השלג ומעלותיו הרוחניות

לובנו המיוחד מסמל מחילת עוונות, ומה מסמלת הצטברות השלג על הקרקע לפני הפשרתו למים, מבחינה רעיונית? ומדוע יש אנשים שאוהבים שלג ויש שאינם אוהבים אותו? הרב אלקנה ליאור מסביר

הרב אלקנה ליאור , ה' באדר תשפ"א

השלג ומעלותיו הרוחניות-ערוץ 7
שלג בירושלים
צילום: Noam Rivkin Fenton/Flash90

מעולה השלג להרים

הגמרא במסכת תענית ד: אומרת: "אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמישה מטרי לארעא", כלומר שהשלג מועיל להרים פי חמש מאשר מועיל המטר לקרקע מישורית. ומבאר רש"י שמכיון שהשלג נספג לאיטו באדמת ההר הוא מועיל הרבה יותר מגשם אשר רובו נסחף כנגר עילי אל הים. לעומתו מי הפשרת השלגים האיטית, ברובם נספגים וממלאים את מאגרי מי התהום ואת המעיינות. ואפשר להוסיף שמשמעות "מעלי" אינו רק מועיל מבחינת שמירת המים אלא הוא מעולה מלשון "עילוי" הוא נותן מדריגה גבוהה, מעולה, להרים. ונתבונן בכך בהמשך.

העולם שותה ממים העליונים או ממי אוקיינוס

לשם הבנת מעלת השלג יש להבין קודם מהו גשם ומה פירושו המילולי?

מדוע דווקא שמם של טיפות המים נקראות גשם, דבר גשמי, וכי אין דברים בעוה"ז שיותר מתאימים לתואר זה?! ונראה שלהבנת העניין יש להקדים ולהזכיר שהרי נחלקו התנאים (ר' אליעזר ור' יהושע) במסכת תענית ט: במקורם של מי הגשמים, לדעת ר' יהושע: ממים העליונים, אותם הבדיל רבש"ע ביום השני לבריאה "ויהי מבדיל בין מים למים", העולם שותה. ולדעת ר"א ממימי האוקיינוס המתאדים ומתעבים לעננים, כידוע מבחינה גאוגרפית, העולם שותה. אולם לפי שניהם מדובר בהפיכה של דבר שעדיין אינו במצב צבירה של המים כפי שאנו מכירים אותם, למצב של מים. יש פה התחדשות מעין מעשה בראשית, כפי שחז"ל אמרו במסכת תענית ח: "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ".

 

משיב הרוח ומוריד הגשם

ומשמעות העניין: כפי שבבריאת העולם ברא ד' עולם גשמי ע"מ להופיע בו את הרוחניות והקודש, כך בירידת הגשמים יש ירידת כוחות לעולם, התגשמות של המים, על מנת שיצמיחו ויוציאו לחם מן הארץ. כלשון הפסוק בישעיה פרק נה: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל", כלומר הגשם יורד על מנת לשוב אח"כ בצורה מתוקנת בו ה"אוכל" דהיינו יהודי האוכל לחם, אם זה לחם עוני בליל פסח או כזית פת בסוכה או חלה בשבת או פת ביום יום שיהא בריא לעבודת ד', מעלה ומתקן אותו. וזוהו משמעות עמוקה הטמונה בשבח ההזכרה של "משיב הרוח ומוריד הגשם" חוץ מהפשט שהרוח מביאה את העננים. השבת הרוחניות לשורשה היא המטרה של הורדת הגשם!     

 

מבחינת הלכתית שלג אינו מוגדר מים

לאור זה יש להבין מהו השלג?

