קצת פחות מחודש לפני יום הבוחר נראה שהקרב המרכזי במערכת הפוליטית לא נמצא בין הליכוד ליש עתיד אלא דווקא בין שתי מפלגות – תקווה חדשה וימינה.
הקרב הוא כמעט יומיומי. על כל ראיון של צד אחד מגיב הצד השני. השבוע זה הגיע לכדי עתירה לועדת הבחירות המרכזית בטענה שמפלגתו של סער קידמה לכאורה כתבות מכפישות על יו"ר ימינה ח"כ נפתלי בנט באמצעות חברת טכנולוגיה אינטרנטית.
בתקווה חדשה אמרו כי "המפלגה פועלת להביא לידיעת הציבור מידע שפורסם בכלי תקשורת מובילים בישראל. לפני פורים הגיע הזמן להוריד את המסיכה מעל בנט ולומר לציבור בקול ברור את מה שבנט וימינה מנסים להסתיר - שהצבעה לבנט היא הצבעה לנתניהו".
זה מאפיין אחד של הקרב הזה שהגבולות בו הולכים ומיטשטשים. בתקווה חדשה מתגאים לא אחת בניסיון לנהל שיח אחר ומאשימים ש'בנט התחיל' אבל הפוסל במומו פוסל. יש אמירות קשות מאוד גם מצידם כלפי ימינה.
השאלה הגדולה היא מה מרוויחות שתי המפלגות הללו ממריבה מתוקשרת בשלב הזה? עד כמה המנדטים שלהן חופפים? התשובה מאוד ברורה. החפיפה היא באזור של מנדט עד שניים. המהדרין טוענים ששלושה. אמנם מדובר במספרים משמעותיים לשתי המפלגות, אבל בעוד הן מתקוטטות לא נראה שתמונת המצב משתנה. אם משהו משתנה על לוח השחמט הפוליטי המפותל הוא בעיקר מצב הליכוד וגם כאן מדובר במנדט לכאן או לשם.
גם בימינה וגם בתקווה חדשה צריכים להיזהר. ההליך המכונה 'משתה המנדטים הגדול' של נתניהו עוד לא החל. אולי יחל באופן סימבולי בפורים, אולי קצת אחרי. במשתה הזה יש לסער לא מעט לאבד וגם בנט יכול לגלות שמנדט או שניים יעזבו אותו.
יש שיאמרו שבדיוק בגלל זה הארטילריה ההדדית מוצדקת. בסופו של דבר בנט וסער רוצים להיות גדולים יותר מגודלם הנוכחי בסקרים, כדי לבוא עם דרישות לאחר יום הבוחר.
בנט, זה כבר לא סוד, יכול לבוא ולדרוש רוטציה אם יהיה מדובר בנתניהו ועוד יותר אם מדובר בסער. סער לא יכול לדרוש דבר מנתניהו ואם יפר את הבטחתו וייכנס לממשלה בראשות נתניהו הוא יעשה זאת כמי שכפאו שד.
שתי המפלגות הללו יכולות לכוון את החיצים למגוון מקומות אחרים. לאף אחד מהן לא טוב שהשנייה תהיה קטנה מדי במידה והן מעוניינות להרכיב ממשלה אלטרנטיבית לנתניהו. באופן אבסורדי הן צריכות שתיהן להצליח מעל למשוער כדי שמהלך כזה יהיה אפשרי, לפחות על הנייר.
מערכות בחירות תמיד מתאפיינות בחילופי דברים, האשמות, ביקורות ומתקפות. צריך לדעת להפנות את האש לכיוון הנכון, במיוחד לאור העובדה שהן בצד של ימינה והן בצד של תקווה חדשה אומרים בפה מלא שסער ובנט הם השותפים הכי טבעיים להקמת ממשלה, גם אם אף אחד מהם לא יהיה מנהיג המפלגה הגדולה. אמנם, עדיין מדובר בתסריטים והמציאות היא שתקבע, אבל הבוחרים שמסתכלים על שתי המפלגות פחות מעמיקים לתוך העניין. הם רק מתקשים להבין מדוע בנט וסער לא מכוונים את הארטילריה הכבדה לנתניהו אלא אחד כלפי השני.
ההר כבר לא מעניין
הרבה מאוד מלים נכתבו על הונדליזם הפלסטיני בהר עיבל בניסיון למחוק את ההיסטוריה היהודית הטמונה במקום, הן לאחר שהתגלה ההרס וגם לאחר השיפוץ והשחזור על ידי המועצה האזורית שומרון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו הביע זעזוע מהמעשה. "הנחיתי לבצע חקירה מיידית כדי לתפוס את האחראים ולאבטח את המקום. נשמור על המקומות ההיסטוריים שלנו", בישר בטוויטר שלו.
אבל מאז רגע הגילוי ולמרות שאנחנו בתקופת בחירות, כמעט אף פוליטיקאי מהימין לא טרח להגיע למקום האירוע, לראות מקרוב את הנזק. זה קצת מפתיע לאור העובדה שמצב כזה טומן בחובו את כל מה שפוליטיקאי צריך בתקופת הבחירות: שיח ימני ביטחוני, אמירה על ריבונות ועוד.
