יריות מדי ערב, פיצוצים וחשש לצאת מהבית עם רדת החשיכה – כל אלה הפכו לשגרה בשביל תושבי לוד. במרחק רבע שעה נסיעה מתל אביב, במרכז הארץ, הולך ומתהווה מערב פרוע שבו כמעט הכול מותר, נוכחות המשטרה דלה ואפילו אחרי סבב אירועי אלימות סוערים לא מורגשת נוכחות מתוגברת.
אחרי שהאירועים האלימים עלו מדרגה בחודש האחרון, יצאו התושבים לכמה עצרות מחאה ודרשו מהרשויות שקט וביטחון אישי.
שלומית שוייצר, תושבת לוד ואמא לחמישה ילדים, מספרת על החיים בצל ירי בלתי פוסק ואווירה מתוחה. "יש פה צרורות של ירי ששומעים מדי ערב", היא מספרת. "זה לא משהו שאנשים חושבים שיהיה קיים בעיר במרכז הארץ. לא מזמן שכן שלנו כתב בווטסאפ של השכונה שהוא ישמח לקבל את המספר של השוטר הקהילתי כי הוא מצא קליע של ירי על גג הרכב שלו. זה הפך פה לשגרה. פרט לירי יש מקרי התנכלויות בלתי פוסקים, תושבים שהולכים ברחוב וחוטפים מכות או הצקות, והתחושה שלנו כתושבים שהם פשוט לא מטופלים".
"זה אפילו לא עניין של יהודים וערבים", אומרת שוייצר. "זה עניין של פשיעה שצריך לטפל בה. גם השכנים הערבים, שאנחנו ביחסים טובים איתם, סובלים מהמצב. אין פה סודות. כולם יודעים מי הגורמים הבעייתיים, מי המשפחות שמעורבות בריב חמולות או באירועי ירי ואלימות, ואנחנו מרגישים שלא נעשה מספיק כדי למגר את הפשע הזה. בשכונת רמת אשכול יש מקרי עבריינות של ממש, אבל אין שם נוכחות משטרתית. כשאחד השכנים פה עבר תקיפה אלימה ברחוב הוא הגיע לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה, לקח זמן ממושך עד שבכלל הכניסו אותו לחדר להגיש תלונה. עד שראש העיר יאיר רביבו התערב באופן אישי השוטרים בכלל לא התייחסו לפנייה שלו".
"למה בחרתם לגור בלוד?"
האירוע שהיווה שיא של אלימות בלב שכונת מגורים בלוד היה לפני כשבועיים, כאשר מכונית התפוצצה על ידי מטען חבלה בניסיון חיסול בין עבריינים. הפיצוץ התרחש מתחת לבניין מגורים, צמוד לחדר השינה של טובה גרין־לוי.
"בסביבות שמונה וחצי בערב שמעתי פיצוץ מטורף מתחת לבית", היא מספרת. "הבנתי שזה ממש קרוב. בשנייה הראשונה חשבתי שנפל פה טיל. תוך כמה דקות הבנתי שיש המון אנשים מתחת לבית. בהתחלה לא העזתי לצאת, זה היה מאוד מפחיד. הבן הגדול שלי, בן ארבע, היה ער ומאוד נבהל. רצתי לראות שכל הילדים בסדר. אחרי שהסדרתי את הנשימה ויצאתי לראות מה קורה, הצלחתי להבחין שהמטען התפוצץ צמוד לבניין, ממש מתחת לחדר השינה שלנו. לא ראיתי את הרכב הבוער, אבל על המדרכה ראיתי שנותנים טיפול למי שהיה בתוכו. או שזה היה האיש שנגדו כוון ניסיון החיסול, או שזה מי שניסה לחסל ובטעות פוצץ את המטען כשהוא עצמו ברכב. אחרי כמה ימים התחלנו להרגיש את ההשפעות של המקרה. הילד שלי בפחדים, כל דבר קטן פתאום גורם לבכי. וגם אני באופן אישי לא רגועה ולא מרגישה בטוחה בבית שלי. זה המצב".
