בשנים האחרונות אנו עדים לצימאון הולך וגובר לעבודת ד' פנימית ומשמעותית. מחוסר תשומת לב מספקת יש המנסים לחזור אחורה בזמן, לנסות ולרענן צורות חיים שאינן קשובות למהפכה הגדולה של עבודת ד'.
כל האירועים המשמעותיים בעולם היהודי מאז קום המדינה התרחשו ומתרחשים בה או בעבורה. היא אינה רק איזה אירוע היסטורי משמעותי,רציפות האירועים ומהלך ההיסטוריה החדשה מוליכים אותנו להבנה, כי כל צורת עבודת ד' שלנו אמורה להשתנות.
כל חג וחג נחגג אחרת מאז קום מדינת ישראל, כל מועד מקבל משמעות חדשה לחלוטין כתוצאה מהתחדשות ביטויי הצימאון ועבודת ד'.
בחג הפורים הדבר בולט ביותר. כבר בשנת תש"ט אמר הרבי מהוסיאטיןבפורים של שנה שעברה היה שייך עדיין לאמור בארץ ישראל 'אכתיעבדי דאחשוורוש אנן'. הגמרא מסבירה שהסיבה לאי אמירת הלל בפורים היא שאיננו יכולים לומר בפה מלא 'הללו עבדי ה' ', כי עדיין עבדים של אחשוורוש אנו. כך היה כל שנות הגלות. אבל בפורים הנוכחי כבר יש לנו ברוך ה' מדינת ישראל וצריכים אנו לתת הודאה לשעבר ולצעוק לעתיד לבוא שנזכה בקרוב לראות את המלוכה השלמה.. 'והיתה לה' המלוכה'.
כשמתחילה גאולה להפציע, אנו עומדים מול חג הפורים ומבינים אותו אחרת לחלוטין, מאז קום המדינה אנו מסתכלים על התוכן הפנימי של פורים ומבינים טוב יותר את עצמנו. מבינים אנו יותר את גודל הצימאון לא-ל חי, מתרחבים לומר הלל על המצב בו אנו נמצאים דווקא מתוך הפורים, וכל התפילה שלנו משתנה ל'והיתה לד' המלוכה'.
שנים רבות עמדה תפיסת השכרות בפורים כביטוי למצב של חדלון התודעה, לחוויית הפער בין הרצון והשאיפה של הדבקות באלוקים, של האהבה הגדולה של 'וימינו תחבקני', לבין החיים הריאליים. הפתרון היה נעוץ לכאורה בדילוג, ביכולת שלנו לנטוש את השכל ואת העיניים הריאליות ולו ליום אחד. האמונה הגדולה שלנו באלוקים היוותה את אמת חיינו, אבל לא היינו מסוגלים לראות כיצד היא מתממשת.
משקמה מדינת ישראל, היחס לאלוקות מתחיל להופיע מתוך בריאות, מתוך עיניים פקוחות, מתוך שלמות של חיים - יש ארץ, יש מדינה, יש מקום אמיתי לחיי חול. והנה מגיע חג הפורים ושוב שותים אנו יין, מתבסמים ומבינים משהו חדש לחלוטין. הביסום של פורים מאפשר לנו לרומם את כל ערכי החיים שלנו מתוך עמידה אל מול פלא. הקב"ה, המפליא לעשות, גילה לנו נס גדול שבו הוא קושר רוחני בגשמי.
גדולי הפילוסופים נכשלו בניסיון הנואל להסביר את הקשר הזה. מדינת ישראל, כמו גם פורים, מגלים את עמקי הרוח והנשמה המתגלים בשפה של גוף. לאורך דורות נאלצנו לברוח מהשכל כדי להאמין באפשרות הזו, וודאי שלא הבנו את מלא משמעותה. משמעות החיוניות של גוף-נשמה יוצרת תביעות קדושה חדשות, מלאות רצון וחופש. היום, ההשתחררות מכבלי השכל אינה מהווה בריחה ממנו מתוך בוז לחשיבותו כמו בגלות, אלא נתינת כבוד אמיתי.
יש לנו יכולת להיפגש פגישה של חיים עם פלא, ולבנות מתוכה את כל החיים הגלויים. אם לפעמים אנו שוקעים בקטנות, בביקורת עצמית, בעיניים צרות הרואות מומים וחסרונות, בא פורים ופותח לנו את העיניים לראות את היופי. לראות את הגודל, ובעיקר להמשיך לעמוד בפליאה מול המציאות בלי ניסיון 'לחנך' אותה. לעמוד בענווה מול עם ישראל בלי לנסות לגמד אותו, לעמוד בהודאה מול הקב"ה ולשאוב עוד ועוד כוחות מאלה המוזרמים תמיד דרך מדינת ישראל.
השנה אנו עולים קומה. אנחנו מבינים שלשמחה אין צורה מסוימת של גילוי. שמחה אמיתית היא שמחה של ערבות, שמחה של אחריות, שמחה של שותפות עמוקה עם מדינת ישראל ועם כל העולם כולו. שמחה מלאת בריאות המזכירה לנו את הפלא הגדול של החיים המתגלים בכל כך הרבה גוונים – שהוא הנותן את הכינוס של כולנו.
'לך כנוס את כל היהודים אשר בשושן' ומתוכו 'שושנת יעקב צהלה ושמחה'. כולנו יחד מקבלים את אור השמחה שבאה מתוך שייכות עמוקה לחיים, והיא הנותנת לנו את היכולת להמשיך באמונה ובשמחה כל השנה כולה. וברכת 'לחיים' עצמה מתעמקת בשמחה. לחיים לחיים! פורים שמח.
הרב נתן אופנר הוא ראש ישיבת רעותא מבית איגוד ישיבות ההסדר