אמנם ועדת החוץ והביטחון ביקשה לבוא לסיור רשמי במקום, אך שר הביטחון בני גנץ השיב בשלילה. היחיד שהגיע וביקר שם יחד עם ראש מועצת שומרון יוסי דגן היה יו"ר ימינה נפתלי בנט. ביציאה מהמקום הסביר כיצד הוא מתכנן למנוע מצבים דומים באתרים דומים בממשלה הבאה.
ראשון הבהיר בנט כי הוא מתכוון לפעול להעברה מיידית של הר עיבל לסטטוס של שטחי C, כחלק מרצון רחב יותר שלו להגביר את המשילות בשטחי C - הן למניעת השתלטות פלסטינית על שטחים לשם קביעת עובדות בשטח והן לשם שמירת אתרים היסטוריים יהודיים ולמנוע בהם נזק כפי שנעשה בהר עיבל.
זאת, לדבריו, עד להחלת ריבונות ישראלית מלאה על השטח, על בסיס תכנית הריבונות שלו שבתמצית קובעת כי יש לצאת להחלת ריבונות מלאה בשטחי C שמהווים כ-60 אחוז משטח יהודה ושומרון לצד אוטונומיה בשטחי A ו-B.
תיקון עוול תחילה
ואם כבר העמקנו בנושא ההתיישבות ביהודה ושומרון, די בולטת העובדה שמערכת הבחירות הזו אינה סובבת מספיק סביב הערכים הקשורים להתיישבות. הקמפיינים עוסקים בהרבה דברים שמעבר ואין לזלזל בחשיבותם – זה מדבר על קורונה, האחר מדבר על ימין בלי לפרט - אך המילה התיישבות לא מופיעה ברובם, וכשהיא נאמרת היא תמיד צמודה לעוד מגוון נושאים כמו הטיפול במערכת המשפט. שתי המפלגות היחידות שמדברות בפה מלא מבלי שצריך לנדב אותן לעניין או לשאול שאלות מעמיקות הן מפלגת הציונות הדתית וימינה. גם בתקווה חדשה יש קולות כאלה, אבל הם לא בולטים מדי.
דווקא בנושא הזה הפוליטיקאים צריכים להתחייב לציבור לפעול. לא משנה מי ירכיב את הממשלה הבאה צריך להיות ברור שהיא תקדם באופן מיידי מהלך נרחב של הסדרה. נתניהו התלונן שהוא מאוד רצה לעשות את המהלך אבל בני גנץ שם לו מקלות בגלגלים. כך שאם הוא ממשיך לקדנציה נוספת אחד הדברים הראשונים שהוא צריך לפעול למענם הוא ההתיישבות הצעירה כהמשך ישיר לדבריו שלו.
גם נפתלי בנט וגדעון סער שוחחו עם כותב שורות אלה ודיברו על החשיבות העצומה שהם מייחסים להשלמת מהלך הסדרת ההתיישבות הצעירה. שניהם ייבחנו בהצהרות מול מעשים. אבל במידה ונתניהו לא מקים ממשלה והיא לא תהיה ממשלת ימין מובהקת, זה יהיה הרבה יותר קשה.
דווקא בעניין הזה מפלגה קטנה יכולה לעשות שינוי משמעותי. מפלגת הציונות הדתית היא היחידה שהצהירה באופן חד וברור שתדרוש את הסדרת ההתיישבות הצעירה כחלק מקווי היסוד של הממשלה הבאה. זו אמירה משמעותית מאוד. בהתיישבות הצעירה מצפים לשמוע את ההצהרה הזו גם מראשי מפלגות אחרות כמו נפתלי בנט וגדעון סער ואולי גם מחברי הליכוד עצמם.
כשממשל טראמפ היה עדיין פתוח לנושא החלת הריבונות ישראל פספסה הזדמנות היסטורית שאולי לא תחזור בעשורים הקרובים לעשות מעשה שאפשר לומר שרוב גדול בציבור הישראלי היה תומך בו.
הסדרת ההתיישבות היא תיקון עוול. לא התרסה כלפי ממשל אמריקני דמוקרטי, לא איזו עשייה של ימין מול שמאל. אלא מתן תנאי מחייה בסיסיים לאנשים שמדינת ישראל היתה מעוניינת שיתיישבו ויפריחו שממה באזורים מסויימים אבל שכחה שהם גם בני אדם שזקוקים לחשמל סדיר, אספקת מים רציפה, חיבורי טלפון ראויים ועוד. זה לא עניין פוליטי נטו. יש כאן ענייני נפשות. בשמאל אולי ינסו להפוך את הסיפור לפוליטי, אבל נתניהו, בנט, סער ולפיד צריכים לדעת שהציבור מצפה שאת העוול שנעשה להתיישבות הצעירה צריך לתקן מיד עם כינון הממשלה הבאה.
לתגובות: [email protected]