טובה, שמכירה היטב את השכונה שבה היא גרה, מעידה על כך שהיא ידעה גם ימים רגועים יותר. "תמיד הייתה לי תקווה שדברים ישתפרו. עד לפני שנתיים היה שקט יחסי. המשטרה נכחה באזור, היו שוטרי מג"ב, היו כוחות באזור והתוצאה הורגשה היטב. היה שקט. לפני שנתיים התחילה ההתדרדרות. בהתחלה זה היה אירוע פה ושם, והיום אנחנו בסיטואציה קיצונית מאוד. בתוך חודשיים היו בשכונה שני אירועי רצח, יריות ופיצוצים ללא הפסקה. מה שהכי מייאש אותי זה שאנחנו שבועיים אחרי הפיצוץ המחריד שזעזע את כולם ואין פה שום תגבור של המשטרה, אין תוספת כוח או סיורים בשכונה. הם לא מעוניינים לקחת אחריות על מה שנעשה פה. זה מה שהכי פוגע בתחושת הביטחון מבחינתי".
את תחושת חוסר האונים והפקרת השטח מעבירה גרין־לוי באמצעות מקרה טרי שאירע לה. "אחד השוטרים שהיה אצלי בבית אחרי הפיצוץ אמר לי שני דברים שהדאיגו אותי. הראשון הוא שהמשטרה עושה את המקסימום אבל בית המשפט משחרר את העצורים תמיד. הם מגלגלים אחריות מאחד לשני. והדבר השני הוא: 'למה בחרתם לגור בלוד?'. איזו מין שאלה זו? עיר במרכז הארץ, אין סיבה שלא נגור פה. זה נראה כאילו לא אכפת להם שהמצב הזה יימשך. דיברתי עם גורמים מהעירייה ומהמשטרה וכל אחד מגלגל את זה על מישהו אחר. אבל העובדה שבשבוע האחרון לא הייתה אכיפה – בעיניי זה מחדל של המשטרה שפשוט נשארים כל כך אדישים למצב הזה. התפוצץ מטען בתוך שכונה וזה לא גרם למשטרה אפילו לתגבר את הכוח. יש פה כמות אדירה של נשק בשכונה, אין לו איסוף ואין מיגור, וחבל".
מה שלא קורה בתל אביב – לא מטופל
לאחרונה הצטרפו למחאות בעיר גם נציגים מהמגזר הערבי שהביעו גם הם את הדרישה להשיב את השקט לרחובות לוד. פאטן חסונה, תושבת העיר 27 שנים, הייתה בין הנואמים בעצרת. בשיחה עם 'בשבע' אומרת חסונה: "יש המון מקרי אלימות בעיר, רצח נשים, משפחות פשיעה ועבריינים שמסתכסכים ביניהם ורוצחים אלה את אלה. בשנים האחרונות האלימות גוברת. אני חושבת שחסרה אכיפה של המשטרה. בתי המשפט נוהגים ביד קלה מאוד עם העבריינים, מרחמים על הפושעים. הנשק פה הוא בהישג יד בצורה בלתי טבעית. כל אחד יכול להשיג נשק, אפילו נערים צעירים. אני חושבת שזה כבר נהיה ממוסד.
"ההפגנה הייתה של הגרעין התורני בלוד. אנחנו, כערבים לבד, הקול שלנו בלתי נשמע. חשבתי שאם אנחנו נתחבר עם הגרעין התורני, שהוא באמת חזק ויש לו כוח והשפעה בעיר, אנחנו יכולים לשלב זרועות. הממשלה יודעת מה לעשות, יש לה את המשאבים. כשרוצים להרוס בית לא חוקי מביאים לפה צבא אדיר של כוחות, סוסים וכלי רכב מגיעים לאכוף. אפשר להגיע באותו כוח כדי להילחם גם נגד הפשיעה. העירייה צריכה לפעול, לגייס את המשטרה ואת כל הכוחות. אני שומעת גם את ראש הממשלה מדבר על זה היום, לחכות לבחירות כדי לדבר על מיגור הפשיעה בחברה הערבית זה זלזול באינטליגנציה של כולנו".
השבוע נועד ראש העיר לוד יאיר רביבו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והעלה בפניו את הסוגיה. רביבו, שאף לקח חלק בהפגנת התושבים, ביקש להעביר מסר ברור. "אין יישוב יהודי שהפשיעה הערבית לא חדרה אליו. אין קבלן שלא משלם על כך", כך אומר רביבו, "כשערבי הורג ערבי – זה לא סיפור מבחינת המדינה. מה שלא קורה בתל אביב, לא מטופל".
