הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: הר ברכה

שאלה ציבורית בעניין השבת מהעיר חריש

שלום הרב, אינני יודע אם הרב זוכר אותי, שמי מיכאל רובינשטיין, שימשתי כרב קהילה באורוגוואי במשך שנים רבות, ושאלתי את הרב מספר שאלות בעבר. בע״ה זכינו לשוב עם משפחתי מהשליחות באורוגוואי לארצנו הקדושה באלול תש״פ, ומאז אנו מקימים קהילה מקרבת ליהודים דרום־אמריקאים וישראלים בעיר חריש תובב״א. אתגר הקירוב בארץ גדול, אך הקב״ה מסייע להגיע לעומקא דליבא של כל יהודי ויהודי.

אני פונה לרב בשם מספר רבנים בעיר, חברי מועצה, ראשי קהילה, בסוגיית חוק עזר עירוני בנושא השבת בעיר חריש, ומבקשים לפרוס את השמלה. כפי הידוע לרב, חריש היא עיר צעירה בראשית דרכה, ובה כ־22,000 תושבים. מרקם העיר מגוון, ומונה כ־50 אחוזים תושבים שאינם שומרים תורה ומצוות, כ־40 אחוזים בני הציונות הדתית וכ־10 אחוזים מן הציבור החרדי. כביטוי לכך, חברי המועצה מתחלקים בהתאם: 50 אחוזים נציגי דתיים ו־50 אחוזים שאינם דתיים.

נציגי הציבור, מהצדדים השונים, פועלים לילות כימים כדי לקדם את יישוב ארץ ישראל ובעיקר ליצור אחדות בין החלקים השונים. בשל העובדה שחריש קיבלה מעמד של עיר לאחרונה, אין לחריש חוק עזר עירוני בנושא השבת ואיש הישר בעיניו יעשה. לצערנו הרב, מציאות זו עוררה נזקים גדולים באחדות, הפגנות דתיים מול חילונים ואווירה של שנאת חינם רחמנא ליצלן.

ברוך ה׳ ולאחר מאמצים של 12 חודשים תמימים, שבהם השקיעו חברי המועצה שעות רבות של שיחות ארוכות בין הצדדים במטרה לגבש החלטה שתשקף אחדות וכבוד הדדי מחד ושמירה על צביון השבת בעיר מאידך, זכו לראות פרי בעמלם וניסחו חוק עזר עירוני שמוסכם על כל הצדדים באהבה ובהבנה. למעשה, הם הגיעו להסכמה שהעיר חריש תהיה סגורה לעניין פתיחת עסקים, מסעדות, קולנוע, מופעים וכדומה בשבת ב־95 אחוזים משטחה, וזאת על פי איסור הקבוע בחוק עזר עירוני רשמי. משמעות הדברים היא שלעתיד כדי לבטל את החוק יצטרכו להצביע כשני שלישים של חברי המועצה, מציאות שקשה באופן כללי ליצור. המקומות שהאיסור לא יחול עליהם יהיו בעיקר בקצוות העיר, בית קולנוע וקאנטרי שייבנו בעוד כ־10-5 שנים.

בהמלצת רבנים הוסיפו חברי המועצה שתי נקודות חשובות: א) הנוסח שונה לנוסח ״האיסור אינו חל״ כך שאין כאן היתר חיובי בידיים. ב) החוק לא יכלול היתר מסחר בשבת בשום מקום, כולל באותם חמישה אחוזים שבפאתי העיר. חשוב לציין כי למעשה הישג זה קובע כי העיר רובה ככולה תהיה סגורה בשבת, ובמרחב הציבורי ״במקום יישוב״ כמעט לא יהיה חילול שבת, לפי חוק! אנו רואים בחוק, הן ברמה ההלכתית והן ברמה הציבורית, דוגמה ומופת לדרך שאינה מתפשרת על קדושת השבת ועל שלמות ואחדות העם כאחד. והאמת והשלום אהבו.

בנימה אישית, לענ"ד החוק הוא דוגמה ומופת ברמה הציבורית הישראלית, כיצד ניתן לגשר על פערים בעזרת שיח ולמצוא את עמק השווה כך שנזכה לקיים ללא דופי את מצוות השבת ושמירה על קדושתה במרחב הציבורי, ובהשלמה לא נוותר על אחדות העם ואהבת ישראל.

אנו יודעים ששאלות בסדר גודל ציבורי מעוררות צורך של הבנת הפרטים לאשורם, ונשמח מאוד לשוחח עם הרב. בקשתנו היא: קבלת תמיכה הלכתית מהרב, וברכה להמשך עשייה ברוכה שמאחדת את עם ישראל, מחזקת את המצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, ושומרת על צביון העיר כעיר שומרת שבת.

תשובה

אני סומך על שיקול דעתכם, שכן אתם תלמידי חכמים, ואתם חיים שם ויודעים מה ההסכם הטוב ביותר בעיני אלוקים ואדם. וזאת בנוסף לכך שההסכם נראה סביר. לפיכך, אין צורך לדבר איתי בטלפון שכן תמיכתי המלאה נתונה לכם.

יש להוסיף את דברי 'חובות הלבבות' בהקדמתו: "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר", ובכלל זה להיזהר מהזהירות המופרזת מ"תקדימים מסוכנים", שכן פעמים רבות החששות הללו קלקלו והזיקו יותר ממה שהועילו.

מלבד זאת, אין בהסכמה שהגעתם אליה תקדים מסוכן, שכן הגעתם להסכם טוב מהמקובל ברוב הערים בארץ. וכיוון שהגעתם אליו בהסכמה רחבה, תצמח ממנו תועלת לכבוד השבת.

הערות לחיזוק השבת

קיצרתי בתשובתי לרב מחריש, כדי שיהיה מובן שהאחריות לקביעת ההסכם מוטלת על רבני הקהילות בעיר. אולם כאן ארחיב מעט.

הצער על חילול שבת בכל מקום ועל ידי כל יהודי הוא נורא. השבת נועדה לגילוי האמונה והחירות, לכן היא זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים, והיא האות שנתן ה' לישראל להיות לו לעם סגולה, שנאמר: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמות לא, יז). והיא מקור הקדושה והברכה, שנאמר: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ג). ובעוון חילול שבת נחרב בית המקדש וגלינו מארצנו (ירמיהו יז, יחזקאל כב, שבת קיט, ב), ובזכות שמירתה זכינו בעבר ונזכה בעתיד לנחול את הארץ (בראשית רבה מו, ט), ותבוא גאולה לישראל (ישעיהו נו, שבת קיח, ב). וכמה כואב שרבים כל כך מאחינו בני ישראל אינם שומרים שבת כהלכתה.

כפייה לא תועיל

אולם לא ניתן לחזק את שמירת השבת על ידי כפייה, לא בחיי היחיד ולא בפרהסיה. ערך החירות הוא אחד היסודות החשובים בתורה. בלא החירות אין מקום לבחירה חופשית ואין מקום לייעוד הגדול שהוטל על האדם. ערך החירות התגלה ביציאת מצרים, והתעצם במתן תורה. ערך החירות הוא הערך החיובי החשוב ביותר שהתגלה בדורות האחרונים, ועליו מוכנים להילחם ולמענו מוכנים לוותר על כל שאר הערכים כמעט. לכן כאשר הסוגיה הופכת לשאלה של כפייה, גם מסורתיים שאוהבים את השבת מרגישים מאוימים ומצטרפים למאבק נגד השבת.

ומה שאמרו חכמים שבית הדין צריך לכפות אנשים לקיים מצוות עשה (חולין קי, ב), הכוונה למצב שבו אנשים מקבלים כעיקרון את החובה לקיים את המצוות, ושבמצבים שונים בית הדין צריך לכפות על כך. אולם כאשר הציבור ככלל אינו מקבל את עיקרון חובת המצוות, אין לכפות. מלבד זאת שאין לנו בית דין עם סמכות לכפות.

בין כפייה לחקיקה מוסכמת

לכן מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל התבטא בפומבי נגד "כפייה דתית", ואף אמר שהוא שונא כפייה. "באיזה צדק ובאיזה יושר אפשר לכפות דת על אדם?".

כלומר חקיקה שמבטאת הסכמה רחבה של נציגי רוב הציבור, ופגיעתה במיעוט הקטן שאינו מסכים לה אינה חמורה, היא הדרך הנאותה להסדרת סדרי החברה בכל התחומים ובכללם ביחסי דת ומדינה. אבל חקיקה שנקבעת בלחצים שאינם מבטאים הסכמה רחבה, או שיש בהם הסכמה רחבה אבל יש בה פגיעה חמורה במיעוט, ומאידך הרוב לא ייפגע מאוד אם לא תיחקק, נחשבת ככפייה והתערבות בחיי היחידים והקבוצות שאינן חפצות בכך.

כדי למצוא את האיזון הנכון, חובה שכל נציגי הציבור מכל החוגים יהיו שותפים מלאים בהליכי החקיקה הללו, כפי שנעשה בחריש.

תשובת הדתיים לשמירת שבת

למרות החשיבות של כל הסיכומים הללו, הדרך העיקרית לקרב את ישראל לשמירת השבת היא על ידי התחזקות עמוקה בשמירת השבת למהדרין. כאשר אנו רואים שמעמד השבת נפגע, עלינו לעורר את עצמנו תחילה לתשובה. שלא תהיה השבת אצלנו ריקה מתוכן אלא מלאה בתוכן עמוק של לימוד תורה משמעותי, מחייה ומענג, שנמשכת ממנו הפריה לכל השבוע. עלינו לשקוד על התפילות שיהיו מרוממות ולא מכבידות, ושהסעודות יהיו מענגות ולא מעיקות, מגבשות את המשפחה ומשאירות זמן ללימוד ולשיחות עמוקות. מתוך כך יימשכו מעגלי החינוך וההשפעה, ובשורת השבת תתפשט בהדרגה לכל ישראל.

עונג שבת

אמרו חכמים: "כל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכויות", "ונותנים לו כל משאלות ליבו", "ונותנים לו נחלה בלי מיצרים", וזוכה לעשירות (שבת קיח-קיט). משמע מדברי חכמים שלא קל לענג את השבת, וזאת משום שמדובר במצווה עדינה ועמוקה, שדורשת שילוב של נשמה וגוף יחד. כפי שאמרו חכמים שצריך לחלק את השבת, "חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש" (פסחים סח, ב). שני חצאים אלו צריכים להשלים זה את זה, שיהיו הסעודות מקושרות ללימוד, והלימוד מקושר לסעודות, והכול בתענוג ובנחת.

מעין עולם הבא

השבת היא מעין עולם הבא, שעל ידה נמשכות קדושה, אורה וברכה מהעולם הבא אל העולם הזה. עולם הבא אינו עולם הנשמות, הכלול מגן עדן לצדיקים וגיהינום לרשעים, שאליו עולה הנשמה לאחר פטירת האדם, אלא עולם הבא הוא השלב שיגיע לאחר שיושלם תיקון העולם בתחיית המתים – שישובו נשמות הצדיקים להתאחד עם הגוף, ויחד עמו יתעלו בלא סוף.

כעין זה השבת מחברת את הנשמה ואת הגוף באופן מתוקן. אלא שאם האדם אוכל ושותה ונח בלא להקדיש את חציה של השבת ללימוד התורה, הרי שהנשמה חסרה ואין הוא זוכה לענג את השבת באמת.

כשנזכה לשמור את השבת כראוי, בעונג הנשמה והגוף כאחד, נגלה לעצמנו ולעולם כולו את החיים הטובים ביותר. אז נוכל לומר באמת לכולם: "טעמו וראו כי טוב ה', אשרי הגבר יחסה בו" (תהילים לד, ט).

לשאלות הלכתיות: [email protected]