יסודי, מקיף ומחדש

הרב עזריאל זילבר בדברי הערכה לספר "במעגלותיה של פרשה" מאת ד"ר גרשון גרמן:

הרב עזריאל זילבר , י"ב באדר תשפ"א

יסודי, מקיף ומחדש-ערוץ 7
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

בשעה טובה יצא לאור, במהדורת המכון התורני של ישיבת אור עציון, הספר של השופט [בדימוס] ד"ר גרשון גרמן, "במעגלותיה של פרשה". שני כרכים גדושים של מאמרים שביסודם ניתנו כשיעורים על פרשת השבוע, במקומות שונים.

בשנים האחרונות זכינו להיות משופעים בספרים רבים היוצאים על פרשות השבוע. אולם לא הרי ספר זה כרוב הספרים המצויים במחוזותינו.

בנוהג שבעולם, אדם קולט במהלך חייו דברים יפים וראויים על פרשת השבוע. יש שאף זוכים לחדש דברים משל עצמם. הדברים יפים וראויים ובהם מתגלה ה'אינסופיות' של התורה. לכל אדם מישראל יש חלק בתורה. אך אינו דומה האור והשפע הנוצר מפגישת דבר ה' עם ראובן, לאותו הנוצר מפגישתו עם שמעון.

בדרך כלל אדם שומע או מחדש רעיון יפה, 'וורט' נחמד, ומסמיך לו מדרש חז"ל או דבר אחד הפרשנים הקלאסיים על התורה. בעמוד או שניים מתמצה הרעיון, ודיו.

לא כן הספר שלפנינו. אם ננסה למצות את מידותיו של החיבור שלפנינו, נמצא לפחות חמישה דברים המייחדים אותו. ביסודיות, בהיקף, בחיפוש התשתית והיסודות האמוניים החשובים של התורה, בעיסוק הנרחב בסוגיות משפטיות, ובעיקר – בחידוש. כל זאת מנקודת מבט של תלמיד חכם ומשפטן מבריק.

א. ביסודיות – לא די במדרש אחד המבטא רעיון מסוים. יש לבדוק עוד מדרשים ודעות בחז"ל. האם הם מסכימים ביניהם או חולקים. ומה אמרו מפרשי התורה הקלאסיים, הראשונים והאחרונים. כל זה נעשה בספר שלפנינו אף במאמרים קצרים יחסית.

לדוגמא, במאמר על פרשת ראה על איסור אכילת דם :"רק חזק לבלתי אכול הדם". הקושי בפסוק מובן. מה יש כל כך להתחזק באיסור אכילת דבר מאוס כדם? המחבר מביא את דברי התנאים שעסקו בכך כבר במשנה [מכות ג, טו] ובמדרש ספרי. במדרש זה, המובא ברש"י, יש מחלוקת הנראית קיצונית בין רבי יהודה לבין בן עזאי. רבי יהודה לומד מהפסוק שעם ישראל "היו שטופים בדם לאוכלו". לעומתו, מדגיש בן עזאי שמצווה זו קלה לקיום, אלא כוונת התורה, שיש להתחזק אפילו במצווה קלה. קל וחומר ביתר המצוות. המחבר מסביר יפה את הדעות ואת ההדגשים של כל אחד. ממשיך בדברי הראשונים הקלאסיים, רשב"ם, רמב"ם ורמב"ן, עובר לדברי האחרונים האברבנאל והנצי"ב. מסכם את השיטות של המפרשים מדוע אסור לאכול דם, לפי שלוש קבוצות.

ואז מגיעה ההברקה החורזת את השיטות. כל המפרשים דנו בביטוי "רק חזק", אך לא ציינו את המשך הפסוק :"לא תאכלנו, למען ייטב לך". הביטוי "למען ייטב לך" נאמר בתורה בשתי מצוות בלבד, שילוח הקן וכבוד אב ואם. חז"ל כבר עמדו כל כך והדגישו את השוני שבין כבוד אב ואם, שהיא מצווה "חמורה שבחמורות", לבין שילוח הקן שהיא מצווה "קלה שבקלות".

אף בנידון דידן, מצוות איסור אכילת הדם נעה בקוטב שבין המצווה הקלה למצווה הקשה, בהתאם לדברי המפרשים.

ב. בהיקף – בהסכמתו לספר, כותב הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א, שהמחבר מצטט ספרים רבים שאינם מוכרים כלל לציבור הלומדים. אך באומרי 'היקף' אינני מתכוון רק לכך. לדוגמא, במאמר הראשון בספר, "יסוד הזוגיות בבריאה – ייחוד ואחדות הבורא", מפתח המחבר את הרעיון שהוזכר כבר ברש"י על הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו", ש"לא טוב", אין הכוונה שלאדם לא טוב להיות ללא אישה, אלא הכוונה היא, שלאמונה בקב"ה לא טוב שיהיה האדם לבדו. הבריאה כולה בנויה בזוגות, ורק הקב"ה יחיד בעולמו.

