מרים פרץ באולפן ערוץ 7: השנאה יכולה להביא אותנו לחורבן

מרים פרץ שומעת את השיח האלים בציבוריות הישראלית והיא מודאגת: 'שלא כבעבר יש כיום קולות של שנאה שעלולים להביא אותנו לחורבן'.

עוזי ברוך - ערוץ 7 , י"א באדר תשפ"א | עודכן: 10:47

כלת פרס ישראל מרים פרץ פועלת רבות למען אחדות העם בישראל. השיח הישראלי סביב ולקראת הבחירות המתקרבות מטריד אותה מאוד.

בראיון באולפן ערוץ 7 היא מספרת על הכאב, התקווה והאמונה.

"זה כואב לי. אסור לנו שלא לחש כאב. אלו האחים שלי. המראות שאני רואה מכל הצדדים, בלי להפריד בין אחד לשני, האמירות והביטויים מעוררים בי חרדה גדולה", אומרת פרץ וכשהיא נשאלת כיצד הגענו למצב זה היא משיבה ברוח ימי הפורים המתקרבים: "אנחנו עם מפוזר ומפורד. כל אחד חושב שהדעה שלו היא הדעה שצריכה להישמע. מאז שיצאנו ממצרים התלוננו וכל הזמן היו לנו ריבים, היה סיפורו של קורח ובהמשך הפרושים והצדוקים ועוד, אבל הפעם יש במחלוקות משהו שלא הרגשתי בעבר. יש שנאה כלפי השונה, וזה דבר שיכול להביא לחורבן".

"אי אפשר לחייב אדם לאהוב את השני אבל אפשר לדרוש כבוד הדדי. אז מה אם למישהו אין כיפה, אני לא יכולה לשמוע אותו? אז מה אם הוא חולק עליי? אז מה אם אתה חרדי?".

ואולי נכון היה לה לפנות לזירה הפוליטית ולקבל את ההצעות שהוצעו לה? "רוב המפלגות הציעו לי תפקידים מאוד טובים במקומות מאוד טובים, אבל אני זוכרת שלפני כשש שנים כשנתניהו הציע לי מקום חמישי בלי פריימריז, כבר אז אמרתי לא. אני לא שייכת למגזר. אני אוהבת את מה שדיבר עליו הרב קוק, היכולת להיות בכלל. זה מה שמדבר אליי. אני יכולה להיות בקיבוצים, עם דרוזים, עם ערבים, עם דתיים, חילוניים. עם אחד שיש לו דגלים. כולנו יצאנו ממצרים וכל שבט היה עם הדגל שלו ולא פסלו דגלים. אנחנו עם שמגיע מכל התפוצות וכל אחד מביא איתו את המסורות שלו, אבל לכולם יש כיוון והוא ירושלים".

"היה לנו אז מכנה משותף והוא הרצון לבנות בית. בנינו בית לתפארת. אנחנו צעירים ויכולים לעמוד בגאווה מול כל אומות העולם. אבל עכשיו אנחנו נאבקים על משהו אחר, על הבית הרוחני, על האופי של הבית הזה. אנחנו עושים את הצעדים לבניין הרוח של הבית הזה, איך תהיה החברה הזו. אני לא מתייאשת. אם רק נדע לשמור על כבוד ועל הלשון, אם רק נתאפק קצת נוכל לעבור את זה".

ומה באשר לנשיאות המדינה? מרים ששומעת את השאלה הזו ללא הרף משיבה: "כשאומרים לי את הצירוף מרים ונשיאות אני פשוט מתרגשת. אני הילדה שבאה ממרוקו, שגרה במעברה עד שנת 69', שגדלה עם הורים שלא יודעים קרוא וכתוב ועליה מדברים עם המילה נשיאות, זו זכות וכבוד גדול. זה מרומם את הנפש. זה אומר את יופייה של המדינה הזו שאנחנו כל הזמן חובטים בה. זה מה שכואב לי. אנחנו לא יודעים להעריך את מה שנתן לנו הבית הזה".