ראשית, שלג, בעודו שלג הוא אינו מוגדר מים! הן מבחינה מציאותית והן מבחינה הלכתית. לדוגמא: לצורך נטילת ידיים צריך דווקא מים, א"א לשים שלג בנטלה וליטול ידיים. אלא יש או להפשירו קודם לכן ולהפכו למים (ובשבת אין לרסקו בידיים). או להטביל בו את הידיים (כשמחובר ע"ג הקרקע לכמות שיש בה 40 סאה) ואז מדין טבילה יצא יד"ח, וכיון שנטילת ידיים היא מדרבנן נפסק שמשום כך ניתן לסמוך על כך, אך לא לשום טבילה דאורייתא, כגון: להטביל כלי מתכת שנקנה מגוי. 

 

הלובן המיוחד של השלג – חשיפה של תהליך הפיכת המים מעליונים לתחתונים

א"כ השלג עדיין אינו מים, ולאור ההסבר הנ"ל לגבי הגשם, בו תהליך הפיכתו ממים עליונים למים נסתר לגמרי מעיננו, ואנו מקבלים אותו כבר כמים הזורמים בנחלים, הרי שבירידת השלג יש תהליך נפלא, בו נחשפים לנגד עיננו משהו מהמים העליונים לפני הפיכתם למים. שהרי העננים בעודם עננים קופאים (שלא כמו ברד בו טיפות המים קופאות לקרח בדרך לקרקע) והמצב הזה "מוקפא" ונערם ע"ג הקרקע. ורק אח"כ לאחר זמן מפשיר והופך למים. במראות לובן של נגע הצרעת, במקום הראשון נמצא השלג, הוא הדבר הלבן ביותר בעולם! ובאמת הלובן הנפלא הזה משאיר כל אדם בהתפעלות ובהשתאות, ולאור הנ"ל זה מובן כי יש פה חשיפה של המים העליונים (לדעת ר' יהושע, ואף לר"א במידה מסויימת), על פי זה מובן מה שכתוב בזוהר שהשלג הוא כנגד "הלובן העליון". זהו לובן מיוחד במינו שמגיע אלינו היישר מלמעלה, מהמים העליונים. על פי זה מובן גם הביטוי המיוחד בפסוק "כשלג ילבינו" בלשון עתיד, שיש פה תהליך הגורם לשלג להלבין, בניגוד לצמר אשר נולד עם הכבש כבר כשהוא לבן, "כצמר יהיו".

 

וירד עליו (על הלל) שלג מן השמים

בסיפור הידוע מהגמרא במסכת יומא לה: על מסירות נפשו של הלל ללמוד תורה, שעלה לגג בית המדרש וירד עליו רום שלוש אמות שלג. מודגש בגמרא ש"ירד עליו שלג מן השמים" ולכאורה המילים "מן השמים" יתרות! וכי מהיכן יורד השלג אם לא מהשמים? אלא נראה שהגמ' מלמדת אותנו על מעלתו של השלג. הוא מן השמים. הוא מהמים העליונים, מדרגתו גבוהה. וגם בפסוק הנ"ל מישעיה על הגשם והשלג הרי שהשלג נסמך בפסוק לשמים יותר מהגשם. וזה מזכיר לנו את המושג "תורה מן השמים" מלמעלה. גם יום הגשמים נמשל בין השאר ליום שניתנה בו תורה (תענית ז.). וע"פ המהר"ל בתפארת ישראל פ"ב ניתן להבין את ההשוואה, שכפי שהתורה מוציאה את כוחותיו הנשמתיים של האדם מן הכח אל הפועל, ולכן נקרא האדם בשמו על שם האדמה, כך הגשם מוציא את הפוטנציאל הגלום באדמה מן הכח את הפועל, ועל זה אנו מתפללים בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". 

 

הקשר הניגודי הכפול בין השלג לשני – כשלג ילבינו

בפסוק במשלי כתוב "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שני" משמע שהשלג הוא דבר מיירא לעומת בגד השני המהווה הגנה מפניו. מאידך, בפסוק בישעיה "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" השלג מבטא את הכפרה והטהרה ואילו השני את החטאים! מיישבים הפרשנים ששתי בחינות לשלג. הלובן שבו מסמל את הטהרה ולעומתו הצבע האדום מסמל חטאים. אולם הקור שבו מיירא ולעומתו השני האדום מסמל את החמימות הטובה המהווה הגנה מפניו. 

