תגובה למאמרו של אביעד דביר - בין סאטמר לארגון מורא מקדש
אני הקטן נשמע להוראותיהם של רוב מוחלט של פוסקי דורנו והדורות הקודמים הרואים בעליה להר הבית בעת הזאת איסור חמור.
לצערי לא ערכתי בירור מעמיק של הסוגיא, ולא מדדתי מי גדול ממי, האוסרים או המתירים. אינני יודע למדוד גדולה של פוסקים, ואינני פוסק בעצמי כך שלא אוכל להכריע בשאלה כבידה זו. אך כפי שבכל החלטותיי אני נוטה להכריע על פי רוב המומחים בתחום, על פי המיינסטרים, כך אני נוהג גם בסוגיה זו.
אתמול התפרסמו דברים של אביעד דביר שהשווה בין טענות המתנגדים לעליה להר, לבין טענות חסידי סאטמר המתנגדים לעליה לארץ ישראל. ראשית, כפי שאולי מסגיר שמי הפרטי, אין לי שום בעיה עם חסידות סאטמר החשובה המחזיקה את יהדותם של רבבות יהודים באמריקה, כך שלא נעלבתי מההשוואה.
במבט ראשון השוואה זו אפילו מתבקשת – אלו ואלו מתנגדים למשהו הנתפס בעיניהם של אחרים כמצווה חשובה. אבל כשהמשכתי לקרוא ראיתי שבזה למעשה מסתכמת כל ההשוואה.
כדי להמחיש את הבעיה שבדבריו, אעתיק אותם אל תחום אחר. אפשר בקלות לטעון שהמתנגדים לתפילה בתוך בתי הכנסת בניגוד להנחיות של משרד הבריאות, הם ממשיכי שיטת סאטמר בהתנגדות לעליה לארץ, ונשווה בין הטענות:
רוב ה'גדולים' מתנגדים
טענת השומרים על ההנחיות: רוב הפוסקים מתנגדים להפרת ההנחיות של משרד הבריאות.
טענת מתנגדי העליה לארץ: רוב הפוסקים אוסרים לעלות לארץ.
אין מצוה לעלות
מתנגדי יישוב הארץ כתבו שאין מצווה לעלות לארץ. בדומה לכך כתבו רבני 'מורא הקורונה' שאין מצוה להתפלל דווקא בתוך בית הכנסת, וניתן לקיים את מצוות התפילה גם מחוצה לו.
תפקיד הקב"ה ולא תפקידנו
טענו מתנגדי העליה לארץ, "בואו נמתין שה' יגאל אותנו מהגלות". כך כתבו מתנגדי הכניסה לבתי הכנסת בזמן שנאסר הדבר: "בואו נתאזר בסבלנות עד שיעביר ה' את המגיפה מעלינו".
יכולתי להמשיך אבל נראה לי שהמסר מובן, ההשוואה לסאטמר לכשעצמה אין בכוחה להכריע בסוגיא הנידונה על שולחנם של גדולי הפוסקים.
אשרי חסידי סאטמר הממשיכים להצטופף בצל רבם ולהמשיך בדרכו בצורה מרשימה על אף שרואים בחוש שדעתם היא דעת מיעוט, ואשרי העולים להר הבית העושים זאת מתוך אחיזה במצוות רבותיהם הנמצאים אף הם במיעוט.