בעצם היום הזה
בעצם היום הזה צילום: כריכת הספר

מזג האוויר הסוער משפיע על כולנו בהווה אך גם על העבר של כולנו. החורף הרוסי גרם לנפוליאון מפלה, אך גם על ההיסטוריה היהודית ועל סיפורי התנ"ך השפיע מזג האוויר.

על כך מספר הרב אברהם אייזקס עם צאת ספרו 'בעצם היום הזה' (הוצאת דברי שיר) הבוחן את סיפורי התנ"ך בראי לוח השנה, ובין השאר גם מזג האוויר.

על שניים מהמקרים בהם מזג האוויר היה משמעותי להבנת הסיפור המקראי מספר הרב אייזקס: "אחת הפעמים שמזג האוויר שינה היה בזמן שעזרא הסופר ניסה להיאבק בנישואי תערובת".

"יהודים הרי היו בציון כבר שישים שנה לפני עזרא הסופר והוא מגיע עם אישור של המלך הפרסי ומצווה על היהודים להתכנס ברחבה שמחוץ לבית המקדש ומנסה לארגן גירושין המוניים, כדי לקבע את הרעיון שיהודים מתחתנים עם יהודים. זה קורה ב-כ' כסליו, אמצע החורף, וביום הזה יורד גשם זלעפות והעם עומד רועד בחוץ ועזרא נואם בפניהם על משמעות הנישואים עם גויים, מה שלא נחשב עד אז באותה חומרה כפי שזה מוכר לנו".

"העם מנצל את הגשם כדי להתחמק והם מתרצים שזה לא הזמן המתאים במזג אוויר כזה לבצע את ההוראה והקימו ועדה וחילקו את העניין למחוזות והדבר לא נפתר סופית עד לספר נחמיה שבו עזרא ונחמיה משתפים פעולה לקיבוע הרעיון שיהודים מתחתנים רק עם יהודים".

מוסיף הרב אייזקס ומביא דוגמא גם מספר ירמיהו, שם ירמיהו כותב מגילת פורענות ודואג שהמגילה תגיע למלך יהויקים. זה קורה בשיא החורף, ב-א' כסליו. חורף קר בירושלים ויהויקים נמצא ליד האח הבוער בבית החורף שלו, כלומר שיש לו מקום מחומם נעים ונוח ושם הוא שומע את המגילה של ירמיהו, שרצה לזעזע אותו ולקרוא לעם לתשובה. אנו רואים את התמונה שבה בחוץ קר וגשום ולמלך חם ונעים והוא קורע את המגילה וזורק אותה לאש. זה היה אחד הרגעים שביטאו את ההתדרדרות שהובילה לחורבן".

"את הסיפור הזה לא מבינים אם לא שמים לב לתאריך ומזג האוויר,, אומר הרב אייזקס המספר על הרעיון שמאחורי ספרו: "אם התנ"ך מציין תאריך יש לכך כוונה גם להבנת הסיפור וגם לעבודה הרוחנית שלנו בהפנמת המסרים של הסיפור".

דוגמא להפנמת מסרים מתוך תשומת לב לתאריכים שבהם הדברים מתרחשים מציג הרב אייזקס בסוף חייו של משה רבנו: "אחד התאריכים המוכרים הוא א' שבט, יום תחילת סיפור ספר דברים על ידי משה רבנו. הסיפור נמסר במשך 37 ימים עד תאריך פטירתו. זה הזמן של משנה תורה, זמן התכנסות של האדם פנימה, אין את הפיתוי של יציאה החוצה אלא מתכנסים בבית ובבית המדרש ללמוד תורה. התורה קוראת לנו דרך התורה להתכנס ולחדש בתורה. גם זה סוג של חוויה".

בין דפי הספר מופיע גם אזכור פעילותו של בנימין זאב הרצל ועל כך מסביר הרב אייזקס את ההשוואה הסיפורית שהוא עורך בין כינוס הקונגרס הציוני לבין פעילותו של עזרא על גדות נהר אהווה שבבל. "כשעזרא מארגן את יסוד המעלה - ביטוי שנוגע אלינו לאחר שנלקח על ידי מייסדי הישוב מצפון לכנרת – זה היה שם המקור להתארגנות לעליה של עזרא. באותו כנס הוא מכין אותם לעלות לארץ, הוא גייס כוהנים ולוויים, כאשר לוויים היה קשה למצוא שיסכימו לבוא. הוא תכנן את הכנס למחצית חודש ניסן, וזה לא סתם כי הוא רוצה לדמות את יציאת בבל ליציאת מצרים. הם חוצים את נהר אהווה כמו חציית ים סוף בדרך לירושלים. ניסיתי לדמיין מה היה עזרא רושם ביומנו בסוף אותו כנס כשהוא מוכן לצאת לארץ עם כל המתנדבים לבוא אתו. נדמה לי שהוא היה רושם 'באהווה הקמתי את מדינת היהודים'".

"בדקתי וראיתי שכאשר הרצל הקים את הכנס הציוני הראשון הוא עשה זאת דווקא בבזל כדי שיהיה מנותק מהקהילה היהודית הגדולה, וכך עשה גם עזרא שלא הקים באמצע העיר אלא בכפר קטן על גדות נהר ומשם הוא מתחיל את העלייה הגדולה שבזכותה התחדשה התורה כולה והחלו ימי הפריחה והשגשוג של בית שני".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו