ישיבת שדרות
ישיבת שדרותצילום: איגוד ישיבות ההסדר

ישיבות ההסדר הן אחד המפעלים המוצלחים ביותר שהצמיחה הציונות הדתית מכל זווית שהדבר נבחן. למרות שחלקן ותיקות מאוד, ידעה כל ישיבה להמציא את עצמה מחדש תמיד, בלי פשרה על ערכי התורה אבל עם הבנה שלפעמים מסגרת הלימוד צריכה להתעדכן כדי למקסם את עצמה למען הבאים בשעריה.

אורי פינסקי, מנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר, אומר כי היום מבין מגוון האפשרויות העומדות בפני בוגרי י"ב דתיים, האפשרות הטובה ביותר היא ישיבת הסדר. "ישיבות ההסדר הן תמהיל מדויק ונכון לכל מסיים שמינית שלא הולך ישר לצבא. מי שרוצה לשלב לימוד תורה וצבא יש לו בין ארבע לחמש שנים. יש לזה כל מיני מסלולים שונים, אבל מסלול ההסדר הוא הטוב ביותר לכתחילה", מסביר פינסקי.

מדוע?

"מוסד ישיבות ההסדר הוא הוותיק מכולם. לפעמים יש לוותיק משמעות של זקן ועייף, אבל ישיבות ההסדר הן הכי רחוקות מזה והכי מעודכנות מכל המסגרות האחרות. רואים את זה בנתונים, כי יש היום קרוב ל־13 אלף תלמידים בכ־70 ישיבות הסדר מקריית שמונה וחיספין בצפון ועד אילת שבדרום, דרך ההתיישבות, עיירות הפיתוח, הפריפריה וגוש דן. גם מבחינה אידיאולוגית יש קשת מאוד רחבה בתוך ישיבות ההסדר כך שכל אחד יכול למצוא את המקום שלו".

פינסקי מסביר את הדברים לעומק. "יש טענה שבשביל ללמוד תורה באמת ולקבל שיעור קומה תורנית ורוחנית צריך מהלך משמעותי. יוצאים מהישיבה התיכונית שבה טעמנו, ועכשיו הבחורים נמצאים בשלב שהם מנסים להבין את המקום שלהם בעולם. הם מגיעים לידיהם של רבנים עם ניסיון אדיר וותק בהתמודדות בדיוק עם השאלות האלה, והם עושים את ההתקדמות הזאת יחד – 'יחד כולם קדושה'. בונים חבורה, מבחינה חברתית, עם קשר לרבנים ולצוות. כשכבר יש חבורה כזאת, שהולכת יחד גם בלימוד התורה וגם בחברות, הם מגיעים יחד לצבא. הדרך הנכונה לצלוח את האתגרים שיש בצבא היא להתגייס כחבורה".

לדעתו הדברים ניכרים גם בבוגרי ההסדר. "כשמסתכלים על הבוגרים רואים את הכמות האדירה של ר"מים ומורים שיצאו מישיבות ההסדר, האנשים שיצאו לעולם העשייה כמו ראשי ערים ומועצות וגם כאלה שעוסקים בתחומים אחרים. בסוף זה מפעל שמוציא סיירות מובחרות – דיינים ורבנים וקצינים בכירים – אבל לצידם הוא מוציא גדודים של אנשים שממלאים ערים, קהילות, גרעינים תורניים ועוד".

"החשיבות בלהפוך צעירים לאנשי תורה"

הרב איתמר אלדר, ראש בית המדרש בישיבת אורות שאול בתל אביב, מסביר מדוע השילוב שיוצר ההסדר הוא אופטימלי. "לציונות הדתית יש שתי משימות לאומיות: הראשונה היא ההגנה על מדינת ישראל במסגרת הצבא. המשימה השנייה שפחות שמים לב אליה היא שאנחנו נמצאים במצב קשה של בירור הזהות והתרבות היהודית במדינת ישראל ויש כוחות שונים שמושכים לכיוונים שונים. המשימה הזאת כמשימה לאומית היא במובנים רבים חשובה יותר מהמשימה הראשונה".