במכתב ששיגר לראש הממשלה לפני כחודש, לאחר אירועי הצתת הרכבים ברחבי העיר, ציין רביבו כי אירועי האלימות הקשים שמהם סובלים תושבי לוד פוגעים קשות בתחושת הביטחון האישי שלהם, ולפיכך ביקש כי יגיע לביקור בעיר ואף יקיים בה ישיבת ממשלה שבה יעסוק בפשיעה כבעיה לאומית ולא מקומית.
"העיר לוד מתפתחת וצומחת בצעדי ענק, הרבה בזכות הסכם הגג שחתמה לוד עם ממשלת ישראל בראשותך, ואסור לאפשר לאף פורע חוק לחבל במהלך היסטורי זה", כתב רביבו. "אני מתעקש לקרוא לזה פיגוע ולהשתמש במונחים של טרור, מחבלים ומכונית תופת, אף שהמדובר באירוע על רקע פלילי. אני דורש מהממשלה לקדם חקיקה שתכיר בנפגעי טרור פלילי כנפגעי פעולות איבה כדי שתושבים שנפגעו על לא עוול בכפם יקבלו את מלוא הפיצוי מהמדינה. הבטחתי לדיירי הבניין שנפגע כי העירייה תסייע בשיפוץ ובצביעה וכן הנחיתי את גורמי הרווחה להעניק את מלוא הסיוע לתושבים היקרים. העסק הזה של הטרור הפלילי בחברה הערבית שפוגע בחפים מפשע וזורע בהלה לא יכול להימשך, אמשיך בכל הכוח כדי שהנושא החמור הזה לא ירד מסדר היום".
בינתיים האלימות בלוד לא מתמתנת, ובכל יום מצטרפים אירועים נוספים לרשימה. רק השבוע הגיע לתחנת המשטרה בלוד ילד כבן 13 שהותקף ליד ביתו על ידי חמישה נערים מהמגזר הערבי. הילד אסף עדויות מאנשים ששהו במקום והגיע להגיש תלונה במשטרה. זמן קצר לאחר שהוגשה התלונה כתב קצין תורן בתחנת לוד לתושבים ששאלו אותו מדוע המקרה לא מטופל בחומרה: "דיברתי אישית עם הילד שהגיע להגיש תלונה בליווי אמו. לא הייתה שום תקיפה היום. אתם מייצרים מהומה על פי שמועות ולא על פי עובדות. הילד דיווח על קבוצת נערים שהייתה מעבר לכביש בגן גנדי והוא חושב שמישהו רץ לכיוונו ואז הוא נכנס לבניין. אף אחד לא רדף אחריו לתוך הבניין. התלונה תיבדק, אך כאמור לא הייתה שום תקיפה, וחבל שהדברים מוצגים בצורה מוגזמת ונטולת בסיס עובדתי".
דבריו של הקצין עומדים בסתירה לטענות המתלונן וכן לעדויותיהם של עדי ראייה, שהגיעו גם לידי 'בשבע', שמהן עולה כי הנער אכן הותקף באלימות. במשטרה הגיבו על דברי הקצין ואמרו ל'בשבע': "בעקבות תלונה שהוגשה נפתחה חקירה שמתבררת בימים אלו. מטבע הדברים אין לנו יכולת להתייחס לחקירות מתנהלות".
באשר לטענות האחרות שהובאו בכתבה נמסר מהמשטרה: "משטרת ישראל משקיעה כוחות ואמצעים רבים ומבצעת אכיפת נרחבת נגד האלימות והשימוש באמצעי לחימה במטרה לצמצם את הפשיעה ולהגביר את תחושת הביטחון בקרב תושבי העיר לוד. במסגרת הרחבת מאמצי המשטרה, פועלת בחודש האחרון מפקדה משימתית ייעודית למשימות אכיפה ומניעת פשיעה באזורים רגישים ברחבי העיר. נציין כי בשנת 2020 נתפסו בלוד יותר מ־30 כלי נשק מסוגים שונים, אמצעי לחימה נוספים ותחמושת רבה. כמו כן נפתחו יותר מ־500 תיקי חקירה בנושא אלימות ואחזקת אמל"ח והוגשו יותר מ־200 כתבי אישום באותן עבירות בסיומן של חקירות המשטרה. לצד פעולות האכיפה מקיימת המשטרה כל העת פעילות הסברה ומניעה אל מול הנהגת החברה הערבית בעיר. משטרת ישראל רואה בחומרה רבה את אירועי האלימות בעיר והציבה את הטיפול באירועים אלו בראש סדר העדיפות".