סטודנטים
סטודנטים צילום: איסטוק

במאמרו של הרב יהושע שפירא על הנשירה באקדמיה בחר הרב יהושע להתייחס לסביבה ולא למהות.

נכון, הסביבה באקדמיה, "האווירה הסטודנטיאלית", מפתה מאוד: לימודים מעורבים, תחושה שאין פיקוח והיעדר מסגרת דתית של תפילות וכו' מהווה פרצה קוראת ליצר הרע. הרב יהושע מציע להתמודד עם האווירה הזו על ידי הדגשת המחוייבות הדתית, על ידי הופעה "דוסית" ועל ידי הקפדה על מצוות וברכות דווקא בקול, כדי להתבדל מהסביבה הכללית.

מאחורי התשובה הזו נמצאת ההנחה שלתלמיד בוגר ישיבה תיכונית והסדר או מכינה ובת בוגרת אולפנה ומדרשה אין עמוד שדרה רוחני מספיק כדי להתמודד עם הסביבה המפתה.

בעיני זו תעודת עניות לחינוך הדתי. שלמה המלך כבר קבע שחינוך טוב משפיע גם אחרי שנים: "גם כי יזקין לא יסור ממנה". שלמה המלך לקח בחשבון שהחניך יצטרך להתמודד עם פיתויים, ועם מסגרות שאינן תומכות, ולמרות זאת ציפה שהחינוך יוכל להשפיע גם אחרי גיל עשרים וחמש.

לדעתי יש לסמן את הקושי במקום אחר. פיתויים והזדמנויות לנשירה מקיפים את הנוער גם בגילאים צעירים יותר וגם במסגרות דתיות הם זמינים גם ללא מאמץ מיוחד. נכון שבאקדמיה הם יותר זמינים ויותר מקובלים חברתית אבל מי שרוצה יודע למצוא אותם גם בזמן הלימודים בישיבה.

למעשה יש שני סוגים של חניכים ש"מתקלקלים" באקדמיה, אלה שהיו מקולקלים כבר כתלמידים במסגרת התורנית ואלה שבאמת שינו את דרכם אחרי שיצאו מהחממה התורנית. על הצעירים שכבר במסגרת התורנית זלגו החוצה אין צורך לדבר כאן. מסתבר שהם התפספסו כבר מזמן ורק המסגרת התורנית גרמה שהם ישמרו על חיצוניות דתית ולא יחצינו את הבחירה בדרך אחרת. קבוצה זו מכונה לעיתים "אנוסים" ובמקרה הזה האקדמיה או היציאה מהמסגרת התורנית רק חשפה את מה שכבר היה קיים ורק לא היה ידוע.

הקבוצה החשובה לדיון היא התלמידים שהגיעו לאקדמיה דתיים באמת ובסוף שנה ב' מצאו את עצמם במקום אחר מבחינה רוחנית. ביחס לקבוצה זו נראה לי שמי שמחפש את ההסברים באווירה הסטודנטיאלית עושה לעצמו חיים קלים. אנחנו יודעים שגם בישיבה יש אתגרים ומי שהתמודד עם אתגרים בישיבה מסוגל גם להתמודד עם אתגרים בצבא. השוני נמצא לדעתי בסוג האתגרים. מחנכים רבים מאמינים שאפשר להתמודד עם שאלות רוחניות על ידי הסתרה.

לתלמיד שישאל על אבולוציה יענו שסבא שלך אולי היה קוף סבא שלי בן אדם ושאר אמרות שפר, לתלמיד שישאל על ביקורת המקרא יענו שמרן אמר שאלה שטויות ותלמיד שיתפס קורא ספר פילוסופיה יוקע ככופר על ידי רבנים שלא קראו ספר כזה מימיהם. אני מלמד מתמטיקה בישיבות תיכוניות ולפני כמה שנים התייעץ איתי תלמיד עם לימודי המשך אחרי הישיבה התיכונית. המלצתי לו לבחור בישיבה שמותר לשאול בה שאלות קשות. הכרתי את התלמיד כתלמיד חושב ובעל כוחות רוחניים והיה ברור לי שאם הוא יגיע למקומות בהם אסור לשאול שאלות כי "שאלה זה טרף" כדברי הפתגם ביידיש, הוא יזהה שמאחורי ההימנעות מתשובות נמצא חלל, ולא רק עומק שרק מי שמילא כריסו בשס פוסקים וספרי אינדוקטרינציה מסוגל להתמודד איתם.

הרב ד"ר מיכאל אברהם הוא דוגמה לאדם שאליו מתנקזות שאלות רבות של תלמידים תוהים כאלה. מפעלו הברוך בפורום "עצור כאן חושבים", ובאתר שלו עונה לתלמידים רבים מאלה שהאקדמיה יכולה בקלות לפתות על ידי עובדות ולוגיקה (ולא בגלל החברה המעורבת), הוא סיפר שתלמיד אחד אמר לו פעם שרק בזכותו יש לו (לתלמיד) כיפה על הראש. תלמיד אחר ששמע את הדברים אמר שרק בזכות הרב מיכי כמו שהוא מכונה שם יש לו ראש מתחת לכיפה.

חשוב מאוד שנבין שקושי הרוחני שיוצרת האקדמיה הוא לא רק באבדן המסגרת אלא בעיקר בתובנה שיש חוכמה גם מחוץ לבית המדרש, ושיש מרצים שחכמתם אינה נופלת מחכמתו של הר"מ בישיבה. תלמיד שיצא מבית המדרש בהרגשה שהרב שלו נמנע מעיסוק בחכמה שחוץ לבית המדרש ואולי אף הסתיר אותה ממנו נמצא בסיכון גבוה לחשוב שהוא מצא את האור והרב שרוי בחושך.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו