בית הדין לממונות ארץ חמדה - גזית בכפר יונה קיבל באופן חלקי תביעה שהגישה מעצבת פנים נגד לקוחותיה בדרישה לשלם לא את יתרת הסכום שאותו הוא חייב לה עבור העבודה שביצעה.
מעצבת הפנים נשכרה לבצע שירותי עיצוב פנים, אשר כללו תכנון של עבודות נגרות וכן ביצוע פריסות ותכניות שונות.
בשלב כלשהו של העבודה נתגלעה מחלוקת בין המעצבת ובין הלקוחות על תשלום עבור יום ארוך במיוחד שבו ליוותה אותם בבחירת חומרים, ובעקבות המחלוקת והמשך אי ההבנות בין הצדדים - הקשר ביניהם נותק.
המעצבת תבעה מהלקוחות להשלים את הסכום שאותו לפי החישוב שערכה הם חייבים לשלם לה, בעוד הלקוחות טענו כי העבודה שהתחייבה לבצע לא הושלמה, ועל כן הם אינם חייבים לשלם לה דבר בנוסף לתשלומים שכבר שולמו, ולהיפך, היא זו שחייבת להחזיר חלק מהסכום שקיבלה.
בית הדין ציין כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות החוזה, האם המעצבת אכן התחייבה לסייע בבחירת החומרים לעבודות הנגרות ואם זהו באמת "עיקר העבודה" כטענתם של הלקוחות.
בהקשר זה ציין בית הדין כי בהלכה קיים כלל לפיו "יד בעל השטר על התחתונה", כלומר, במקרה שבו ישנה יותר מדרך אפשרית אחת לפרש חוזה, החוזה מתפרש לרעת הצד המבקש לעשות בו שימוש על מנת להוכיח את זכויותיו.
מאחר שבמקרה זה המעצבת היא התובעת, יש לפרש את החוזה בדרך המיטיבה דווקא עם הלקוחות, ולכן קבע כי המעצבת הייתה חייבת להגיש ללקוחות את תכנית הנגרות בצורה מפורטת כולל חומרי גמר. משלא עשתה כן, לא מילאה את כל חובותיה.
עם זאת, בית הדין לא קיבל את האופן בו חישבון הלקוחות את חלוקת התשלום עבור חלקי העבודה השונים. בית הדין קבע כי שכרה הכולל של המעצבת יופחת ב-15% ואת יתר התשלום יהיו חייבים הלקוחות להשלים לה.
פסק הדין נכתב על ידי אב בית הדין, הרב עקיבא כהנא