראל. בגלות עם ישראל עובד את ה' כפרטים, אך עבודת ה' האמתית היא ציבורית שכן התורה ניתנה לישראל ככלל ויש לה מקום אחד בלבד – בית המקדש. אחדות אמת יכולה להיות רק על ידי גילוי הערך העליון האמתי המחבר בין הפרטים. בלא איחוד סביבו, כל אחדות תהיה מאולצת ונובעת רק מהסכמים תועלתניים.

התאחדות סביב ערכים חלקיים נועדה לכשלון, היא תהיה תמיד ארעית וגם חסרה. בית המקדש הוא המקום שבו מתגלה עלינו הקב"ה, שם מתגלה כלל ישראל, ורק שם עם ישראל יכולים להתאחד. נקודת האחדות אינה רק ערך מטאפיזי, אלא יש לה גם מקום, והמקום הזה לא ניתן להחלפה.

יוצא אם כן שהמגפה באה על פירוד, אשר תיקונו יגיע רק בהתאחדות סביב ערך אחד עליון המתבטא במקום אחד – בית המקדש, וממילא תעצר המגפה מעל בני ישראל.

ומכאן לימינו. איני מבקש (ואיני ראוי) לתת הסברים מוסריים להתרחשותם של אירועים. אך אני סבור שעלינו להתבונן למה מעוררים אותנו אירועי השעה. מאז קום המדינה התאחדנו סביב נושא ההצלה ממוות לחיים, ובכך הצלחנו לגבור ולצלוח את חילוקי הדעות. הערך המחבר של הקיום גבר על כל הערכים האחרים המחולקים.

ברוך ה' זכו ישראל להגיע בימינו למקום טוב מבחינה בטחונית וכלכלית, ואנו עולים אל השלב הבא. כעת אנו נדרשים להתאחד סביב ערך עליון יותר, שיאפשר למצוא את הנקודה המשותפת הכלל ישראלית.

הנקודה הזו אינה יכולה להתמצות בשמחה ביום העצמאות, כי זה שייך לשלב הקודם של ההצלה וכפי שניכר אין אנו מסתפקים בו עוד.

השלב הבא של האחדות יהיה רק במקום שבו מתגלה באמת כלל ישראל, ירושלים, מקום המקדש. המקום של הערך העליון המחבר את שורש נשמת ישראל. ההגעה למקום רוחני ונפשי זה מבחינה ציבורית דורש בירור, ותהליך. איננו רוצים מקדש של פרטים, אלא של כלל ישראל. אבל לשם כך עלינו לדבר עליו, לעסוק בו, ללמוד עליו, ולעורר את השתוקקות אליו. עלינו לברר יותר ולעסוק בנקודה המהותית הזו המתגלית רק במקום המקדש, וממנה לקבל את התעצומות.

ושני דברים שלדעתי יש לזכור:
1. לבית המקדש אין תחליפים – ואי אפשר להעביר את האחדות למקום אחר גם לא באופן זמני!
2. בית המקדש הוא לא השלב האחרון של האחדות, אלא ההתחלה שלה. אנחנו צריכים לדבר עליו ממש. ומכיוון שהתורה היא מעשית, והיא קודם כל כוללת מצוות ולא רק רעיונות מופשטים, עלינו לדבר גם על בניינו של המקדש ועל הלכותיו המעשיות! בניין מקדש זה לא המלצה, זו מצווה. והוא השלב הבא בגאולת ישראל, שעל ידי בירור עניינו והעיסוק בו תתגלה האחדות המיוחלת.

"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך... ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"