שירת השבוע - "זכור" לזכר הרב אחיעד אטינגר הי"דמתי שריקי

בין פרשת זכור לפורים אנו מתכוננים לנס הפורים שלא רק ביטל את גזירת המן הרשע "להשמיד להרוג ולאבד", אלא גם הביא את עם ישראל לעמוד על נפשם מכל שונאיהם, אשר לפי המלבי"ם (ט', ט"ז) ועוד פרשנים מדובר בזרע עמלק, אשר מאז ומעולם רוצים להילחם בעם ישראל, "מלחמה לה' בעמלק מדור דור".

כיצד הסיפור של עם ישראל במדבר ובימי מרדכי ואסתר, קשור לעבודה הפנימית של כל אחד מאתנו?

המלחמה בעמלק התחילה כבר בדרכם של עם ישראל במדבר. עם ישראל צמא למים ושואל "היש ה' בקרבנו אם אין". הדבר אינו מובן, עם שיצא ממצרים בניסים ונפלאות, חזה במראות אלוקים על ים סוף ובכל יום נפגש עם ענני הכבוד החופפים מלמעלה ובכל לילה עמוד אש שמראה לו את הדרך, כיצד הוא מסוגל לשאול שאלה שכזאת? האם אין חוצפה גדולה מזאת?!

לערוץ היוטיוב לחצו כאן

ובכן, השאלה בהחלט לא במקומה, ומצד שני יש בה אמת גדולה. מצד אחד, הילד הקטן שעל כתפי אביו מתחצף ושואל- איפה אבא? אבא מחזיק אותו על הכתפיים ועובר בשבילו את כל המכשולים, אבל עדיין הבן שואל חצי בחוצפה חצי בדרישה זועק- אבל איפה אני בכל הסיפור הזה?

עם ישראל מאמין בכל לבו שהקב"ה אוהב ומשגיח, מלווה ומשקם את ההריסות של מה שכמעט נכחד במצרים, אבל האם עם ישראל בעצמו חלק מהטוב הזה? האם יש גם משהו בתוכו? האם הוא קדוש מצד עצמו? או שבסך הכל מדובר בעם שבור לרסיסים שצריך לדאוג לו למקלט בטוח בארץ ישראל בהשגחה ניסית?

עם ישראל רוצה להרגיש שבכוחו לחולל מהפך בערכי המוסר, להיות שותף עם הקב"ה בתיקון העולם. כאן מגיע עמלק, עמלק וקורא תיגר על היכולת של עם ישראל להופיע את האור שבו ולהרים את דגל המוסר בעולם (דברים כ"ה י"ז, י"ט):

זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ ה' אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר ה'־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח:

עמלק נטפל קודם כל לנחשלים, לאנשים החלשים שניתן להפיל אותם בקלות. הוא מצביע על נקודות התורפה ומשכנע שאע"פ שיש כביכול דברים טובים בעם ישראל, יש גם חלשים ברוח שמבחינתו את המייצגים את העם הזה ומגדירים אותו. גם המן, מצביע על החולשה של עם ישראל באותו הדור בפני אחשוורוש (אסתר ג' ח') "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". עם ישראל בעצמו מתחיל להטיל ספק בקדושה של עצמו שכן לפי המדרש "ישנו מן המצוות".

כך בכל יהודי קיים קול "עמלקי" המנסה לעורר ספק ע"י התמקדות בחולשות ובקשיים "היש ה' בקרבנו?" לעיתים הייאוש מכרסם ומביא איתו איבוד אמון מוחלט בטוב הפנימי והנשמה האינסופית שמסתתרת בפנים.

כאשר עם ישראל יוצא להילחם בעמלק, כאשר הוא מתמודד ונלחם מול הרוע ומצליח להביס אותו, הוא מוכיח "יש ה' בקרבנו". הראי"ה קוק זצ"ל כותב (קובץ ו' רנ"א):

עמלק מחזיק בהטבע בעבור אהבתו להרע שנמצא גבול בשמרי הטבע, והוא קשור בה ואינו יכול לסבול ניסים בעולם, ולא שינוי טבע במוסר האדם.

עמלק לא מאמין ביכולת האדם להתגבר על חומריותו ולהיות טוב וטהור, הוא מתנגד לכל דבר מוסרי שבאדם. בספר שיחות עם היטלר שנכתב ע"י הרמן ראושנינג, מבכירי המפלגה הנאצית, מקורבו ואיש אמונו של היטלר אשר קיים איתו שיחות נפש בשנים [1]1932-34 נכתב בשם היטלר (עמ' 193):

אנו עומדים על סף מהפכה כבירה במושגי המוסר ובתפיסתו הרוחנית של האדם. אנו באים לקצה התוהו של האנושיות. לוחות סיני איבדו את ערכם, המצפון- אך המצאה יהודית הנהו, כמוהו כברית מילה להטיל מום באדם... חייב אדם לרכוש אי אמון כלפי הרוח והמצפון ולתת אמון באינסטינקטים שלו.

כדי להתגבר על כוחות הרוע, צריך להשתמש בחוסר סלחנות מוחלט ובחוסר חמלה. רשעת המן בן המדתא האגגי, היה תוצאה של חמלה כלפי אגג מלך עמלק ע"י שאול.

גם במובן הפרטי, דוד המלך אומר בספר תהילים "אוהבי ה' שנאו רע". כאשר האדם מפתח שנאה לרוע שבתוכו, הוא מקבל כוחות למחות אותו ולהילחם בו כראוי. המלחמה צריכה להיות מוחלטת, "ואין מקום לרחמים" משום שבכל רגע שקיים ספק ביחס לנתינת מקום לרוע שבי, אני משחק בעצם משחק לידיו של עמלק. אומר הרב קוק בעולת ראיה (ח"ב עמ' שי"ד) שבעצם יש חסד גדול בהכרתת הרוע מן העולם:

וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. הרע הגמור המוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו, ואבודו ואפסותו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת-חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.

הרב יוסף דב סולובייציק כתב במאמרו "קול דודי דופק" בשם ר' משה אביו, ש"מצוות המלחמה בעמלק איננה מוגבלת... לגזע מסוים אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שגעון של שנאה והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל, כשאומה חורתת על דגלה "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד" היא הופכת עמלק[2].

האיום הנאצי על חיי האומה, ע"י מי שחפץ לקעקע את יסודות הטוב בעולם, היה מזרע עמלק. גם האיום על חיינו בארץ הקודש ובמיוחד ממדינות אויב רחוקות נראה לעיתים כמלחמת עמלק, מלחמת האור החושך. המלחמה שלנו צריכה תמיד להיות "פנימה והחוצה", לבער את הרוע המתחולל בקרבנו פנימה ולגלות ש"יש ה' בקרבנו" וממילא מתוך כך, להתגבר באופן כללי בשם כלל ישראל על הרוע המבקש להכרית את עם ישראל ועמו את הטוב והאור שבעולם!

השיר "זכור", הוקדש לזכרו של הרב אחיעד אטינגר הי"ד, אשר חרף נפשו להילחם ברוע ומסר את עצמו למען הצלת נפשות בצומת תפוח לפני שנתיים, גם עמד בראש בית מדרש שהאיר את אור התורה והאמונה באיור מורכב בלב תל אביב, ונטע אמונה ותקווה באנשים רבים שחשו מאוימים בשגרה.

מילים:

א.

זכור את אשר קרך בדרך
אמר שאין לך כל ערך
איך אתה נראֵה עכשיו

זכור אשר זינב נחשלים
מתאמצים וניכשלים
כל עבודתך היתה לשווא

פזמון

ואתה עייף ויגע
הולך ומשתגע
לא מוצא את הכוחות, את המילים
הידיים, כבדות מלהרים
אשא עיני אל ההרים
בקרבי יש אלהים, נלחם ברוע
ואין מקום לרחמים

ב.

זכור אשר צינן אמבט רותח
נתן בך מבט רוצח
להשמיד להרוג ולאבד

זכור כשהכיש הטיל הארס
זוהמת ספק והרס
שטן בך שוב מרקד

פזמון

זכור, איך בתוך גדרות התיל
אב ובן עקד כמו איל
קרון אל השריפה נשלח

זכור, למחות מתחת השמיים
את ששפך דמך כמים
ארץ, אל תכסי שלא נשכח

הרב אחיעד אטינגר הי"ד, הקדיש את חייו כדי לרומם את קרן ישראל בתורה, בהתיישבות ובקירוב לבבות. מעוררים ומתאימים דברי אחד מתלמידיו, המעידים על מסירות אין קץ ועל ענווה מעוררת השראה:

אם תשאלוני - איני מכירו
אלמוני בחולצה לבנה.
אם תשאלוני - ראיתיו ראשונה
רק בזו השנה.

היושב לידי כך החווה בידו ואמר:
שמעת על זה הצדיק?
צדיק נסתר הוא, תדע.
תלמיד חכם ובקיא הוא, בכל מקצועות התורה.

אם תשאלוני - איני מכירו
ראיתיו בימים נוראים,
עת כולם בקידוש שלפני התקיעות,
והוא מרוכז בספרים.

ערומים לפניו כבמסדר מפקד
והוא בהם שורה ועוד אחת,
ומפעם בפעם מרים המבט
כמו מעכל וסופג הנקלט.

אם תשאלוני - איני מכירו
אך קשה לפספס בעזרת הנשים,
בתפלת שחרית של יום חול,
עת נחבא אל כלים, נעלם,
ובשקט מחליף משל רש"י לתם.

אם תשאלוני - איני מכירו,
אך ידוע שבשבתות הוא צועד,
מכתת את רגליו לקהילה נפלאה,
שם אוהב הבריות הוא, דורש ומלמד.

אם תשאלוני - איני מכירו
אך אומרים שהוא ראש כולל בדרום תל אביב,
לא שררה וכבוד מבקש הוא,
כי אם עשות חסד וטוב ושלום בין איש לאחיו.

אם תשאלוני - איני מכירו
אך הולך ונגלה הוא בכל הדרו,
מין צדיק הנסתר ברמ"ח ושס"ה,
בצניעות ובשקט, אלמוניות כמשימה,
אעמוד אסתכל ואתמה.

אם תשאלוני, הולך ונגלה איך נקלע ועבר,
אך החליט הוא לחזור אל התופת המר,
להציל ישראל מיד צר.
עם כדור בקנה הוא ביצע ישר
כדור ועוד כדור לכיוון הארור,
עד השיגו קליעים את ראשו ונפל.

אם תשאלוני - איני מכירו
רק "שלום שלום".
ולפתע היום, בפסיפס חיבורים,
תובנות של יום יום...
איך כולנו אחד, ספוגים זה בזה, ערבים.

נתאחד, נתפלל נקווה נייחל, נאמין בא-ל האחד,
שלום ואין שלום בגופו ונפשו של אחד משלנו מיוחד.
אם תשאלוני איני מכירו - אך נהיר שמלאך בלבן הוא.
השאירהו איתנו שוכן מרומים, העמידהו! רפאהו! חזקהו!
שעשה ניסים לאבותינו - בימים ההם כך בזמננו.

________________________________________

[1] כאשר הבין את חזונו של היטלר נמלט לשוויץ ואח"כ לארה"ב, ושם שחזר את השיחות בספר זה

[2] אולם יש מרבותינו שחולקים על פרשנות זו

קרדיטים:

מילים ולחן: צחי קליין

הפקה מוסיקלית ועיבוד: יגאל שטטנר

גיטרות: יגאל שטטנר

קלידים ותכנותים: יגאל שטטנר

קליפ: מתי שריקי

ניהול קריירה ורפרטואר: טלי כץ


הרב צחי קליין הוא יוצר וזמר ומשמש כר"מ בישיבה הגבוהה 'רועה ישראל' ביצהר

לקבלת הכנה חווייתית ומוזיקאלית לשבת ועוד הפתעה שבועית הקליקו