 

הלובן שבו מסמל רחמים והקפאון את הגבורה

גם בפנימיות התורה מצינו סתירה בין 2 מקורות. בזוהר נמשל השלג למידת הדין ואילו ברמ"ק (לרבי משה קורדוברו) כתוב שהוא נמשל למידת הרחמים, מתרצים המקובלים שהלובן שבו הוא רחמים והקפאון שבו הוא מידת הדין (צמצום). גם במציאות אנו רואים שישנם אנשים שאוהבים שלג וישנם שלא. אך יתכן ואין סתירה: את היופי (הלובן והרכות) שבו אוהבים אך את הקושי שבו לא אוהבים (חוסם צירים, סכנת החלקה). לכן גם באותו אדם יכולים להיות שתי התייחסויות לשלג בעת ובעונה אחת, השאלה לאיזה בחינה בשלג.

    

הנותן שלג כצמר – השלווה וההמתקה

דימוי נוסף לשלג הוא הצמר. הן מבחינת הלובן שבו "כצמר יהיו" והן מבחינת ירידתו הרכה "הנותן שלג כצמר". גם מבחינה הלכתית (חוץ ממראות נגעים) יש השוואה בין צמר לשלג, הרמ"א באו"ח סימן שב ס"א מביא שעל אף שאין לנער בגד מאבק שנספג בו מותר להוציא נוצות או צמר שנתפס בבגד ואין בזה משום כיבוס ומוסיף שם הבאה"ל שלפי זה מותר לנער בנחת שלג יבש מבגד בשבת.

אך יש ללמוד דבר נוסף מאופן ירידתו הרכה של השלג. לעומת הגשם, המטר, היורד בחזקה "יערוף כמטר לקחי" השלג יורד בנחת. כמו כן השלג הנערם יוצר מנוחה, אי אפשר לנסוע, שובתים, כמו שבת. אם נמשיל את הדברים לעבודת ד'. לעיתים בהשקפה ראשונה נראה שיש כוחות שצריך להלחם בהם, ואכן הם כוחות רעים שצריך להלחם בהם "יערוף כמטר לקחי".

אך אם מתעלים למדריגה גבוהה, להתבוננות יותר מעמיקה, אפשר להעלות את המידות לשורשם ולהמתיקם ולהפוך מר למתוק ורע לטוב. והמטר והשלג משל נפלא לכך. גשם זלעפות יכול פתאום לההפך, אם עולים מדריגה, (לאפס מעלות צלזיוס) לפתיתים רכים, הנוחתים ברכות. המביאים מנוחה לעולם. כמו השבת. בה האכילה היא עונג שבת והיא מעין עולם הבא, עבודת ד' בשבת היא לא בהתייגעות ובסיגופים אלא בנעימות ולפעמים בדרך כזו אפשר להתקדם פי כמה יותר בעבודת ד' "מעלי תלגא לטורי כחמישה מטרי לארעא". פי חמש. כמו כן אפשר להוסיף שכשיורד שלג לקראת שבת הרי זה בבחינת כיבוד השבת בכסות נקייה, בפריסת מפה לבנה על כל פני הקרקע לכבוד שבת! 

 

שלג לקראת פורים – סמל למחילת עוונות

מכיון שידוע בספרי החסידות שפורים הרי הוא כיום כיפור, וביום כיפור סמל מחילת העוונות הוא הלבנת לשון הזהורית, "חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" ממילא כאשר יש שלג משמעותי בחודש אדר לקראת פורים ניתן לראות בזה גם סמל ורמז למחילת עוונותיהם של ישראל ושנתרצה הקב"ה בשמחה לישראל כמו בכפרה של יום הכיפורים. ושנזכה שהשלג יבוא על כל ישראל רק לטובה ולברכה!