היום מצוין מלאת 18 שנים להירצחו של הרב נתנאל (נתי) עוזרי בידי שני מחבלים חמושים שהגיעו לפתח ביתו שמצפון לקרית ארבע.
על דמותו הייחודית שוחחנו עם ד"ר מיכאל בן ארי, חברו הקרוב. "בכל איזכור של הרב נתי אני מצטמרר", הוא אומר.
"הכרנו בתקופה שלמדתי בישיבת מרכז הרב חברותא יחד עם בנימין כהנא. הוא היה בחור בקרית נוער, הוא הגיע ללמוד והתקרב אלינו ולאידיאולוגיה וכשהקמנו את ישיבת הרעיון היהודי המחשבה הייתה איפה ילמד נתי. הוא ונועם פדרמן היו הזרז להקמתה של הישיבה ולא פלא שהוא הפך למרכזי כל כך בישיבה, בלמדנות, ברצינות".
"היה ידוע כמי שרושם את כל השיחות והשיעורים של הרב כהנא. אחרי שהוא נרצח החברים לקחו את כל הכתבים שהוא אסף וליקט בצורה יסודית ובכתב רהוט והוציאו כספר על פרשיות השבוע ומועדים, ספר של תלמיד ורבו. נתי היה תלמיד חכם מאוד מיוחד. הוא היה למדן תנ"ך לצד לימודי גמרא ושלחן ערוך. לפני שהרב בנימין נרצח הם היו לומדים חברותא פעם בשבוע. הוא היה לומד תנ"ך בצורה מאוד סדורה, ובכל פעם שהוא סיים לקח ספר תנ"ך חדש כדי לסמל שזה לימוד מחדש. זו אמירה שהתאימה לרעיון של הישיבה כי הרב כהנא אמר שמה שעושה את היהודי בדור הגאולה הוא לימוד תנ"ך והחיבור לארץ. נתי היה כזה".
מוסיף ד"ר בן ארי ומספר: "קראנו לו התלמיד חכם הלוחם. הוא היה תמיד בעשייה ובפריצת דרך. מה שמכונה היום 'נוער הגבעות', מה שעומד מאחורי זה הוא נתי שלא מקבל את זה שנהיה לכודים בתוך גדרות, באנו להיות בכל מרחבי הארץ. כך הוא יצא מקרית ארבע ובנה בית אחד והמשיך לעוד קילומטר וחצי והקים את ביתו השני וללא מים וחשמל גידל את משפחתו עם חמשת הילדים הקטנטנים כשהוא מחובר לטבע לחקלאות ולבעלי החיים. הוא היה הולך מגבעה לגבעה ומנחיל את האהבה הזו. היינו נפגשים וכשנפגשים לומדים רמב"ם".
"ישראל ניר ע"ה, אבא של לבנת מספר שיום אחד הם הגיעו אליהם לישון בירושלים באחת בלילה ובחמש בבוקר הוא קם שמע קול לימוד בחמש בבוקר ומצא בסלון את נתי. שאל אותו 'רק עכשיו הלכת לישון' ונתי אמר לו 'אבל מה אעשה עם הנשמה שלי?' היה בו מיצוי של עשיה לימוד יחד. הוא היה מאוד רציני ועם זאת תמיד היה חיוך ביישני על השפתיים שלו. היה משהו מאוד עקשני בדבקות שלו במשימה. כשהוא לוקח משהו על עצמו זה עד הסוף ועם זאת בנעימות".
עוד מספר ונזכר בן ארי: "לא הייתה איתו שיחה סתם. תמיד היה שם עניין של מהות ותורה. אני זוכר את השיחה האחרונה שהייתה באזכרה של בנימין כהנא כמה שבועות קודם לרצח שלו. נפגשנו בתפוח שנתיים אחרי הרצח של בנימין ושנינו היינו חברים מאוד טובים של בנימין, היינו יחד חבורה מאוד מגובשת. זה היה יום חורף בחוץ ועסקנו בסוגיה תנ"כית כלשהי ושנים בה מכאן ומכאן. זה היה הדבר שהיה מיוחד בו כל כך גם בחיבור לארץ ישראל וגם לתורה וגם בהנהגה של פריצת הדרך".
על הנוער שחבר לרב עוזרי בגבעות בהן הקים את ביתו הראשון ואת ביתו השני, אומר ד"ר בן ארי: "הם היו כמו הילדים שלו. כאלה שלא מצאו את עצמם במקום אחר, ומצאו החיבור לארץ, לעשייה, לחקלאות ולעצים. כשלמדנו את 'כבשת הרש' הוא אמר לי שאם אתה לא מבין את החיבור לכבשה אתה לא מבין את המשל. זו החבורה שהתאספה סביבו והפכו להיות תלמידיו. היה חשוב לו העניין הזה של עשייה ולימוד, של חיבור לארץ ולתורה, שני עורקי החיים שלנו ואנחנו לא יכולים להתנתק מהם".
על אורחותיו של הרב נתי מציין ד"ר בן ארי את הצניעות של מי שהסתפק במועט בצרכיו האישיים וגם מעולם לא התהדר. "החברות שלנו הייתה כל כך מיוחדת ונדירה. כששמעתי שהוא נרצח זה היה סוג של שיתוק".
"הוא נרצח בערב שבת. היינו בשבת אצל חמי בכפר מימון ובמוצאי שבת קיבלנו את הודעה שהייתה עבורי יותר מדי אחרי הרצח של בנימין כהנא. אם ברצח של בנימין וטליה בכיתי בלי סוף, ברצח הזה כבר הייתי משותק לגמרי, תחושה של הלם. הלוויה הייתה מאוד קשה עם מאבק על הקבורה שלו", הוא אומר ומזכיר את הרס הבית שבנה הרב עוזרי: "רצו לקבור אותו בגבעה 26, הגבעה שבה הוא חי. הצבא סירב בכל תוקף כי לא רצו שייקבע שם המקום ולא הרבה ימים אחר כך בלילה חורפי החריבו את הבית ומחקו את הגבעה והותירו את האלמנה והילדים בחוץ. הבן שלהם, דוד, ממשיך שם את ההתיישבות באזור הזה".
"נתי היה מורה נערץ ביתק"א, הוא לימד את כוח הצמיחה, המצוות התלויות בארץ, את עבודת החקלאות, למרות שבא מבית עירוני בירושלים. הוא חש שהחיבור לארץ נובע מעבודת האדמה והקשר לבעלי החיים של הארץ, מהחיים עם הטבע והארץ הזו. זה לא דבר שקל להסביר אותו למי שרגיל לחיי נוחות. הוא חי בלי חשמל ובלי מים זורמים כדי להרגיש את הקשר לחלוצים הראשונים שכך התיישבו בארץ. זה נתן כוחות להרבה אנשים".
"הוא היה מאוד עצמתי, מאוד מעורר אמון בכל מי שסביבו. הדמות שלו הייתה מיוחדת במינה לכל מי שהכיר אותו. הוא הותיר חותם מאוד מלהיט. נזכרים בו כמו בדמויות קדם", דברי ד"ר בן ארי.