בית הדין לממונות 'ארץ חמדה-גזית' פסק כי על יישוב קו עימות לשלם פרשי שכר לסייר ביטחון שהובטח לו לעבוד כ'סגן רבש"ץ', וזאת מאחר שתוספת השכר והתפקיד שהובטחו לו מחייבים.
התובע, העובד במסגרת מערך הביטחון של הישוב כסייר וכפף לרבש"ץ היישוב, מקבל שכר שעתי בהתאם לשעות שהוא מבצע. אולם, לקראת סוף חודש ספטמבר 2019 הודיע לו הרבש"ץ כי הוחלט למנות אותו לסגן רבש"ץ ולתת לו מעתה שכר קבוע בסך 1500 ש"ח לחודש.
במסגרת זו סוכמו תפקידיו של התובע, שכללו החלפה של הרבש"ץ כאשר הוא יוצא מהיישוב ותפקידים נוספים.
כדי למלא את מקומו של הרבש"ץ יש צורך לעבור קורס צבאי. אולם, הקורס שבו התובע תכנן להשתתף נדחה, ולאחר מכן נדחה שוב ושוב בגלל מגפת הקורונה. כיוון שכך אמר הרבש"ץ לתובע כבר בחודש אוקטובר להתחיל לרשום את שעות עבודתו, והוא קיבל שכר שעתי על המשימות שהוטלו עליו במסגרת תפקידו כסגן רבש"ץ. עם זאת, שני הצדדים מסכימים שהרבש"ץ אמר לתובע כי לאחר שהוא יעבור את הקורס הוא יקבל למפרע השלמה לשכר בסך 1500 ש"ח לחודש.
אולם, בחודש יוני 2020, כאשר נפגשו התובע, הרבש"ץ ומזכיר הנתבעת כדי לחתום על חוזה עבודה חדש עם התובע כסגן רבש"ץ והתובע ביקש באותו מעמד השלמה לשכר שהובטח לו מאז חודש ספטמבר 2019, הרבש"ץ סירב. לטענתו, התובע לא ביצע את התפקידים שהוטלו עליו בהיותו סגן רבש"ץ. בסופו של דבר ההסכם לא נחתם.
בבית הדין תבע הסייר את הפרשי השכר שהובטחו לו, בעוד הרבש"ץ טען כי הסייר לא מילא את תפקידיו כסגן רבש"ץ וממילא תוספת השכר למפרע אינה מגיעה לו.
לאחר הדיון בית הדין קיבל את טענת התובע וקבע כי על פי ההלכה סיכום בעל פה עם עובד מחייב ובלבד שנעשה מעשה קניין. בשכירות פועלים, מעשה הקניין השכיח ביותר והמחייב הוא תחילת עבודתו של העובד (שו"ע חו"מ שלג, א).
לאור זאת, כאשר מעסיק מסכם עם עובד על תנאי עבודתו, ולאחר מכן העובד מתחיל לעבוד, הרי זה כאילו נחתם חוזה כתוב.
בנוסף קבע בית הדין, "טענות הרבש"ץ שהתובע לא ביצע את כל המשימות שסוכמו מראש אינה מתקבלת. בסוג כזה של עבודה, שאינה מוגדרת בשעות אלא במשימות, על המעסיק להורות לעובד מה לעשות, ואם אינו מסכים ניתן לפטרו או להגיע להסכם חדש. אין אפשרות לשלול מהעובד חלק מהשכר בגלל שלא ביצע משימות שלא התבקשו ממנו".
פסק הדין ניתן על ידי אב בית הדין, הרב עדו רכניץ