המחבר מרחיב מאוד רעיון זה ומוצא לו תימוכין במקומות נוספים רבים. כל מקור מהווה נדבך נוסף בפאזל הנפלא הנפרש לעינינו, המראה כמה חשיבות יש ליסוד אמוני זה. היקף עצום נמצא גם במאמר לפרשת ניצבים, על הנקודות המצויות מעל המילים בכמה מקומות בתורה, שם דן המחבר בחידושו של עזרא הסופר. כמו כן, גם במאמר "ישורון" – מהו? בפרשת האזינו. מעתה ואילך, מי שירצה להתייחס לכינוי 'ישורון' לעם ישראל, לא יוכל להתעלם מהאוסף הנפלא של ד"ר גרמן.
היקף נוסף ומשמעותי בחיבור נובע מהיות המחבר גם משפטן וד"ר, בעל ידע כללי נרחב.

ג. בחיפוש התשתית ליסודות האמוניים שבתורה – במקומות רבים מאוד בחיבור. כגון, יסוד אחדות הבורא שהוזכר כבר, בפרשת בראשית. זכותנו על ארץ ישראל, בפרשת לך לך. כיצד מתייחסים לביקורת של חז"ל על אבותינו אברהם יצחק ויעקב, או יתר גיבורי התנ"ך, בפרשיות וירא, וישלח. אופי המשפט האלוקי, בפרשת וירא. יסוד הכרת הטוב, בפרשת אחרי מות. יסוד הבחירה והקדושה בעם ישראל בפרשת קורח. "ולדבקה בו" בפרשת עקב. 'החמדות והבריתות' בפרשת 'וזאת הברכה'. בכלל, ביטויים כמו 'יסוד', 'תשתית', 'מסד' ו'בסיס', בהחלט מאפיינים את הספר.

ד. בעיסוק הנרחב בסוגיות משפטיות – במאמרים רבים יש עיסוק בסוגיות משפטיות, ולא רק בפרשת משפטים. כגון, זכותנו על ארץ ישראל, צדקה ומשפט, כריתת ברית עם עמי הארץ, משפטה של סדום, צדק סטנדרטי וצדק אינדיבידואלי, מינוי מורשה לייצוג תובע, קדושת המשפט, "חוקת משפט" בדיני נחלות, "כי המשפט לאלו-הים הוא" – השלכות מעשיות. דווקא מתוך ראייה זו, אמירותיו על קדושת המשפט הישראלי, מקבלות יתר תוקף, כדברי הרב הראשי, הרב לאו, בהסכמתו לספר.
מתוך ראייה רחבה זו של שופט, אמירותיו על קדושת המשפט הישראלי, מקבלות יתר תוקף, כדברי הרב הראשי, הרב לאו, בהסכמתו לספר.

ה. בחידוש – בכל המאמרים יש תוספת אישית של חידוש. מקובלני מרבותיי שלא צריך לחפש בכוח את החידוש. מתוך העמקה והרחבה של מה שכבר נכתב ע"י רבותינו, החידוש האישי יכול להגיע בסופו של דבר. דברים אלו נוכחים מאוד בספר שלפנינו. לעיתים מגיע החידוש בסוף המאמר, כפי שראינו לעיל במאמר על איסור אכילת הדם. אך יש מאמרים שכל כולם חידושים נפלאים של המחבר, שהוא הוגה מקורי מאוד. לדוגמא, בהסברו על רש"י בפרשת ויחי, שהיא 'פרשה סתומה' כדברי חז"ל.

מצא חן בעיני במיוחד המאמר לפרשת האזינו על צחוקו של רבי עקיבא בראותו את החורבן הנורא בהר הבית, כמובא בסוף מסכת מכות. המחבר מוכיח באופן משכנע מאוד, שגמרא זו היא המקור לדברי הרמב"ם בהלכות מלכים על רבי עקיבא ובר כוכבא. הרמב"ם מדגיש :"ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח" [הלכות מלכים יא,ג] אמירת רבי עקיבא על בר כוכבא מובאת כבר בתלמוד הירושלמי [תענית ד,ה] אך מניין למד הרמב"ם שכל חכמי דורו הסכימו עם רבי עקיבא? סיפור זה ולשונו המיוחדת :"בלשון הזו אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו", המאפיינת פסיקת הלכה, היא המקור.

ברצוני גם לציין שלכל מאמר יש כותרות משנה המאפשרות לקרוא רק חלק מהמאמר ולהנות מאורו.
מספרים על הגאון רב מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, שקודם הוציא לאור את ספרו 'אור שמח' על הרמב"ם ואז נודעה לכל גדולתו. לאחר מכן, כשהוציא את ספרו 'משך חכמה' על התורה, ידעו שיש פה אוצר גדול.

אף המחבר שלנו, גילה את כוחו בספרו ההלכתי הגדול 'מלך ישראל' בו הוא דן על תנאי המלכתו וסמכויותיו השלטוניות של מלך בישראל, ומתוך כך דן בתוקפם של חוקי הכנסת לאור ההלכה. רק אחר כך הוציא את ספרו הנוכחי :"במעגלותיה של פרשה". מעתה נודע שכל מה שיוצא מתחת יד מחבר זה, הוא בבחינת "סולת המנופה בשלוש עשרה נפות"

לסיום יש לשבח את העורך המנוסה, הרב עומר פדור, שעורך בשנים האחרונות את כתבי מורנו הרב חיים דרוקמן שליט"א, על עבודתו המדויקת והמסורה.

לא נותר אלא לברך את המחבר, ד"ר גרמן שליט"א, "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו", שיוסיף להעשירנו בכתביו מתוך צלילות הדעת ובריאות טובה עם רעייתו המסורה וכל משפחתם.

כריכת הספר
צילום:יח"צ