"בחודשים האחרונים הפניה אליי היא בלתי נתפסת. אני לא יכולה לעבור בחוץ בלי שיגידו 'הנשיאה הבאה'. זה גם מדתיים וגם שאינם דתיים, גם שמאל וגם ימין, ואני רוצה לומר שבזמן האחרון אני לא מניחה את הקול הזה בצד. אני מקשיבה לו. זה לא המועד, ניתן לבחירות לעבור. חברי הכנסת הם שמכריעים. אני לא בפוליטיקה. אני בעם, בארץ, במדינה ובכלל הזה. תן לי רק להיפגש עם אזרחי הארץ הזו ולחבק אותם".

בהתייחס למשפחות גולדין ושאול אומרת מרים פרץ: "אנחנו מחויבים לכל אחד שלחם. החבר'ה האלה יצאו בפקודת עם ישראל ולא על דעת עצמם. יש מחובות למדינה לעשות הכול כדי להשיב אותם. לי יש קבר, יש לי מקום ללכת אליו, אבל מה עם ההורים שאין להם קבר ומבקשים רק תחזירו לנו את הילד? זו המחויבות של המדינה ושלנו כעם. איך נוכל לשלוח את הילדים שלנו אם הם לא ידעו שיש לנו מחויבות להחזיר אותם?".

"אני לא יודעת מה עושים אבל רוצה להאמין שעושים", אומרת פרץ בהתייחס למאמצים להשבת הבנים. "אני לא רוצה להכניס לי לראש שלא חשובים על זה בכל יום, שבכל הזדמנות שתהיה זה יהיה על ראש שמחתה של המדינה. אני מצפה מכל המנהיגים, לא רק ראש הממשלה, שבכל מפגש שיזכירו את הנעדרים שלנו".

על הקושי של משפחות השכול לחגוג את חג הפורים המתקרב מדגישה פרץ כי השכול אינו רק של משפחות נופלי צה"ל אלא בתקופה זו ניתן לראות כיצד המוות דופק בחלונות עם הקורונה. פרץ מספרת על ביקורה בבית משפחת בן שטרית, שם פגשה את ארבעת ילדיה הקטנים של אסנת ז"ל שהלכה לעולמה בגיל 30 לאחר שלקתה במחלה. "הם עמדו לידה וזעקו. איזה לב לא נשבר לידם?".

"פורים הוא חג שמחייב אותנו לשמח ומה היא שמחה? כשרואים מת לפניך ואנשים חולים איך ניתן לשמוח? איך בכלל דורשת מאיתנו ההלכה משנכנס אדר מרבים בשמחה? חודש שלם לשמוח? יש בזה משהו. שמחה היא עבודה כמו כל עבודה. לא תמיד קל לצאת לעבודה ושמחה צריכה עבודה שמתחילה בהחלטת האדם לחיות בשמחה. בעיניי לחיות בשמחה זה ראשית סור מרע, להפסיק לחשוב מחשבות רעות, לא לחשוב על מה יהיה ומה יגידו. צריך להוריד את כל המחשבות הללו. הדבר השני הוא עשיית הטוב. לקום ולהיות עסוקים בטוב. זה מכניס שמחה".

"בשמחת פורים יש משהו נוסף מיוחד. מול גזירת המן על העם המפוזר והמפורד אומרת אסתר את מילת המפתח שצריכה להיות סלוגן של הבחירות האלה: 'לך כנוס'. מול הפירוד אנחנו צריכים כינוס, אחדות. רק כשאנחנו ביחד זה מדבק בשמחה וכל מצוות הפורים של משלוח המנות והמתנות לאביונים גורמות לנו לדאוג לכך שאחרים יהיו בשמחה. קשה לשמוח אבל אפשר לשמוח. זו החלטה של האדם. יש ימים שבהם השמחה גוברת ויש ימים שצריך לעורר אותה".

פרץ חותמת: "אנחנו אנשים מאמינים ונאמר שאין השמחה שורה אלה במקום של שמחה. אני מאמינה שהקב"ה אוהב אנשים שמחים, שמודים על מה שיש. אנחנו רק מתלוננים ואומרים כמה רע, אבל כמה טוב יש בארץ הזו, כמה טוב יש באותם מגזרים שיורדים עליהם ואנחנו נתפסים בשורפי האוטובוס ומפרי הכללים אבל יש כל כך הרבה חסד ועשיית טוב. בואו נדבר בטוב".