על מלאכים, שדים ונגיפים

העובדה שה' נמצא מאחורי המזיקים כמו גם מאחורי המלאכים הטובים דוגמת השמש, אינה אמורה לגרום לכך שנתעלם מסדרי הטבע ונפנה ישירות רק לעזרת ה' וישועתו.

הרב פרופ' יהודה ברנדס , ל' בשבט תשפ"א

על מלאכים, שדים ונגיפים-ערוץ 7
הרב פרופ' יהודה ברנדס
צילום: גרשון אלינסון
מיד בסיום חוקת המשפטים שאחרי מתן תורה, פונה התורה להכנות למסע לארץ ישראל. זו הפרשה הראשונה בתורה העוסקת בהדרכה לעם ישראל אודות הכניסה לארץ, מלחמות הכיבוש והחיים בארץ אחרי ההתיישבות בה. פסוקי הפתיחה שלה מפתיעים מאוד.

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ." (שמות כג, כ – כב).

הרעיון שמי שיוביל את עם ישראל לארץ ישראל הוא מלאך, מפתיע ביותר. הלא כאשר חטא עם ישראל בחטא העגל והקב"ה הודיע למשה שהוא ישלח מלאך להנהיגם במקומו, התחנן משה ואף דרש במפגיע: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ" (שמות לג, טו – טז).

אם מראש היה מדובר על הנהגת מלאך, מדוע נזעק משה אחרי חטא העגל?

למעשה, הנהגת המלאך הופיעה כבר קודם לכן, שהרי בתיאור המסע לקראת חציית ים סוף נאמר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (שמות יד, יט). משה רבנו אינו מוחה בפרשתנו על הנהגת המלאך כי זו ההנהגה המוכרת לו, עוד מן הימים שנגלה אליו מלאך ה' בסנה.

הפתרון טמון, על פי חז"ל, בכך שקיימות דרגות שונות של מלאכים. המלאך המכונה "מלאך האלהים" המוביל את המסע במדבר, והמלאך שיוביל את הכניסה לארץ, עליו נאמר "שמי בקרבו", הם מלאכים שקרבתם אל ה' גדולה ומאפשרת רמה גבוהה יותר של קרבת אלקים. קרבתם אל ה' גדולה מזו של המלאך שהוצע למשה אחרי חטא העגל. המחאה של משה והתנגדותו היו כנגד ההנהגה המלאכית מן הדרגה הנמוכה יותר, זו שאין "שמי בקרבו".

המקובלים מצאו בפרשות אלו ראיה לתפיסתם המורכבת את עולם ההנהגה האלקית, לדוגמה, הרמב"ן בפירושו לפרשתנו, מזהה את המלאכים השונים הנזכרים בספר שמות בשמותם ומאפיין את סוגי ההנהגה השונים שלהם.

היו הוגי דעות שביקשו לשלול מכל וכל מציאות נבדלת של הנהגה, מחשש לפגימה באמונת הייחוד. הם נאלצו להוציא את פסוקנו מפשוטו ולומר שהמלאך עליו מדובר הוא נביא, אך לשיטתם קשה תגובתו של משה בחטא העגל. כנגד החשש מפגימה בייחוד ה' ואחדותו, יש להבהיר שגם הפשטנים, הדרשנים והמקובלים, המקבלים את הפסוק כלשונו, מדגישים שאין למלאך קיום עצמי ואין הוא אלא שליח לעשות את דבר ה' והנהגתו, ככתוב: "כי שמי בקרבו". הדבר בולט במיוחד בפסוק: "שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר". לא נאמר "את אשר ידבר", כי קולו של המלאך הוא ממש דברו של ה'.

כל ענין המלאכים נשגב מבינתנו והוא שייך לעולמות הסוד והנסתרות, אולם העובדה שהתורה כתבה על כך בגלוי, והדברים ניתנים לקריאה וללימוד לכל בר בי רב, מחייבת אותנו להתבוננות בפשטי הדברים הנגלים, מתוך מודעות לכך שאיננו יורדים לסוף העומקים הנסתרים בעניינים אלו.

