חשוב ללמוד תורה כי חשוב ללמוד תורה. והיום, גם לנשים חשוב ללמוד תורה. אבל באקדמיה ישנה חשיבות מיוחדת. אקדמיה היא עולם שלם של מושגים ורעיונות ורוחב-דעת, שלא תמיד עולה בקנה-אחד עם העולם התורני, או ההשקפות שאנחנו מגיעות איתן לאוניברסיטה.

מי שלא מחובר לבית מדרש, לא תמיד מודע בכלל לכך שיש התנגשויות בין עולם תורה לעולם אחר, לעולם החיים האחרים. רק אם אתה בתוך בית המדרש, אתה בכלל מודע לזה שיש דילמות, ואתה יכול להתמודד איתן.

ההצעה שלי, מהנסיון האישי שלי, לכל בת (וגם לכל בן) בשלב של שירות, או בשלב של טרום שירות, או במדרשה, או בכל שלב של בחירת הדרך לעתיד - למצוא בית מדרש שבו את נועצת סיכות במהלך השבוע שלך, כאחיזה בעץ החיים. כי אחרת - זה פשוט לא יקרה, וכל מה שקיבלת במשך השנים שקדמו לזה, לאט לאט הקשר יילך ויתרופף.

אני עשיתי מסלול אקדמי רב שנים. למדתי באוניברסיטת בר אילן תואר ראשון, שני ושלישי, והייתי במדרשה בבר אילן בתוך בית גידול וחממה תורנית במשך כל התארים. המדרשה הייתה עבורי החיבור והעוגן המשמעותי בעולם של תורה, כמשהו שנכנס ללו"ז בצורה מסודרת, ולא איזו מחשבה כזאת 'חשוב לי תורה אבל אני לא מכניסה את זה לתוך החיים עצמם'.

אז זה נהדר שהחלטת לעשות שנת מדרשה שלימה, או שבחרת אולפנה מהאולפנות הכי טובות, שהן הביאו אלייך את התורה. אבל החכמה היא להכניס את התורה לחיים האמיתיים, לחיים שבהם אנחנו בוחרים איך להכניס תורה לחיים. את זה אי אפשר לעשות בלי לקבוע משהו מסודר בתוך ההקשר הזה של אקדמיה, ואחר כך גם בהקשרים האחרים המקצועיים, המשפחתיים בע"ה. האתגרים לא יורדים, הם רק עולים.

ולהזניח את לימוד התורה, לצד כל ההתפתחות במישורים האחרים, בעיני זה ממש בעיה בעבודת ד', זה ממש חיסרון שאי אפשר לחיות אתו בשלום.

בית מדרש או מדרשה בתוך האקדמיה, הוא בדיוק המקום המאפשר חיבור נכון בין קודש לחול, בין חכמה כללית לחוכמת התורה האלוקית והנצחית, חיבור מפרה בו אין האחד בא על חשבון השני.

הדבר הכי מרכזי בעיני זה, שהרמה של הלימוד והאינטנסיביות שלו, או - המקום שלו בלו"ז באופן קבוע, יהיה בהלימה ליתר העיסוקים של כל אחת במשך השבוע, ולא יהיה איזה משהו שאת קוראת איזה טור בדף פרשת שבוע שמחלקים בבית כנסת. זה לא מספיק, וזה לא עונה על הדרישה התורנית הדתית של להיות עובד ד' וכל הזמן כל הזמן בהתפתחות ובדינמיות של התקדמות – גם על הציר התורני, לצד הצירים האחרים בעזרת ד'.