משפחה נהרסה בישראל. נפלה עטרת ראשנו. ארבעה ילדים צעירים, זכים, נותרו בעולם ללא אב וללא אם. ילדים אשר לא בחרו לבוא לעולם הזה, אר הוריהם הביאום, אשר הוריהם אחראים לבטחונם, לשלומם, למזונם, לרווחתם הנפשית והפיזית, נותרו בדד.
אמא ואבא, המקום הראשוני והבסיסי ביותר אותו פגשו עת הגיעו לעולם החדש, לעולם אותו אינם מכירים.
צעדים ראשונים הם עושים בעולם בעזרת הוריהם, הם שמראים להם דרך, הם שנותנים להם את הנחוץ להם לקיומם, אלו אינם עוד. וזעקתם עולה לשמים.
לבטח יאספו על ידי בני משפחה אוהבים ומחוייבים, לבטח ילוו ויקבלו סיוע ותמיכה. עם זאת, שבר גדול עם מות אימם באופן ברוטאלי, על ידי אביהם בו שמו מבטחם, עליו נשענו, ממנו למדו וספגו אודות העולם. לפניהם מסע ארוך וקשה של התגברות על המראות הקשים, על הקולות, על התחושות הקשות המתלוות. לפניהם עוד מסע ארוך וקשה לבטוח שוב במבוגר אחראי, להאמין שטבע האדם טוב מנעוריו, לאהוב, לצמוח, לגדול, להיות.
אנשי מקצוע העובדים עם משפחות מחפשים בינם לבין עצמם מה אפשר לעשות? מה עשוי להועיל? כיצד ניתן לקחת את החוויה מן השבר הנורא להתוויית דרך ולפעולות מעשיות.
אני צועדת לאחור, לנקודת המוצא, לרגע בו תינוק מצטרף לעולם חדש ומתחיל ללמוד מהוריו. מתבונן בהם, שומע ולומד כיצד מדברים, מה אומרים, באיזה טון, איך מנהלים אי הסכמה, איך נשמעים רכים, איך נשמעים כועסים. יודעת לומר כי ניתן ללמוד שפה, ניתן ללמוד כיצד להסביר את עצמנו, ניתן ללמוד כיצד לחתור להיות מובן יותר, ניתן ללמוד כיצד להקשיב לאחר וכיצד להבין את האחר.
בכל גיל ובכל עת, ישרת ילדים, הורים, בני זוג, קולגות בעבודה וכל אדם במפגש אקראי עם אדם נוסף, להכיר:
סובייקטיביות - ההבנה כי כל אדם מבין ומפרש את הדברים באופן הייחודי לו
תקשורת - האחריות של כל אדם להסביר את עצמו, לחתור להיות מובן
הרחבת פרשנות - על כל ארוע ניתן להתבונן במספר דרכים
הקשבה - לנסות ו"להיכנס לנעליים" של האדם העומד מולי
למה זה עוזר?
בקרב בני אדם רווחת העמדה כי מה שהם חושבים, האופן בו הם תופסים את הדברים, הוא הנכון, הוא הצודק והראוי.
ללמוד להבין שלכל אדם יש צודק ונכון משלו, לכל אדם ערכים אחרים שחשובים לו יותר, לכל אדם סדרי עדיפויות שונים. וכל אלו מתקיימים זה לצד זה ולא האחד על חשבון השני.
תקשורת קרובה מחליפה "קרב", היכולת של כל אדם ושל כל האחד מבני הזוג להסביר את עצמו, את מה נחוץ לו, את מה הוא מבקש, את איך הוא היה רוצה שיהיו פני הדברים. לדבר את הדברים מתוך עצמו ולא מתוך הטלת אשמה באחר.
כל ארוע, כל התרחשות הינה אובייקטיבית אולם, פנים רבות לה ושלל פרשנויות אפשריות. היכולת שלנו לפתוח את הדלת רחב, להרחיב את שדה הראיה ולהתבונן בדרכים חדשות ושונות על כל אירוע. כלי אשר ניתן להתאמן עליו, להתנסות בו ו"לגלות עולם", לגלות שכל מה שחשבתי כי אחד הוא, בעצם יש לו המון אפשרויות. ולמה זה טוב? משום שזה משפיע על ההרגשה ועל האופן בו אני מגיב לאירוע.
היכולת של בני הזוג להיות בהקשבה, בלב פתוח ובנפש חפצה זה אל זו – להקשיב מבלי לחשוב מה הולכים לענות, להקשיב מתוך רצון כן להבין, להקשיב כדרך חיים, כדי ללמוד על האחר אשר עומד מולי. הקשבה עשויה להגביר את היכולת להבין. כמילות השיר של דן אלמגור - "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?". אנו נוטים להאמין כי בכל עת אנו מבינים את דברי האדם הניצב מולנו, בטוחים כי אנו מדברים את אותה השפה אולם, לא כך הדבר, כל אחד מאיתנו מתכוון לדבר אחד וכל אחד מאיתנו מבין דבר אחר ושווה לשאול על מנת להבין יותר.
ללמד ילדים לנהל אי הסכמה ביניהם מתוך תשתית הבנה וכלים אלו, ללמד בני נוער, ללמד הורים, ללמד כל בעל תפקיד להתנסח מתוך נקודות מוצא אלו, עשוי להגביר את הסיכוי שנדע להסביר את עצמנו טוב יותר לאחר, נדע שבאחריות כל אחד מאיתנו לשאוף להיות מובנים, נדע שיש מקום לצידנו לכל דרך התבוננות, פרשנות ודעה.
הורים המרחיבים דעת, מתנסים, מכירים עוד ועוד דרכי תקשורת ומתאמנים בהן. הורים שיוכלו להוות מודל עבור ילדיהם, לשיח ולשפה רגשית, יעזרו לילדיהם גם בתוך הבית פנימה ובקרב חבריהם - להסביר את עצמם ואת הנחוץ להם.
בואו נלמד כולנו – פוליטיקאים, מובילי דעה, משפיעני רשת, בואו נלמד שפה, בואו נכיר את האדם מולנו, בואו נפתח את צוהר ליבנו לאחר, בואו נרחיב את דרכי ההתבוננות שלנו למען נגביר את הסיכוי שלנו להבין ולהיות מובנים.
יהודית אוליבר היא מדריכת הורים מטעם מכון אדלר