כדי לסבר מעט את האוזן, אפשר להיעזר בדברי הרמב"ם במורה-נבוכים. הרמב"ם מסביר (מו"נ ח"ב פ"ו) שמשמעותה הראשונית של המילה "מלאך" היא שליח. לכן אפשר להשתמש במונח מלאך עבור כל יצור העושה שליחותו של הקב"ה. נביא נקרא מלאך (שופטים ב א), וגם כוחות הטבע הם מלאכים (תהלים קד ד). הרוחות, השמש והירח הם מלאכים, כפי שאנו רומזים מדי בוקר בברכת יוצר אור, או כנוסח ברכת הלבנה: "במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם" (סנהדרין מב, א).

כאשר מזמרים בתהלים (פד יב) "כי שמש ומגן ה' אלקים", הכוונה, בין היתר היא, שה' מספק לנו אור, חום והגנה באמצעות השמש. עובדי אלילים טעו לחשוב שצריך לעבוד את השמש כי היא מקור הטוב, ואילו עובדי ה' יודעים שהשמש אינה אלא מלאך, העושה רצונו של ה', שליח העושה שליחות בוראו, תמידים כסדרם.

יש רמות שונות של בהירות ההשגחה וישירותה, וסוגים שונים של כוחות באמצעותם פועל ה' בעולם, מכך נובעים ההבדלים בין הדרגות והאופנים השונים של הנהגת המלאכים.

במקביל, יש גם מערכת שלמה של שליחים שתפקידם לחולל רע בעולם, ואף הם מלאכיו של ה' יתברך, כדוגמת השטן בספר איוב.

בין לדעתם של הפילוסופים השכלתניים ובין לדעתם של המקובלים, התיאורים הריאליים והאנושיים של המלאכים הם רק דימויים למושגים מופשטים של כוחות טבע ורוח הפועלים בעולם. אל לנו להתפתות לחשוב עליהם כממשויות מוחשיות במובן הגס והחמרי של התיאורים. גם על השטן של איוב אמרו חז"ל שהוא יצר הרע והוא מלאך המוות. דהיינו, גם את דמות השטן יש לפרש ככוח שלילי שקיים במציאות אך לאו דווקא כיישות בעלת דמות אנוש.

הנטייה לצייר כוחות טבע או כוחות רוחניים באופן מוחשי ואפילו בדרך של האנשה, היא צורך הנובע ממגבלות ההכרה האנושית. בימים אלו ממש נזדמנה לנו דוגמה מופתית לכך. גם בעולמנו הריאלי, המדעי והרציונלי, נוח לנו להתייחס אל הוירוס קוביד-19 כאשר הוא מופיע בדמות שד הקורונה. השד עם כתר הקוצים שאפשר להתחפש לדמותו בפורים, ממש כתחפושות השדים והמכשפות של ימי הביניים.

כמו בכל הדורות שעברו קל לנו יותר להתמודד עם השד עצמו, לדבר עליו, לנסות להדביר אותו ולהתחסן כנגדו, מאשר להכיר בעובדה הנוספת שמעבר לכך. בעובדה שמדובר ב"מלאך רע", שהוא אחד מאינספור המזיקים הקיימים סביבנו בכל עת, כדברי הגמרא בברכות (ו' ע"א). המזיקים עושים שליחותו של מקום, ואלמלא רצונו יתברך לא היה מתפשט כוחם של נגיפי הקוביד בעולם, כפי שלא נודעו לאיש עד אדר אשתקד, כש"הרצים יצאו דחופים מאת המלך", לעשות שליחותם עלי אדמות.

העובדה שה' נמצא מאחרי המזיקים כמו גם מאחרי המלאכים הטובים דוגמת השמש, אינה אמורה לגרום לכך שנתעלם מסדרי הטבע ונפנה ישירות רק לעזרת ה' וישועתו. אדרבה, התורה מצווה להתחשב במלאך ולהתייחס אליו: "השמר מפניו – אל תמר בו"! כשם שאנו מקימים סככות לצל, חובשים משקפי שמש ומורחים קרם הגנה, כך עלינו להתמודד עם הנגיף גם בכלים של רפואה ורפואה מונעת, אבל אסור לשכוח כל העת את הצו "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", ולהתפלל לא-ל עליון שיסיר מעלינו את הנגע הזה.

משנכנס אדר, יורדות המסכות של הסתרת הפנים האלקית, ומתעצמת הקריאה לגילוי הסוד הנסתר של המציאות כולה – השגחתו יתברך. יהי רצון שעם שמחת אדר ומשתה היין יוסרו המסכות והמחיצות ונזכה במהרה לגילוי שכינה ולסילוק הפגעים והמזיקים מעלינו ומן העולם כולו.

 הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג