הרב יהושע וידר
הרב יהושע וידרצילום: ערוץ אורות, ראש יהודי

1]

מגילת אסתר – הסטוריה או אקטואליה?

"הקורא את המגילה למפרע – לא יצא" (מגילה יז ע"א). ביאר נכד הבעש"ט, רבי ברוך ממעז'יבוז': מי שקורא את המגילה למפרע, כאילו היא מעשה ישן-נושן שכבר איננו באמת אקטולי – לא יצא. האמת היא ש"הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור" (אסתר ט, כח), כל דור צריך לקרוא את המגילה לאור אתגריו שלו. אז הבה נתחיל, בקיצור רב ובעיבוד קל אך מדוייק בתכניו.

א – המסיבה (ויש גם פינה כשרה, לשומרי מסורת)

מהמם. אין דברים כאלו. אלכוהול חינם כיד המלך, מיטות זהב וכסף, הכל פתוח לכולם וכ-ו-ל-ם, אבל כולם, שם. אז מה, רק אנחנו היהודים לא נהיה? ואחרי זה נתפלא שיש אנטישמיות? הרי הם מה-זה באו לקראתנו, אפשר לשמור על ההלכה ולשתות מהבר הכשר בלבד! זה בדיוק היופי, שלא מכריחים אף אחד כלום, הכל "כרצון איש ואיש", "חיה ותן לחיות", "כל אחד והאמת שלו". הם מכילים גם אותנו, אז אנחנו לא נכיל אותם? נכון שקצת לא נעים לראות את כלי המקדש שנבזזו משמשים למשתה שיכורים, אבל מה נעשה? יותר טוב שרק גויים ישתו מהם? לפחות אנחנו יודעים שגם חלק מהכלים כשרים...

ב – הרבנים הקיצוניים האלה, בסוף עוד יהרגו את כולנו בגללם

מה, מרדכי הזה לא יודע ש"דינא דמלכותא דינא"? תמיד הוא חייב לעשות פרובוקציות, משבית-השמחות המקצועי הזה? סך הכל הוא מייצג מיעוט קטן וקיצוני, ובשמו הוא מבאיש את שם כולנו? אם צריך להשתחוות להמן – משתחווים. מה הסיפור הגדול? כי יש לו צלב על החזה? אז מה? מי מתכוון לזה בכלל? והרי בינינו – יתכן שכל הסיפור הזה הוא זמני.

מי יודע איפה יהיה המן בקדנציה הבאה? הרי אחשוורוש ידוע כהפכפך לא-קטן, אבל כרגע הטבעת בידיים של המן, אז למה להתחיל דווקא איתו? בגלל התמהיל המשיחי המסוכן הזה של דת ולאום שמרדכי טוען שהוא הוא היהדות המקורית שנשכחה בגלות? יש לא מעט הוגי-דעות חשובים שסבורים דווקא אחרת. אז הפרשנות השמרנית החרד"לית שלו מחייבת את כולנו?

ג – ויהי אומן את הדסה, היא אסתר

אז הנה זה קרה. כולנו בסכנה קיומית. יש כבר פסק דין חלוט של בג"ץ שושן. מרדכי פונה באופן טבעי אל בת-ישראל שבבית המלך, שתבקש, שתתחנן, והיא מסרבת. כדי להבין את הסירוב צריך לזכור את מצבה: מזה חמש שנים היא שבויה בארמון. גופה, נפשה , כבודה – כל אלו אינם ברשותה אלא נתונים למירמס למימוש גחמותיו של המלך ההולל. כל שיכלה היה רק לא לשתף פעולה בשום צורה. וכעת היא לא נקראה לבוא אל המלך זה שלושים יום. יש להניח שבאותם שלושים יום אחשוורוש לא היה פרוש. אבל אותה הוא כבר לא מחפש. זה העיתוי הכי פחות מתאים לנסות להיכנס אל המלך הקפריזי שלא לפי הנוהל המקובל ולצפות לרחמיו. אז למה מרדכי מצפה ממנה?

ד – המהפך

וכאן מרדכי אומר לאסתר: נכון. יש הרבה נעלמים בסיפור הזה. אני יודע רק את סופו, והסוף הזה הוא טוב. "רווח והצלה יעמוד ליהודים". נקודה. גם אם את תבחרי לא להיות שותפה – עם ישראל יינצל, כי הקב"ה לא יפר את בריתו. אבל מה יהיה אז עלייך? על שליחת-הציבור שברגע האמת הניחה לצלקות ולחוסר-האמון העצמי (שניתן להבינם, כמובן) לגבור על המחוייבות לפעול בשם נצח ישראל כשלעת כזאת היא זו שהגיעה למלכות? אסתר שומעת ומקבלת. יש לה רק תנאי אחד – "לך כנוס את כל היהודים". אני מוכנה להיכנס באופן יזום ללוע הארי, אבל רק אם זה באמת בשם כל ישראל.

ומרגע זה הכל מתהפך. אסתר לובשת מלכות, את מלכותם הגנוזה של ישראל, ואיש לא עומד בפניה. היא מצוה על מרדכי איך לשקם את רוחניותו של עם ישראל, היא מודיעה לאחשוורוש: "תמחק את הלו"ז של היום, יש מסיבה שאני מארגנת. למקבלי החלטות בלבד". במסיבה, בשיא המתח, היא מודיעה למנהיג האימפריה: "תמחק גם את הלו"ז של מחר. לא בא לי לגלות לך היום מה קורה פה. קצת סבלנות לא תזיק לך". ולמחרת היא מודיעה לו: "תשכח כל מה שאתה חושב על החיים. יש טוב ורע אמיתיים במציאות, והמקורב מספר אחד שלך עומד בראש הרעים".

השלב הבא הוא שהמן מוצא את עצמו נע ברוח כמובייל-אנושי בחצר ביתו של מרדכי, ביתו-שלו עד כמה דקות קודם לכן. כשנה לאחר מכן נקהלים היהודים, ועומדים סוף סוף על נפשם.

2]

אקטואליה

כעת לא נותר לנו אלא לראות איך סיפור המגילה מופיע בהקשר של דורנו, והמלאכה לא קשה במיוחד. משתה אחשוורוש בגירסתו העדכנית הוא החגיגה הפלורליסטית שמציעה לנו הפוסט-מודרנה: הכל פתוח, הכל מותר. גם לשמור מצוות זה לגיטימי, כל עוד אתה מסכים שבאותה מידה לגיטימי שאחרים ינהגו אחרת, גם אם הם יהודים, גם אם מדובר על הפרהסיה של מדינת היהודים. ומי שלא מוכן להפריד דת ממדינה – מוקע כפונדמנטליסט קיצוני, חומייניסט (מ)טהרן שבגלל חוסר נכונותו לקבל את האחר מסכן גם את המעט הקיים. או במילים קצת אחרות: ממשיכו של מרדכי היהודי, "הכופר בעבודה-זרה" (מגילה יג ע"א), כלומר: לא רואה בה אפילו בת-שיח לגיטימית לויכוח, לא כל שכן להידברות, אלא "לא קם ולא זע" (אסתר ה, ט). נשאר בשלו. אבל לגמרי.

אסתר היא אנחנו. גדלנו בביתו של מרדכי. הוא המחנך. בסתר ליבנו אנחנו יודעים שהוא צודק. אבל מצד שני כל-כך התרגלנו לראות את עצמנו כחלק מארמון המלוכה המערבי. גם אם בתפקיד שפחה שעצמיותה נרמסת והולכת. איך אפשר למרוד בכל תרבות הנהנתנות, בספקנות המצדיקה אותה, לפחות מחמת הספק, ברלטיביזם? כמה כנות ואומץ נדרשים היום כדי להתייצב מול כל העולם ולומר: יש אמת. יש טוב ורע מוחלטים. והם מוארים באורה של תורת אמת, תורת חייו של עם ישראל, שהיא ורק היא חיינו ואורך ימינו!

זה נראה ומרגיש אולי קשה מנשוא. אבל לעת כזאת הגענו למלכות. זכינו להקים מדינה לאחר כאלפיים שנות גלות לא כדי להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון, וגם לא כדי להיות מדינת כל אזרחיה ומסתנניה הנעדרת זהות עצמית, נעדרת מהות יחודית, נעדרת יכולת להיקהל ולעמוד על נפשה.

וכיון שלעת כזאת הגענו למלכות – נכנוס את כל יהדותנו למצבור-עוצמה מרוכז, שלא מבקש לשאת חן בעיני איש, ודווקא משום כך הוא מעורר כבוד אמיתי ומרתיע את אויביו. בשם אלקינו נדגול את דגלנו הלאומי.

כך עומדת האומה לשמוע את קריאת המגילה של שנת תשא"ף. והיא תשא"ף את אויר-הפסגות הזה, את ריח הבושם של מרדכי (חולין קלט ע"ב), ריח בושם טהור, לא "טהרני". והיא תשא"ף...


הרב יהושע וידר הוא מרצה ב"ראש יהודי" ורב במדרשות