"מסגרת ההסדר נועדה להכשיר את הבחור שנכנס אליה להיות חייל מוכשר בשתי המשימות הללו. המתכונת של ההסדר נועדה לנסות וליצור את המרקם האופטימלי שמאפשר לבחור שעובר את המסלול הזה מצד אחד להיות שותף להגנה על מדינת ישראל, ומצד שני להיות איש תורה, שלא משנה מה יעשה בחייו המקצועיים הוא ינהל אותם ברוח התורה בכל מובן – משפחתי, חברתי ומקצועי. העובדה שהאדם הזה דבוק בתורה, שהיא קשורה אליו, שהוא יודע לדבר איתה ולהעביר אותה לעולם בצורה משמעותית, יפה ונכונה, היא ההצלחה".

ופרק הזמן הזה שבו לומדים בישיבת ההסדר יכול להספיק לבחור להפוך לאיש תורה?

"מי שחושב ששנה או שנתיים של לימוד מספיקות בשביל להיות איש תורה – טועה. המתכונת של ההסדר אומרת: אני בתוך שנה וחצי מכשיר את הבחור להיות לוחם. כשמג"ד מקבל מחלקה של בני ישיבות שמשרתים שנה וחצי או משרתים רגילים של שלוש שנים, צריך להיות במצב שכולם יהיו באותה רמה. שלוש וחצי השנים הנוספות שמחולקות לפני ואחרי השירות מכשירות את הבחור להיות אדם שכשאתה פוגש אותו אתה מרגיש שהוא אחוז בתורה. אם רוב הציבור שלנו לא יהיה כזה אנחנו נאבד הרבה כוח במאבק התרבותי".

הרב אלדר רואה בשילוב מקשה אחת. "חמש שנים הן לא חלק צבא וחלק ישיבה, אלא מדובר בשירות של חמש שנים אל מול שירות של שלוש שנים. חבל לי שאי אפשר להסביר את זה לציבור שאינו דתי, כי אם הוא היה מבין את החשיבות והערך של אנשי התורה – העולם היה שונה. במובן הזה, אני חושב שמי שלא עושה את המסלול המלא הזה באופן כזה או אחר, לא ממלא את שתי המחויבויות האלה – להיות איש תורה ולוחם בצבא – באופן מלא".

אתה מדבר על הדמות התורנית. אבל יכול להיות שפשוט זה לא מה שמדבר לדור הצעיר?

"אנחנו צריכים לפעול באופן משמעותי כדי שזה כן ידבר. כשבוגר ישיבה תיכונית מגיעה לבקר את הישיבה שלו עם סיכה של סיירת או שייטת כל הנערים מסתכלים עליו בהערכה רבה. אני לא בטוח שאם יגיע בוגר שסיים בישיבה את כל הש"ס בעיון הוא יזכה לאותה הערכה. הציונות הדתית הלכה רחוק עם הערך של הצבא, של השותפות והתרומה למדינה, אבל הערך של תלמוד התורה נשחק באופן משמעותי. צריך לעשות שינוי דרמטי בהתבוננות שתסביר לאותם נערים שגם לומד תורה ראוי להערכה עצומה".

מה הן השנים הכי טובות ומפרות בלימוד, אלה שלפני השירות הצבאי או אלה שאחריו?

"אני רואה בעיניי את ההבדל בין לימוד תורה של בחור שלומד שיעור א', ב' ואולי גם ג', ובין בחור שיצא לצבא וחוזר אחר כך. מדובר בלימוד הרבה יותר בשל ומכוון אל החיים והרבה יותר מתכתב עם מה שראה ויראה בחייו. במובן הזה אני חושב שמתכונת ההסדר שמאפשרת לחזור אחרי הצבא ללימוד תורה משמעותי חשובה במיוחד".

"האם זו המסגרת הבלעדית? האם מי שלומד שנה במכינה ואחר כך עושה שלוש שנים צבא ואז חוזר ללמוד עוד שנתיים בישיבה לא מגיע לאותם מקומות? ממש לא. אני רק חושב שמתכונת ההסדר היא האופטימלית לבחור שנותן חמש שנים מחייו כדי להיבנות בשתי המשימות הללו".

"לראות את ההצלחה דרך הבוגרים"

הרב יואל מנוביץ', ראש ישיבת הגולן בחיספין, אומנם לא למד בעצמו בישיבת הסדר אבל הוא משמש כיום כחבר הנהלת איגוד ישיבות ההסדר. לדבריו, אחת ההצלחות הגדולות ביותר היא האחדות. "איגוד ישיבות ההסדר מאגד בתוכו כ־70 ישיבות הסדר מאוד מגוונות. לא דין ראש ישיבת הסדר שלמד בכרם ביבנה או בהר עציון כדין ראש ישיבה שלמד במרכז הרב. בניגוד להרבה מאוד גופים וארגונים, כולם מתנהלים ביחד ובאחווה כבר עשרות שנים".

מסלול ההסדר לא היה מלכתחילה דבר מקובל גם בציונות הדתית.

"הרב אברהם שפירא זצ"ל, שאצלו למדתי, היה אומר: 'התורה לא אוהבת שותפויות'. בהתחלה זה היה נראה דבר לא מתאים, אך ראינו לשמחתנו שמהישיבות האלה יצאו תלמידי חכמים עצומים, ולכן קיבלנו את המסגרת הזאת והכרנו בערכה. אנחנו רואים את ההליכה לצבא מתוך עולם התורה - הוא אומנם לא לימוד ממש, אבל הוא קיום מצווה, וכמו שאנחנו עוצרים לשם קיום מצוות וחוזרים אחר כך אל התורה כך גם בשילוב הזה".

"הרבה פעמים תקופת הצבא מבגרת את התלמידים והם חוזרים לבית המדרש כשהם מועצמים ועם יכולות גבוהות יותר. אני יכול להעיד שאצלנו בישיבת הגולן לאורך שנים שיעור ד' הוא החזק ביותר. יש בישיבות ההסדר מסלול שנקרא מסלול קצינים. יש מחויבות של הצבא לאפשר לבחור לפני שהוא יוצא לקורס קצינים בבה"ד 1 לחזור לישיבה לתקופה משמעותית של בין ארבעה לשמונה חודשים, והתקופה הזאת לא רק משרתת את הנפש של הבחור אלא גם הופכת אותו לחניך בה"ד 1 טוב יותר. הם יודעים מצד אחד מה זה להיות מחוץ לישיבה וכמה חשוב להיות בה ומנצלים את כוחם בצורה הכי אופטימלית. יש הרבה מאוד תלמידים שהמסגרת מאוד תורמת וחשובה להם. בלי המסגרת הם יכולים ללכת לאיבוד".

כשבאים נערים לבדוק את הישיבה כדי ללמוד בה בעתיד, מה אתה אומר להם?

"כשבאים שמיניסטים לבדוק את הישיבה, אני מספר להם שלדעתי לא צריך לבדוק את בית המדרש שבו יושבים צעירים עם מרץ, אלא צריך לחפש בין הבוגרים, אלו מבוגרים יותר שנמצאים בשוק העבודה, ולראות משם אם הם מחוברים למקום שבו צמחו. אם לא, נכשלנו. אם כן, הצלחנו. אני יכול לומר שזו הצלחה גדולה".

הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר במעלות, הוא מוותיקי רבני ישיבות ההסדר. מבחינתו מדובר במסלול היחיד שיודע להבין לליבו של נער שרוצה לשלב תורה בצבא באופן שיבנה בו את כל הקומות הנכונות. "הצד העמוק יותר הוא שמסלול ההסדר מחנך את האדם שהחיים והתורה משולבים. בעצם המכינות והישיבות הגבוהות אומרות לך: רוצה צבא? תעשה עד הסוף. ישיבה? אז עד הסוף. השילוב הוא בעצם מאוד מוצלח. בישיבות ההסדר מלמדים איך לחיות חיים משולבים בתורה. גם בצבא עצמו, העובדה שהם הולכים בחבורה וגם המפקדים מדברים על כך, חשובה היום יותר מתמיד. זו עוצמה גדולה שמחזקת אותם מבחינה רוחנית וגם כחיילים".

ומה כדאי לעשות בעתיד?

"הדור הולך ומתקדם. הנוער הולך ומשתפר במהות שלו. יש היום בעיות שונות, ובהחלט צריך להתעדכן כל הזמן ולפנות אליהם בדרך המתאימה. עם זאת מדובר יותר במסגרות ובשפה, כי התוכן שהוא התורה נשאר ורק הולך ומתעלה מדור לדור".

"בישיבה שינינו פאזה, אלה היו שנים מכוננות"

אחד מהבוגרים הידועים של ישיבת כרם ביבנה הוא הרב אליעזר איגרא, דיין בבית הדין הרבני הגדול. תקופת לימודיו בישיבת ההסדר הותירה בו חותם עז עד עצם היום הזה. "היינו נערים, מדריכים בתנועת נוער, ההפסקות שבין השיעורים היו לפעמים יותר חשובות מהשיעורים עצמם. פתאום אתה נכנס לעולם התורה ושוקע בו שקיעה מוחלטת של התמדה מבוקר ועד לילה. בכרם ביבנה שינינו פאזה לגמרי. זה מעצים ומשנה את כל קו המחשבה. הישיבה הפכה לנו את החיים לטובה. גם החברים שעזבו אחר כך את ישיבת ההסדר אמרו שאלה היו שנים מכוננות. קיבלנו מבט אחר על החיים, על מה חשוב ומה לא".

"אין ספק שעד היום יש בי את הרושם ואני מרגיש בכל גמרא שאני לומד שאת הבסיס קיבלת בישיבת ההסדר. גם דברים שלמדת והיו מאוד דומיננטיים מר"מ מסוים הולכים איתך לאורך כל החיים".

יש היום דרכים נוספות לשלב תורה וצבא.

"הישיבות עוברות שינוי רעיוני, ולי אין ספק שזו דרך לכתחילה. אני יכול להבין שיש מי שמתאימה לו גם מסגרת אחרת. הציבור הוא ענק וצריך מרחב תשובות רחב ולא מה שהיה פעם. יש המון התמודדויות חיצוניות. אין לי ספק שהרעיון של השילוב בהסדר הוא אמיתי ונכון. יש היום גם דרכים אחרות לשילוב, אבל הבסיס הזה הוכיח את עצמו ועולם התורה כולו התברך בעשייה של ישיבות ההסדר. היום בבית הדין הרבני הגדול יושבים רוב של ארבעה רבנים שהם בוגרי ישיבות ההסדר. זה שינוי עצום".

בוגר אחר הוא יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, שלמד בישיבת ניר בקריית ארבע ואחר כך בישיבת שבי שומרון. "ישיבות ההסדר משרתות בצורה רחבה את החיבור לשורשים של התורה והיהדות, ומתוך כך מחנכות את הבוגרים להיות מובילים במדינת ישראל, וזה מורגש בפועל במגוון תחומים. אין ספק שהמטען שגם אני ספגתי בישיבות שלמדתי בהן מוביל את כולם בפעילות ובהשקפה".

דגן מעיד שהישיבה היא חלק בלתי נפרד ממנו. "אני נמצא בקשר עם הרבה רבנים מהישיבה, ובמיוחד עם הרב דוב ליאור, בשאלות, בהדרכה ובחיזוק. אני מבקר אותו הרבה וזה ממלא אותי. אני מרגיש שאני חוזר לשיעורים בישיבה וזה ממלא אותי בתוכן ובכוח".